נגה באפלה - רבקה כהנא ובת -עמי מלניק

ח סרים מוצרי יסוד שהנאצים מחרימים ושולחים לחזית. אנשים מתים ממחלות ומרעב. הגברת קָבוֹס מתנדבת לנסוע פעם בחודש כדי להביא חבילות ליֶט ובהן: חמאה, ב י צים, שמן דגים וציוד נוסף שאין להשיג בעיר הגדולה. המחתרת ההולנדית אמנם מעבירה תשלום בעבור רבקה, אולם הכסף א ינו מועיל, רעב שורר בעיר ולא ניתן להשיג מזון. אף בעת שהותה בכפר חַמֶרֶן בזהות בדויה, ניהלה אלס רישום מדויק של לוח השנה היהודי. בין חפציה הביאה עמה סידור, וביום כיפור צמה. לבני הבית הסבירה שאינה מרגישה טוב ולכן היא מעדיפה שלא להצטרף לארוחות. ערב אחד, בשעה שבני הבית סעדו את ארוחת הערב, נשמעה דפיקה בדלת. בפתח ניצבו שוטרים הולנדים: "באנו לערוך חיפוש אצלך!" הודיעו לד"ר קיפ. אלס נחרדה, פניה החווירו. בחדרה השאירה את סידור התפילה פתוח וגלוי על מיטתה. למותר לציין שלא רק גורלה מונח כעת על כף המאזניים, אלא גם הרופא ובני ביתו נמצאים בסכנה גדולה. בקור רוח וכלאחר יד אמרה אלס: "אני הולכת לשירותים!" אחד השוטרים השיב בתקיפות: "לא! אף אחד לא זז עד שנסיים את הביקורת בכל החדרים!" למרות הפקודה, ואף על פי שרגליה רעדו, עלתה אלס לחדרה והסתירה את הסידור. לתדהמתה עבר העניין בשלום, והשוטרים יצאו מהבית לאחר שהשתכנעו שאין בו יהודים. אולם בגסטאפו המשיכו לחשוד בד"ר מֶנוֹ קיפ. יום אחד הגיעו אנשי S.S. למרפאה ועצרו אותו: "בוא איתנו!" פקדו עליו. השעות חלפו לאטן ואיש לא ידע מה קורה במטה הגסטאפו. אלס לא ידעה את נפשה מרוב דאגה, ועלתה לחדרה והתפללה. בשעות הערב נשמעה לפתע צעקתה של בֶפ אשת הרופא: "מה הם עשו לך?" אלס רצה למטה ומצאה את ד"ר קיפ מוכה ופצוע, אשתו חובשת את פצעיו. אולם על אף הדם שיבש על מצחו, והסימנים הכחולים שעל זרועותיו, נותר ד"ר קיפ איתן ברוחו: "הם לא ישברו אותי!" ענה לשאלה שכלל לא נשאלה, ו מ עולם לא סיפר מה אירע לו במטה הגסטאפו. אלס הביטה בו, עיניה דומעות: "אינני יודעת אם אי פעם אוכל להודות לכם".

ליֶט

11