גליה שלנו

ג ל י ה ש ל נ ו

ג ל י ה ש ל נ ו

נ ו כ ח ת ב ח י י נ ו

2019 | ציטוט של טלי בוצן

״ללכת עם גליה לצידי תמיד הרגיש כמו "דני דין הרואה ואינו נראה" כי כולם הסתכלו רק עליה! נוכחות - טיל, עקבים / פלטפורמה ס"מ, גם בים! 10 מינימום טייץ שחור - ברור שבלי טוניקה, שפתים אדומות וכמובן שג׳ל בשיער. נהג מונית פעם הסתכל עליה ואמר: פלא שאחר כך יש תאונות!״

2

4

6

8

ע ו מ ר ו ר ו מ י

2019 | הספד שעומר כתב לגליה

אמא שלי,

שפיזית את כמובן לא פה. אבל בעיקר, בעיקר זהמחשבותשל געגועים וגםשל עצב. געגועים לדברים הגדולים ולדברים הקטנים, געגועים לזה שהיית צועקת לי רביבצ' בוא!! כשהשניצלים והפתיתים היו מוכנים. געגועים לצחוקים שלנו, געגועים לשיחות שלנו ליד המיטה שלך כמעט כל ערב שחזרתי הביתה, געגועים לקול שלך, געגועים לחיבור יוצא הדופן שלי ושלך שתמיד היה ונשאר הכי חזק שיכול להיות, געגועים להרגשה הנוחה הזאת שהייתה לנו שהיינו יחד, געגועים לאהבה הגדולה ששנינו לא תמיד ידענו לבטא במילים אבל ידענו שהיא לא תלויה בדבר, געגועים לידיעה שאת תמיד איתי לא משנה מה, געגועים לדאגה שלך אלי, אני אפילו מתגעגע לריבים שלנו שגם אם היו לפעמים לא נעימים תמיד ידענו שעוד שעה או שעתיים כבר נשלים. געגועים לאמא שלי. לא היית אמא קובנציונאלית, היית אמא כל כך מיוחדת, אמא שהיא גם החברה הכי טובה שלי, הבנאדם שהכי קרוב אלי בעולם, אמא מכילה ומבינה, אמא ליברלית שסמכה עלי בכל דבר, ששיתפה אותי בחייה ובמה שהיא עוברת אבל שגם נתנה ספייס כשצריך. השקעת בי וברומי את כל כולך והיית אמא מדהימה בדרך המיוחדת שלך, לא כולם מבינים עד כמה. לא סתם גם אני וגם רומי כל כך סמכנו עליך. לצערי, היום אני מבין שלא פירגנו לך על זה מספיק.

אני יושב עכשיו ליד הקבר שלך, ליד המצבה הזאת שלגמרי נראית כאילו את עיצבת אותה לפני שהלכת ומעז להתחיל לכתוב את המכתב הזה שיכנס לספר הזכרונות שאנחנו מכינים. מעז לכתוב לך ומנסה למצוא את המילים שיביעו ולו במעט את כמה שאת חסרה לי, את כמה שאני אוהב ומתגעגע אליך. חודשים אחרי, אני עדיין לא מאמין, 8 , זה מוזר, אבל גם עכשיו עדיין לא מעכל, לא נראה לי הגיוני שהלכת. כל דבר קטן שקורה לי אני עדיין מתכוון לספר לך, כל פעם שיש איזו התלבטות שאני כל כך רגיל לחלוק איתך אני מרים את הטלפון וכמעט ומתקשר אליך, כל פעם שאני רואה איזו תמונה של כלב מתוק בפייסבוק אני באינסטינקט עומד לשלוח לך אותה. אבל נו, אני הרי יודע כבר, אין לי למי לשלוח, אין לי למי להתקשר, את לא תעני. אין יום, אין שעה שאני לא חושב עליך. לפעמים זה מחשבות שמשחזרות את הימים האחרונים שהיו לנו כל כך קשים. לפעמים זה מחשבות שאני שואל את עצמי אם אמרתי לך מספיק שאני אוהב אותך? אם ידעת שאת הכי חשובה לי בעולם? אם ידעת כמה אני מעריך אותך? לפעמים זה מחשבות של כעס, למה זה קרה דווקא לך? דווקא לאמא שלי? לפעמים אלו גם מחשבות יותר שמחות, שאני מרגיש שאת איתי, שאת שומרת עלי, אפילו

