נגה באפלה - רבקה כהנא ובת -עמי מלניק

ששתו, גרמו אפילו ללובשי המדים שעל זרועם צלב קרס להרא ות סמוקי פנים וחייכנים. מדי פעם קוראת רבקה הקטנה ליֶ ט: "אימא תראי!" ומצביעה על נמלה או על חיפושית שנקרתה בדרכה. היא בת שנה ושלושה חודשים, ומדדה בצעדים מגושמים כששני ילדיה של סיטייה אוחזים בידיה. היא נראית מאושרת, סקרנית וחמודה. "אני מרגישה שחיי הם אוסף ש ל סודות ושקרים", אומרת יֶ ט לסיטייה כשהן ישובות על ספסל בעוד הילדים משתובבים על הדשא. "אני אוהבת גבר שאינו בעלי, וקשורה לילדה שאינה בתי". המתח המתמשך נותן אותותיו ביֶ ט. זו הפעם הראשונה שהיא מדברת בגלוי על השקרים, על הפחדים, על הסכנה, ועל המצוקה הקיומית המל ווים אותה כל העת. על לחייה מתגלגלת דמעה, והיא מוחה אותה במהירות ומחייכת בהתנצלות. גם סיטייה מתוחה. סכנת הסגרה מרחפת כל העת על משפחתה. היא ובעלה רניר ממשיכים בפעילותם במחתרת ההולנדית אף על פי שבלילות נודדת שנתם מרוב דאגה. היא מניחה את זרועה על כתפיה של יֶ ט , מבטה מופנה קדימה אל הילדים המשחקים, ואומרת בשקט: "כולנו חיים בשקר ובפחד. לא חולף יום בלי שנודע לנו על עוד מישהו שהלשין לגסטאפו, עוד יהודי שהוסגר, עוד הולנדי שגורש לגרמניה, במיוחד אצלכם באמסטרדם זה קורה כמעט מדי יום ביומו. גם הולנדים שלא היו נאצים – מלשינ ים, לפעמים רק כדי לזכות בעוד כיכר לחם או בתלושים נוספים לחלב". "אני תוהה כל הזמן מה עובר בראשו של הקצין הנאצי, המתגורר בקומה הראשונה", אומרת יֶ ט, "האם הוא יודע ועושה עמנו חסד כי נכמרים רחמיו, או שכלל אינו יודע". "לדעתי, המצב באמסטרדם מסוכן מדי. את צריכה להעביר את הילדה למשפחה אחרת. כך עושים כולם. יוצרים קשר עם המחתרת, הם שולחים נער או נערה לקחת את הילד, ומישהו שלישי דואג להעביר אותו למסתור חדש. זה הכי בטוח". "אני לא מסוגלת להיפרד ממנה, היא כל כך מצחיקה וחמודה, האושר של חיי", עונה יֶ ט ושתיהן מביטות בילדים שחופרים תעלת מים והם עכשיו מלאי בוץ. סיטייה מהנהנת בראשה בהזדהות. "אולי תצטרפו אלינו לחופשה בכפר, אנחנו נוסעים לשם שוב, תבואו גם אתם". למשפחת בומר יש קרובי משפחה בכפר ביקבֶרגֶן ( Beekbergen ט ). יֶ נסעה לשם בקיץ 3391 , חודשים אחדים לאחר שהגיעה אליה רבקה,

11