נגה באפלה - רבקה כהנא ובת -עמי מלניק

במערבולת האהבה והגעגועים

בתום המלחמ ה, לאחר חמש שנים בבוכנוואלד, שב בעלה של יֶ ט, ארי טְרֶרְניט, ממחנה השבויים. הוא רזה מאוד, עיניו עצובות, רוח הנעורים והמהפכנוּת ממנו והלאה. בארוחת ערב בדירה הקטנה באמסטרדם סיפר ארי על החיים במחנה, על הרעב, על שנאתו לגרמנים שהלכה והתעצמה, על שמועות שנפוצו ע ל מחנות השמדה ורצח. יֶ ט, דויד ואשתו יַאנקֶה שותקים, מתח ניכר על פניהם, אולם ארי אינו חש בו. הוא עדיין לא השתחרר מטראומת המחנה. כאשר מפַנה יֶ ט את הכלים מהשולחן ניגש דויד לעזור לה. מבטו מיוסר וניכר שאין הוא יודע כיצד לנהוג בתסבוכת הרגשית שאליה נקלעו ארי אינו מאמין לה. "לא היה לנו רומן", מכחישה יֶ ט ואינה מצליחה לעצור את דמעותיה, "זה הרבה יותר מסובך, אני פשוט אוהבת אותו". ארי בוכה כפי שלא ב כה כל השנים בבוכנוואלד. הוא אינו מבין כיצד אשתו האהובה, הישרה וההגונה יכולה לעולל לו כדבר הזה. הכעס והעלבון מציפים אותו. הוא אינו מוכן לסלוח ואינו מוכן להשלים עם המצב. יחלפו עוד ימים ולילות ארוכים בטרם יבין שנישואיו אבודים. למחרת עזבו דויד ויאנקה את אמסטר דם בתקווה לשקם את נישואיהם. אצל ארי ויֶ ט המצב שונה: "אני רוצה להתגרש", אמר לה כמעט בלחש בוקר עגום אחד. יֶ ט הנהנה בראשה לאות כן. מעולם לא חשה כל כך בודדה ועצובה. "בתה" הקטנה רחוקה ממנה, דויד עזב עם יאנקה, ארי רוצה להתגרש, וחברתה הקרובה אלס נמצאת עם משפחתה ב ארנהם. במכתבה לאֶלס כותבת יֶ ט על המערבולת הרגשית, על העצב ועל הגעגועים. אלס ו בֶנו היקרים, יום שני בערב 2 ההחלטה הגדולה נפלה, ארי ואני נפרדנו אבל אינני 2 כשהיינו בבית הפך לערב הטראגי ביותר בחיינו אלס חברתי האהובה, 2 רוצה לכתוב על זה עכשיו, זה כואב מדי כל כך אני מרגישה בדידות 2 הייתי רוצה לדבר אתך עכשיו יאנקה וארי נשארים ישובים ליד השולחן ויאנקה אומרת בשקט לארי: "קרו פה הרבה דברים כשלא היית, לדויד יש רומן עם אשתך".

כולם.

11