נגה באפלה - רבקה כהנא ובת -עמי מלניק

יֶ ט לקחה לביתה את התינוקת, שנקראה מרגע זה הָנֶקֶה אֶמוֹנְד. סיפור הכיסוי היה שהיא תינוקת הולנדית, פליטה מצפון הולנד. ליֶ ט לא היה מושג איך מטפלים בתינוקת בת שישה שבועות, ולא היה לה מושג כמה זמן תשהה הילדה אצלה. בכל עת היא מצמידה את לחייה ללחי הפ עוטה, מנשקת אותה בעדינות, אוחזת בכפות ידיה הקטנות ול בה מתרחב מהתרגשות ומאהבה.

"נעים להכיר הָנֶקֶה," מנשקת יֶ ט את כף הרגל הקטנה, "יש לך אימא בת שלושים ושש, סבא וסבתא שלך גרים בהאג, אבא שלך במחנה בגרמניה, דויד ויאנקה גרים אתנו והם יעזרו לנו, אבל אין לי מושג מה אעשה אם תתחילי לצרוח כמו יוּסט של סיטייה". התינוקת מחייכת אליה ויֶ ט מוצאת עצמה מנשקת ומחבקת שוב ושוב את הפעוטה.

לפני ימים ספורים, כשהגיע אלמוני ושאל אם תהיה מוכנה לקבל תינוקת יהודייה, לא היססה יֶ ט לרגע. היא שיתפה את דויד ויאנקה ואף הם נדבקו בהתלהבות ו קנו כמות גדולה יותר של פחם "שלא יהיה לה קר", אמרו. מעתה עומדים כל דיירי הבית בצל סכנה קיומית. בדירה שמתחת מתגוררים קצין S.S. ומשפחתו. האם ישים לב הקצין שפתאום הופיעה תינוקת? האם יסגיר אותן? האם מישהו אחר, מכר או שכן, יגלה שלפתע, משום מקום, ללא הריון, ללא לידה, צצה תינוקת זרה? כעבור שעה מתחרטת אלס: "אני רוצה לראות את התינוקת שלי". בֶנוֹ מתנגד: "בשום פנים ואופן לא! את מסכנת את כולנו! תתאפקי, אי אפשר לעשות דבר כזה!" אבל אלס מתעקשת: "אני חייבת! רק עוד פעם אחת! אני חייבת לראות את התינוקת שלי!" לאחר ויכוח מר וקצר החליטו השניים לפנות אל הרב ספרא. כשגרו בביתו למדו להכירו ולהעריך את חוכמתו ואת בקיאותו הרבה, הוא אהוב על שניהם והחלטתו תהיה מקובלת עליהם. הם מבקשים ממנו לפסוק: האם לבקר את יֶ ט בביתה ולראות שוב את רבקה הקטנה, או להתגבר, להניח, לעזוב, לרסן את כאבי הפרי דה. בֶנוֹ מציג את עמדתו בפני הרב: "אם נלך לביתה של האישה ההולנדית האמיצה הזו אנחנו מסַכנים אותה, את התינוקת, וגם את עצמנו".

11