לבוש והתפשטות - פני הדור - בית מדרש לאמנים - זית עמק חפר תשפ"א

יותם כהן

התלבשות התפשטות התלבשות

האדם נולד ערום ובכל מקום כבול הוא במלבושים. אנחנו נולדים עירומים, אך מיד עם צאתנו העולם מתחיל להלביש אותנו. עוד לפני השמיכה החמה, החיתול העוטף, באה הקריאה "יש לך בן, בשעה טובה!" או "מזל טוב, יש לך בת!". הקריאה הזו היא הלבשה של שפה. של תרבות. של מגדר. ככל שאנחנו גדלים, כך אנו מולבשים ונאבקים בלבוש. מקבלים אותו באהבה, ומבקשים לקרוע אותו מעלינו. רוצים להיות באופנה, וחולמים שיש לנו שיק ייחודי. בתורנו, אנו מלבישים אחרים. לפעמים אנחנו מעבירים הלאה בגד שקיבלנו מהדורות הקודמים הלאה לדורות הבאים. לפעמים אנו תופרים בעצמנו. לפעמים אנחנו מביעים את דעתנו על לבושם של אחרים. "זה קצת פרוע, לא?". "זה לא מתאים". לפעמים אנחנו מחמיאים. "זה יושב עליך בול". לפעמים אנחנו חושבים שזה יישב טוב גם עלינו, והולכים להשיג לבוש כזה גם לעצמנו. לבוש מוחשי או מטאפורה? אולי גם וגם? לאורך השנה נענו במתח הזה שבין הקונקרטי למטאפורי. בין אופנות לבוש לבין אופנות תרבותיות. קראנו טקסטים מתקופות מגוונות וניסינו לעמוד על ההשפעות של מפגשים תרבותיים על הנפגשים. הקשבנו לקולות שבקעו מהמפגשים שנעו על ציר הזמן, בין תקופות, כמו גם לאלה שבקעו מהמפגשים שנעו בציר המרחב, בין תרבויות באותו הזמן. מצאנו יחסים עוינים ויחסים מהוססים, יחסים מקרבים ויחסים מגששים. עקבנו אחרי הלבוש כמסמן תרבותי, ואחרי מעמדו לאורך ההיסטוריה כבעל משמעות רחבה לקבוצות וליחידים. אפשרויות הלבוש, המטאפורי והקונקרטי חשפו בפנינו עולמות של התלבטויות ומאבקים, כמו גם את עולמנו שלנו. ביחס אליהם וביחס לעצמנו. ללא הצגות. עירומים.