1 0

כך רצית. ההבנה הזאת שאת לא תעמדי לצידי כשאתחתן, שלא תהיי פה כשיהיו לי ילדים, קשה לי מאוד, גם בשבילך כי אני יודע שכל כך רצית את זה, וגם בשבילי (ובשבילם) כי זה כל כך ברור שהיית אמורה להיות סבתא הכי מדהימה בעולם. אני יודע שזה היה עושה אותך מאושרת. את ואני ביחד עם רומי עברנו הכל ביחד, תקופות יותר טובות וגם פחות טובות, החיים בבית כמשפחה, הפרידה שלך ושל אבא, המעברי דירות, השינוי בקריירה שלך, ובעצם היינו יחד בכל אירוע 32 , משמעותי בחיים. אני כל כך שמחשהיינו יחד כל השנים האלה וחצי שנים את ואני היינו צמודים אחת לשני, גם בשנים האחרונות אין כמעט יום שלא היינו יחד. למרות שבמהלך הזמן היו לא מעט קשיים תמיד ידעת לדאוג בדרך שלך שהכל יהיה בסדר, תמיד ידעת לתת לי הרגשה שאנחנו חיים טוב ואף פעם לא הרגשתי יותר מידי דאגות. כל זה היה נכון עד לפני שנתיים, עד שקיבלנו את הבשורה הנוראית. הבשורה שהכאבים שהתחלת לסבול מהם לא היו איזו דלקת בשריר, אלא שהסרטן חזר והפעם על אמת. אני זוכר את הרגע שהבנתי שזה זה: השיפוצים בכפר יונה היו בשיאם, היית אצל סבא וסבתא ואני באתי לבקר. התיישבנו שנינו בחדר של סבא ופשוט נתת לי את הדפים עם הבדיקות דם,

אמא, ידעת להבין אותי ואני הבנתי אותך כמו שאף אחד בעולם לא מבין. ידענו לדבר באותה שפה. גם אם לא סיפרתי, תמיד ידעת מה אני מרגיש, מה אני חושב, מתי אני שמח, מתי אני עצוב, מתי אני מוטרד, מתי אני דלוק על איזה מישהי, מתי טוב לי ומתי פחות, ידעת לקרוא אותי יותר מכל אדם אחר בעולם. כל כך חסרה לי הדעה שלך שתמיד הערכתי, החוכמה יוצאת הדופן, האינטואציה המדהימה שהייתה לך, היכולת שלך להקשיב באמת, לקלוט את הסיטואציה ולפדבק בהתאם, תמיד ידעת מה צריך להגיד ואיך להציג לי את הדברים, לעשות לי סדר. ידעת להרגיע אותי ולחזק אותי, להחמיא לי ולפרגן לי, אבל גם להעמיד אותי במקומי כשצריך. תודה שכל כך דאגת לי, שכל כך רצית בטובתי ושתמיד תמכת בי ועמדת מאחוריי. אני הרבה פעמים חושב על זה שבמידה רבה, בזכותך אני מרגיש מוצלח, בזכותך אני מאמין בעצמי ובדרך שלי. הידיעה הזאת שאת כל כך מאמינה בי, ביכולות שלי, בכמה שאני חכם, יפה ומוצלח, היא זו שנתנה ונותנת לי ביטחון. ביטחון במי שאני היום ובמה שאני יכול לעשות. אני כל כך מצטער שלא תראי אותי מגיע לעוד הישגים, שלא תהיה לי הזדמנות להחזיר לך על כל ההשקעה, שלא תהיי בחתונה שלי, וכמובן אני הכי מצטער שלא הספקת לזכות לנכדים שכל כך, כל

ואולי בעצם אפשר לחיות עם זה. היית אופטימית, שמחה, נהנת מהחיים, נהנת מהכלבות היקרות שלנו: שלי, מיילי ויולי, ואפילו אני התחלתי להנות מהבית המדהים שסידרת לנו בעזרתו של איציק. אני זוכר שהייתי באמת בשוק על דרך ההתמודדות שלך עם המחלה הזאת, זה היה באמת מדהים, נהנתי להיות לצידך ולשמחתי הקשר שלנו התחזק עוד יותר והיה לנו כיף. אני חושב שזאת הייתה שנה משמעותית מאוד שהספקנו להשלים בה הרבה דברים, את ואני, וגם את ורומי. אבל אחרי שנה ומשהו, המחלה הזאת הזכירה למה כל כך מפחדים ממנה, אמנם עוד הרגשת טוב אבל הבדיקות התחילו להראות תוצאות פחות טובות, מבדיקה לבדיקה המרקרים חזרו לעלות. כבר לא רציתי לספר לך בדיוק בכמה ואיך, לפעמים גם ניסיתי טיפה לעדן את האמת. אבל כמובן שאת כבר קלטת. מבדיקה לבדיקה הפחד התגבר. הבנו שאין ניסים ואם כן, אלינו הם לא הגיעו. זמן ההשפעה של התרופות מוגבל מאוד. כל תרופה מחזיקה במקרה הטוב כמה חודשים אם בכלל, ושלא נדבר על תופעות הלוואי. הבנו שזאת בעצם מציאות של חשש מתמיד.

