נגה באפלה - רבקה כהנא ובת -עמי מלניק

קורט שלזינגר, יהודי בן ארבעים, יליד גרמניה, הגיע כמו בֶנוֹ להולנד כפליט. בשנת 3391 , מיד עם הגיעו לווסטרבורק, הציע לגרמנים לקבל עליו את ניהול המחנ יזשל נגר קיבל את בֶנו במשרדו, לבוש כתמיד במעיל העור היקר שלו, ולרגליו מגפיים גבוהים. הוא נראה בדיוק כמו קצין S.S. ., לוּ רק היה מסיר את הטלאי הצהוב מדש בגדו. הוא שלט במחנה ביד רמה אולם היה ער לתלותו המוחלטת במפקד המחנה הנאצי. "ד"ר וייסברג, קיבלתָ אישור ל צאת, אשתך עומדת ללדת, אני ממליץ לאמסטרדם בתאריך הנקוב!" אמר של זינ גר בגרמנית. בֶנוֹ התנצל על הטרחה ש הוא גורם, אך נשאר איתן בדעתו ואמר: "ש בת, אתה יודע". שלא כמנהגו קם של יז נגר ללוותו לדלת, אולי חש מידה מסוימת של רצון לעזור לבֶנוֹ מפני ששניהם היו יליד י גרמניה, ואולי העריך אותו על עמדתו הנחושה. "אני אישית אטפל בזה", הבטיח. מזכירתו של מפ קד המחנה אפשרה לשל יז נגר להיכנס ללשכת המפקד אף שהפגישה ביניהם לא תואמה מראש. הלַאגֶרקוֹמנדאנט (מפקד המחנה), אלברט גֶמֶקֶר ( Gemmeker ), קצין S.S. בדרגת אוֹבֶרשטוּרמפירֶר ( דרגה המקבילה לסגן), מונה לתפקיד רק לפני שלושה חודשים. לפני כן שירת בגסטאפו, וביחידת S.S. בהאג. גמקר, יליד דיסלדורף, אדם תרבותי, חובב תיאטרון ומוסיקה, הפגין בדרך כלל התנהגות מנומסת ורציונאלית. אולם כל אלה לא הוליכו את שליזנגר שולל. הוא ידע היטב שמפקד המחנה הנו אדם חסר חמלה אשר מבצע בדייקנות ובאדיקות את ההוראות שמתקבלות מהמפקדה הראשית בהאג. לאור שיתוף הפעולה המוצלח בינו לבין המנהל היהודי, נכון היה גֶמֶקֶר להיענות לבקשה התמוהה של שלזינגר. גם כך לא הטריד את עצמו בשמות הנשלחים מזרחה. שלזינגר וחבריו במנהל היהוד י הכינו את הרשימות וגֶמֶקֶר עצמו היה מופיע זמן קצר לפני עזיבת הרכבת ועובר על הרשימות בחטף. שליזנגר, ענייני ויעיל כתמיד, הסביר: "מדובר באדם דתי, שאינו נוסע בשבת, מבקש לצאת ביום שני" (שהרי ביום ראשון יום המנוחה אין רכבות). הלַאגֶרקוֹמנדאנט גֶמֶקֶר נענה לבקש בֶנוֹ וייסברג הנו ככל הנראה היהודי היחיד שפנה אל מפקד מחנה נאצי בבקשה לדחות את שחרורו. כאמור, בעת ההיא לא ידעו יהודי הולנד על מחנות המוות, שהרי לוּ ידעו הייתה יציאה מהמחנה נחשבת פיקוח נפש שדוחה שבת, אולם גם כך נראית בקשתו תמוהה וחריגה וקשה

ה. שתצאו

ה.

11