נגה באפלה - רבקה כהנא ובת -עמי מלניק
הגירוש לווסטרבורק
הקהילה היהודית בארנהם הלכה והתמעטה. גזרות ואיסורים הוטלו שם כמו בכל רחבי ה ולנד: הגבלת חופש התנועה של היהודים, הפרדתם מהאוכלוסייה ההולנדית, שבירת מטה לחמם, תפיסת רכושם, ריכוזם באזורים מיוחדים ובמחנות עבודה, גזֵרת הטלאי הצהוב, הכל השתלב בתוכנית האב של טיהור הולנד מיהודים. משפחות אחדות הצליחו לברוח מהעיר או להסתתר תחת שם בדוי, אולם רוב היהודים המשיכו לגור בבתיהם ולקוות שלא יקבלו מכתב מהיודנראט. המכתבים נשאו תוכן קבוע: צו קריאה ליום זה וזה ל"ארבייטסאיינזטץ" ( Arbeitseinsatz – התייצבות לעבודה). מי שקיבל מכתב ידע שהיעד הראשון הנו מחנה וסטרבורק. משם, כך חשבו כולם, הם עתידים להישלח למחנו ת עבודה בגרמניה. אנשי היודנראט עצמם האמינו שהסיוע שלהם לשלטונות מקנה להם חסינות בפני גירוש. פרידריך ויינרב, 8 כלכלן יהודי עשיר ו טיפוס מפוקפק וערמומי, טען שיש לו קשרים עם שלטונות הכיבוש הגרמני; עד מהרה הכין ויינרב רשימה של יהודים מיוחסים ובעלי זכויות שאין לג "הצלחתי להכניס את שמותינו לרשימה של ויינרב", סיפר בהתרגשות בֶנוֹ לאשתו בשובו ערב אחד הביתה. "איך עשית זאת? חשבתי שרק אנשי היודנראט והעשירים , שיש להם כמה אלפי פלורינים – נכנסים לרשימה?" התפלאה אלס. "שכנעתי את ויינרב שהוא זקוק לי כאן בארנהם, ראשית מפ ני שאני רופא, שנית מפני שאני עוזר בניהול בית הכנסת וחיי הקהילה, ומשמש גם חזן ומוהל לעת מצוא", חייך חיוך מר והוסיף: "כן, והוספתי לנימוקים גם את כל הכסף שחסכנו". אלס נאנחה וחיבקה את בעלה. חסכונות אין, אבל כעת היא חשה בטוחה ומוגנת מפני גירוש. לימים יגל ו שההגנה של ויינרב לא הייתה אלא משענת קנה רצוץ. ובינתיים סיטייה ממשיכה לבקר בביתם של ואלס לעתים קרובות. בשנת 3391 מספרת לה אלס בחשש מהול בשמחה שהיא הרה. סיטייה מחבקת אותה בהתרגשות. אך ככל שחולפים הימים, וככל שנעשה הריונה של אֶלס בולט, כך הולכת וגדֵ לה הדאגה. ערב אחד כאשר השתיים שותות
רשם.
בֶנוֹ
בֶנוֹ
11
Made with FlippingBook - Online catalogs