לא אמרת כלום. הדף שנתת לי היה של הבדיקות שסימנו את המרקרים של המחלה. ראיתי שהם מאוד גבוהים, הרבה מעל הנורמה, אבל אז עוד לא הבנתי בזה כלום. כרגיל פתחתי גוגל, והתחלתי לקרוא, את ישבת לידי ושתקת. מהר מאוד הבנתי מה אני רואה. זאת הייתה בשורה נוראית, הרגשנו יחד בלי לדבר איך השמים נופלים עלינו. אבל עדיין, לפחות אני לא חשבתי שמדובר פה בגזר דין מוות. אם כבר אני מדבר פה על המחלה, אז חשוב לי להגיד לך שהיית גיבורה. אני חושב שרק אני יודע כמה גיבורה היית לפחות מולי כמי שחי איתך את חיי היום יום. ההתחלה הייתה נוראית, לא יכלת ללכת, בקושי קמת מהמיטה לשירותים, היו כאבים והבשורה הייתה קשה ועצובה. אבל אחרי שאמנון סידר את התרופה החדשנית תיק תק המצב השתפר. תוך חודש הכל הפך טוב יותר, גם פיזית וגם נפשית. התחזקת והפכת שמחה, התחלת להפגש עם חברות שלא ראית שנים, התאמנת, אימנת, בילית, ממש הרגשנו שאת מתחזקת מיום ליום. במשך שנה שלמה התרופה עבדה מעולה, הרגשת טוב וממש היה נראה שאולי יש תקווה,

1 2

להרגיש שאת חזקה עד הרגע האחרון, את בעיני גיבורה אמיתית. אני באמת מאמין בזה ויודע שזה היה חשוב לך מאוד. ועכשיו מה? עכשיו אני צריך להמשיך בלעדייך, הדבר שהכי פחדתי ממנו. אבל אני יודע כמה את רוצה לראות אותי ואת רומי מסתדרים ומצליחים, שמחים ומאושרים וכמה הדבר הזה חשוב לך. אני מבטיח שזה מה שאנחנו נעשה. נמשיך להוציא מעצמנו את הכי טוב שאפשר ולעשות אותך גאה. זה פשוט מגיע לך יותר מכל אחד אחר. אני אוהב אותך מעומק ליבי וכל כך רוצה לחבק אותך, לנצח תהיי איתי ובנשמתי.

כאילו לשאול את עצמך האם בבדיקה הזאת נראה את ההחמרה? האם בבדיקה הבאה? ממש חיי פחד. בשלב הזה כבר החלטת שככה זה לא מתאים. או שנמצא משהו שירפא אותך או ייתן הפוגה ארוכה, או שחלאס. אחרי שחקרת, בדקת ושאלת, החלטתלוותר על התרופהשכנראה גם ככה כבר לא הייתה יעילה וללכת על שמן קנאביס רפואי שעליו שמענו ניסים ונפלאות, בתקווה שיעבוד גם עבורנו. בהתחלה זה היה נראה מבטיח, לזמן קצר התקווה חזרה והרגשת טוב, אבל מהר מאוד התחוור לנו שעבורנו השמן הזה לא יעיל, לא עובד. כמה שזה אבסורדי, וקשה לומר זאת, אני יכול להגיד היום, בלב שלם, שאני חושב שהחלטת לוותר על התרופות בזמן. הסבל מהמחלה ומתופעות הלוואי של התרופות עוד לא הגיע למשהו בלתי נסבל, שמרת על כבודך עד לשנייה האחרונה, היית את במשך כל הזמן ושמרת על עקרונותייך, לא היית תלותית בשום שלב ודאגת לעצמך לאורך כל הדרך, נשארת חדה וצלולה עד לרגע האחרון. אני יודע שלא הסכמת בשום אופן שזה יהיה אחרת. משהתחיל הסבל המשמעותי הוא נגמר מהר מאוד. אמא, נתת לי

