כותבים קוראים - אפוס הוצאה לאור - גיליון מספר 7 - לקט - ספטמבר 2019

אפריל 9102

כותבים קוראים גיליון מס ‘4

לכתוב זיכרון

זיכרון אבא מישל וולמן —

מישל וולמן, אמן, פסל, אדם, בעל, אבא, סבא, דור שני לשואה, דור שני לזוועה, דור שני לזיכרון, דור שני שלא יכול לשכוח, שרוצה לזעוק לעולם את הכאב. מוריס וולמן שחזר לצרפת במאי 0247 , אחרי

שלוש וחצי שנים במחנות, היה אחד מחמישה ניצולי שואה ששרדו את המשלוח שיצא מפיטויארס ב – 0249 . בשנים שלאחר מכן עבר בין מחנות ריכוז ובהם אושוויץ, בירקנאו בוכנוולד, מילדוף ודכאו. בסיום המלחמה חזר לפריז. את כל הזוועות שחווה כתב בלילות, כתב ובכה. עם השנים מילא 7 מחברות בכתב יד צפוף ביידיש, המחברות שהיו סגורות במגירות עשרות שנים, מצאו את דרכן אל אוויר העולם לאחר שבנו, מישל וולמן אמן - פסל בינלאומי החליט לתרגם בסיועה של נורית נוטקביץ' את כל המחברות ולהוציא לאור - ספר יומן עדות מיוחד במינו, ללא שם, רק עם מספר על כריכה אדומה: 75570 , הספר שיצא לאור לאחרונה מטלטל את מישל וולמן ועד שלא יגיע לכל העולם הוא לא ינוח. מישל וולמן עלה לארץ בשנת 0212 עם אשתו ועם ילדה קטנה בת 7 חודשים. הוריו נותרו בצרפת בחבל נורמנדי. "התחלנו את חיינו

עטיפת הספר 57780 , ללא מילים רק מספר

בארץ בקיבוץ חולדה, היה לנו קשה שם – יצאנו מהקיבוץ וקיבלנו מהסוכנות דירה בבת ים – שם גרנו 1-5 שנים ואז עברנו ביפו. היו לי חברים כמו אורי זוהר ואורי ליפשיץ. ב – 20 הם החליטו לעלות לארץ אבל אמא נפטרה שנה אחרי שהגיעו. כשאבא נפטר בשנת 0227 ,

בגיל 75 , הוא היה מצולק לגמרי ונגאל מייסוריו, אבל אני התרגזתי נורא, אמרתי בלוויה, 'אבא עכשיו אתה חופשי אבל השארת אותי בפנים'. נראה שאתה עדיין חיי את הסיוט של אבא ” לחלוטין. הוא חי 51 שנה עד הסוף שלו עם הזיכרונות שלו ואחרי לכתו אני נשארתי עם הכל. “ צילומים מתוך הגלריה של מישל וולמן בתל אביב

04