נגה באפלה - רבקה כהנא ובת -עמי מלניק

מלאכת ההישרדות

בשעה שש בבוקר שמעה יֶט את התינוקת "מפטפטת" במיטתה. היא תכף תהיה רעבה, חשבה וקמה לחמם בשבילה חלב. דויד ויאנקה עדיין ים ישנ בחדרם, ו יֶט הזדרזה לגשת לפעוטה כדי שבכיהּ לא יעיר אותם. רבקה מ ושיטה את ידיה הקטנות מ ויֶט רימה אותה בעדינות, ת ערסל מ אותה בזרועותיה ו מתחילה לה אכיל אותה כשהן ישובות ליד החלון. היה זה בוקר סתווי חמים ונעים באמסטרדם. גשם לא ירד, וקרני השמש הפציעו מבעד לע ננים. "תראי איזה יום יפה, מתוקה שלי, נוכל לצאת לטיול בחוץ". היא חיתלה את רבקה, הלבישה אותה סוודר, מעיל וכובע ו עטתה על כפות ידיה הקטנות גרביים. "אולי אמצא כפפות לקנות לך", אמרה בעודה מסתרקת ועוטפת את עצמה במעיל. היא הרימה את הפעוטה בזרועותיה ועמדה לצאת מהדי רה כאשר הבינה שיהיה צורך לחתל את הקטנה שוב. "הָנֶקֶה שלי, איזה תכנון לקוי, דווקא כשאנחנו עומדות לצאת?" היא הפשיטה את התינוקת מבגדיה, ניקתה אותה, החליפה חיתול ולפתע צלצל פעמון הכניסה. יֶט עטפה את הפעוטה במגבת, החזיקה אותה בידה האחת, את החיתול המלוכלך בשניי ה וניגשה לדלת. שני שוטרים הולנדים בפתח: "יש כאן יהודים?" "לא!" ענתה יֶט , וכאילו מבלי משים נשר החיתול מידיה. הוא החטיא בסנטימטרים אחדים את מגפיו של אחד השוטרים. די היה בריח כדי להבריח אותם במהירות. באותו יום נערכה באמסטרדם האקציה האחרונה. היה זה ערב ראש ה שנה תש"ד ( 13 בספטמבר 3391 ) וכאלפיים יהודיים, ביניהם ראשי היודנראט, הועברו לווסטרבורק. לרוב היהודים, גם למיוחסים שבהם ולבעלי האמצעים, ניתנה רק דחייה זמנית מהשילוח למחנות ההשמדה, ועתה לא נותרו סיבות לדחות את גירושם. אמסטרדם כעת "נקייה מיהודים"; יהודי שייתפס, וגם הולנדי שייתפס מסתיר יהודי, דינם מעצר ושילוח למחנות בגרמניה.

11