נגה באפלה - רבקה כהנא ובת -עמי מלניק

את שאהבה נפשי

בדצמבר 3399 , זמן קצר לפני כריסמס, לא הצליח דויד נגיוֹ-דֶה להתרכז בספר שכתב על אודות חייו ויצירתו של הסופר מאוּריץ דֶקֶר. 19 בשעות הערב, לאחר שרבקה הקטנה הייתה נרדמת, היה מוציא את מכחולו, מערבב צבעי מים אחדים ומגלה שהאקוורל שצייר קודר ומדכא. ושוב הפך את הדף והבטיח לעצמו שמחר ינסה לצייר על צדו השני. לוּ היו לו דפים נוספים היה מקמט את היצירה ומשליכהּ לפח, אבל עד ש תסתיים המלחמה הארורה כדאי שיחסוך כל פיסת נייר. יאנקה אשתו בחדר השני. בימים האחרונים המילים היחידות שהוחלפו ביניהם היו סביב הטיפול ברבקה. שניהם אינם מדברים על יֶ ט שיצאה לבקר את הוריה בהאג לפני ימים אחדים ועדיין לא חזרה. סערת שלג משתוללת בחוץ. 'אני בן ארבע ים ושש ומתנהג כמו ילד', נזף בעצמו, 'אני נשוי לאישה נחמדה וטובת לב ומאוהב עד כלות באחרת'. הוא לא חיבק ולא נישק את יֶ ט אף שמאוד היה רוצה לעשות כן, לא אמר לה מעולם מה הוא חש כלפיה. הוא אינו מצליח לחדול לחשוב על בעלה, המוּכר לו רק מתמונת החתונה שעל הקיר. 'אד ם מוסרי והגון שפעל נגד הכובש הנאצי, ואני יושב לי כאן באמסטרדם וחושב על אשתו'. המצפון מייסר אותו, הוא מרגיש אשם כלפי ארי שמביט בו מהתמונה, כואב את כאבה של אשתו יאנקה, וחש שאין זה הוגן גם כלפי יֶ ט. ובכל זאת … בשעה שמונה בערב נפתחה סוף סוף הדלת ויֶ ט התמוטטה א ל תוך הבית. רגליה כחולות ונפוחות מקור, פניה חיוורות והיא על סף עילפון. דויד חיבק אותה, נשא אותה אל המיטה, ועטף אותה בזרועותיו, מנסה לעצור את הרעד הבלתי פוסק שאחז בה. יאנקה חיממה מים, הניחה בקבוק מים חמים על רגליה ועטפה אותה בשמיכה נוספת שהביאה ממיטתם. בליל ה ההוא לא הצליח דויד להירדם. הוא ישב על קצה המיטה, ליטף את לחייה הקפואות של יֶ ט, וידע שהוא בצרה גדולה. יֶ ט היא אהבת חייו.

11