נגה באפלה - רבקה כהנא ובת -עמי מלניק

הניצולים נאלצו להוכיח בעלות על רכושם שנלקח , ולדשדש בסבך הבירוקרטיה הממסדית הצינית והאדישה. בשנת 3331 , כשהוקרן בארץ הסרט התיע ודי של הטלוויזיה ההולנדית "בעבור ילד יהודי", 40 הופרך שוב המיתוס בדבר הסיוע ליהודים בתקופת השואה. לדברי לאה ניר - גולדפדר המופיעה בסרט (לאה הוחבאה אצל משפחה נוצרית ונחלצה ממנה הודות לבן - דודה ששירת בבריגדה): "זה לא נכון שההולנדים עזרו ליהודים ושהייתה רק קבוצה ק טנה שעשתה את ההפך. העובדות מוכיחות שהרבה הולנדים הסגירו יהודים לגרמנים. רק חצי אחוז מההולנדים הצילו יהודים, ועובדה שמרבית היהודים בהולנד הושמדו. אין לנו טענות לאלה שלא הצילו יהודים, אבל יש לנו טענות קשות לאלה שהסגירו, ועוד בעבור כסף, וכסף קטן מאוד". נמצאו משפחות הולנדיות שהחביאו בבתיהן ילדים יהודים אולם סירבו להחזירם להוריהם הביולוגיים. בסרט עולה במלוא חריפותה השאלה בדבר החוק ההולנדי החריג, שלא לומר האנטישמי, שקבע כי אין להחזיר למשפחותיהם ילדים שהוחבאו אצל נוצרים. בינואר 3399 , כשהמשרפות במחנות עבדו עשרים וא רבע שעות ביממה, עסקו אנשי המחתרת ההולנדית בשאלה - מה לעשות עם הילדים היהודים אחרי המלחמה? האם יוחזרו להוריהם הביולוגיים, אם אלה יישארו בחיים, או יישארו בחיק המאמצים הנוצרים? ההורים המאמצים הנוצרים, מספרת אחת העדות בסרט, כשראו את ההורים הביולוגיים ח וזרים ודורשים להשיב לידיהם את ילדיהם. באוגוסט 3391 כשהתקבל בהולנד החוק הקובע כי טובת הילד תיקבע על ידי ועדה, הוכו הארגונים היהודיים בתדהמה. דווקא בהולנד, ועוד אחרי אושוויץ, הה קיבל וועדה סמכות לחרוץ את גורל הילדים ; הוועדה היא ש קבעה אם יש להוריהם יכולת לתפקד כהורים, והילדים עצמם נבחנו על פי התאמתם ל סטריאוטיפ ה"יהודי" , כמו מראה חיצוני, לחץ ועצבנות, דמיון עשיר ורדיפה אחרי כסף. הגדרות אלו הן ציטוטים מתיקי הוועדה. כמוזכר, נושא זה כלל לא עלה בקשר האהבה והאמון שנוצר בין הוייסברגים ליֶ ט ודויד דה - יונג. לשני הצדדים ה יה ברור שרבקה תשוב לידי להוריה הביולוגיים מיד עם תום המלחמה. בסך הכל הוסתרו בהולנד כ - 9,111 ילדים יהודים, מתוכם שבו 3,931 לחיק משפחותיהם בתום המלחמה; 111 ילדים נשארו אצל

הופתעו

11