כותבים קוראים - אפוס הוצאה לאור - גיליון מספר 7 - לקט - ספטמבר 2019

אפריל 9102

כותבים קוראים גיליון מס ‘4

המשך הראיון עם טל קינן

תסביר בבקשה... "אני הפכתי ליהודי מסיבות מאוד לא נכונות, לפחות היום אני רואה אותן כך. הכל נעוץ בימי כילד בפנימיית ניו המפשיר, שעד אותו רגע לא חשבתי על עצמי משהו חוץ מאמריקאי. כל הילדות שלי

לא נתקלתי באנטישמיות. כשראיתי שם את התמונה של הילד בגטו ורשה, ידעתי כמעט מיד שאני תופס את התמונה לא נכון. הפריימינג של התמונה הזאת ממקד את הצופה על המתח של התמימות של הילד לאכזריות של הנאצים. המתח הזה לא דיבר אלי. הסתכלתי על הנאצים לא יכולתי לגייס כעס או שנאה כי הם נראו לי לא רלוונטים. התופעה הזאת זה הכלל. זה לא היוצא מהכלל, מצד שמאל של התמונה יש משפחה של הילד, ומה שאני ראיתי בפנים שלהם זה הלם וחוסר אונים. כעסתי עליהם. התמונה הזאת הוציאה ממני כעס הם מעדו בהגנה על הילד הזה. הם העזו לחשוב שהם

פולנים ולא העזו לייצר לעצמם תוכנית ב'. עד כמה שאני יודע כל מי שהיה בתמונה הזאת

הוצאת כנרת, זמורה - ביתן דביר

תרגום: ורד קלנר

מת."

מה עשית עם התחושות האלה? "אני בן 01 באותם ימים וחשבתי מה התוכנית שלי? התחלתי לדבר עם אנשים על השאלה הזאת האם אמריקה היא תופעה מיוחדת בסוף ההיסטוריה היהודית? או שכך זה מרגיש? התחלתי להתעניין בשאלה הזאת ולחקור קצת בהיסטוריה היהודית, אבל הבנתי שאני מדבר עם אנשים אחרים. לא הבינו מה אני רוצה מהם. זה לא רלוונטי. עד שהגעתי לישראל בקיץ, ונפל לי האסימון שיש פה קהילה שלמה, שלא פחדה לשאול את השאלה הזאת, הם קמו מאיפה שהם היו והם נתנו תשובה והם לקחו אחריות על הגורל היהודי. אני ראיתי כבוד. הבנתי פתאום שמה שהיה הכי חסר לי בתמונה הזאת זה כבוד עצמי, האנשים שפגשתי בישראל היו מוכנים לשלם מחיר מאוד גבוה." מה הסיטואציה הזו גרמה לך לעשות? "הרגשתי כמו בהתאהבות והבנתי בקיץ הזה שישראל הופכת להיות חלק מרכזי בחיים שלי. באוניברסיטה ניצלתי תוכנית של חילופי סטודנטים, ולקראת סוף השנה הזאת, הבנתי שאם אני חוזר לארה"ב אשאב למסלול מסויים, ואם אני באמת רוצה לחיות בישראל זאת ההזדמנות שלי, זה הרגע שהחלטתי שאני אזרח ישראלי, עליתי לארץ סיימתי את התואר בתל אביב, ומיד אחר כך גוייסתי לצה"ל ולמעשה הייתי חייל בודד."

5