נגה באפלה - רבקה כהנא ובת -עמי מלניק

החיים בארץ

בשלושת החודשים הראשונים לאחר עלייתם ארצה התגוררו בני משפחת וייסברג בגבעתיים אצל אחיה של אֶלס, הדוד זָ לי ויינברג. 25 כזכור, בשנות השלושים סטר זלי לנאצי שהעליב אותו ונאלץ לברוח לארץ ישראל. בֶנוֹ ואלס התלבטו היכן יתגוררו. תחילה חשבו להתגורר בקיבוץ יבנה, אולם לבסוף החליטו להשתקע בירושלים. קרובי משפחה וחברים חששו מכך. החזית עוד לא נרגעה לחלוטין והעיר הייתה ע דיין תחת השפעת הקרבות שהתחוללו בה במלחמת העצמאות. אולם בֶנוֹ ואֶלס לא נרתעו, הם קבעו בבירה את משכנם ועברו להתגורר בדירה קטנה ברחוב י צר שי קרא לימים בר אילן, לא הרחק מגבול ירדן. יחד עמם התגורר בדירה גם יצחק ויינברג, אביה של אֶלס, שניצל בטרנספורט 111 - מברגן ב לזן, וכמובן ארבעת הילדים: יהושע גאבל שעלה קודם ארצה והצטרף אליהם, רבקה, יהודית ויואל. בֶנוֹ החל לעבוד כאורתודונט בירושלים ואֶלס עבדה עמו כסייעת. כמו רוב העולים החדשים התערו בני משפחת וייסברג במדינה הצעירה, וכמו ניצולים רבים הדחיקו גם הם את הכאבים ואת הזי כרונות הקשים. בשנת תש"ס ( 1111 ), במסגרת טיול שורשים, ביקרה רבקה במחנה וסטרבורק וכתבה בספר המבקרים: "אמי הייתה כאן בהיותה בהריון אתי, וכיום יש לי תשעה נכדים, תודה לאל". בכך תמצתה במשפט אחד את ההיסטוריה המשפחתית על תהפוכות הגורל שאפיינו אותה. ואכן נראה שחייה של רבקה הנם רצף של נסים, כאילו השגחה פרטית מרחפת מעליה בטרם לידתה. החל בכך שהוריה הורשו לצאת ממחנה וסטרבורק עוד בהיותה ברחם אמה, דרך העובדה שהרב ספרא פסק שיבקרו בביתה של יֶ ט לאחר שמסרו את בתם למשמרת אצלה ובכך, מבלי שידע, הציל את חייהם. אך יותר מכל נדמה שהייתה זו עין לוהית -א- מקץ שישים שנה

11