הבן שלך, עומר

1 4

1 6

2015 | מתוך הפייסבוק של גליה

1 8

״מעריצה את הבן התותח שלי שגורם לי נחת ובגדול - פולנייה אסלית!״

2000 | ברכה של גליה בבר המצווה של עומר

אני כותבת את זה בשבת בבוקר, אתה כרגיל אצל סבא וסבתא ונדמה לי שאתם בדרכם לבית כנסת כדי לשנן את הדרשה. ואני, מעלעלת ביומן התינוק שלך ומנסה להיזכר בהיום לפני שלוש עשרה שנה. העלעול הזה מעורר בי געגועים לתקופה שהיית תינוק קטנטן. למראה שלך, לצעדי ההתפתחות הראשונים, למילים הראשונות ובעיקר לקשר הזה שהיה בנינו. אני נזכרת איך התהלכתי איתך בביתשעות על הידיים כדי להרגיע אותך, איך התרוצצנו בגינות, טיפסנו יחד על סולמות והסתובבנו ימים שלמים בסנטרים למיניהם, ובעיקר היינו יחד. מתוקף היותך הבן הבכור לימדת אותי את השיעור החשוב והמשמעותי היותר בנושא האימהות. ובאמת לא שזה תמיד היה קל כמו שרובנו יודעים אבל במקרה שלך, זה היה מהנה במיוחד. בעצם כבר בתור עובר היית משתף פעולה אמיתי, וחסכת ממני את השבועות הקשים במיוחד של ההיריון - פשוט כנראה הבנת שאני קצרת סבלנות וכבר מתה לראות במי מדובר, והקדמת להיוולד. פאגיסט קראנו לך. עד היום אני זוכרת את המבקריםשל הימים הראשוניםשבאו לבקר אותנו, הסתכלו עליך, על גודלך הזעיר, והמילים נעתקו מפיהם. אבל אתה, שכבר אז גילית משהו מאופייך, טרפת כמויות עצומות של מטרנה במטרה להשיג, לגדול ולצמצם פערים. ובאמת הצלחת כבר בחודש הראשון להכפיל את משקלך. ההישג הזה בעצם משקף משהו מאופייך המורכב, המרתק ובעיני המעורר הערכה. ואני מדברת על ההישגיות שלך, על הרצון להיות הכי טוב ולהצליח, על החוכמה, ההתחשבות, טוב הלב ובעיקר על הבגרות הזאת שלך שמפתיעה אותי בלי סוף ובעצם הופכת אותנו ליותר חברים מאשר לאמא ובן. יחד עשינו דרך של שלוש עשרה שנים שהייתה לא שגרתית ולעיתים לא קלה. בסה”כ עברנו ממסגרת משפחתית אחת לאחרת, עברנו דירות, עברת ערים ובתי ספר. אבל תמיד נשארנו יחד, אתה ואני. ותמיד שהסתכלתי עליך וראית אותך מתמודד ודואג לי, שאבתי הרבה כוח. אני זוכרת את התקופה שגרנו בבבלי איך אתה בתור ילד בן ארבע וחצי – חמש, מנסה לפנק אותי ולהכין לי עוגות מענבים וגבינות. איך ישבנו לנו יחד על הספה בסלון, רגלים לרגליים וראינו טלוויזיה, ואיך יצרנו לנו הווי של חיים משותפים שאני כל הזמן חושבת איזה מזל זה שיש לי אותך, ולמעשה המחשבה הזאת הולכת ומתעצמת עם השנים. היום למשל מבחינתי אתה איש השיחה המעניין ביותר, שרואה את הדברים לעומקם ולרוכבם ולא פעם מצליח להאיר את עיני. ואני חושבת לעצמי כמה חשוב לי לשמוע אותך, להקשיב לך ובעיקר לאמץ הרבה דברים שאתה חושב ואומר. ואתה יודע מה אני מקווהשאולי זה גם הפוך. שגםאתה בסך הכל, מעבר לתלונותהקלאסיותשל תחילת גיל ההתבגרות, מצליח להרגיש את האהבה שלי אליך, ורואה בי אמא וחברה שאפשר לדבר איתה, להתייעץ איתה, ובחלק מהדברים ובאמת רק בחלק, לקחת דוגמה. כשאני חושבת על האיחולים שאני צריכה לאחל לך, אז מעבר לדבר הכאילו בנאלי והחשוב מכל שהוא בריאות, אני באמת חושבת שכדאי שתסתכל על החיים שלך, שהם לא קלים ולא לגמרי שגרתיים, ובכל זאת תדע לראות מה הרווחת ומה טוב בכל מצב. כי נכון שאולי לא גדלת במשפחה נורמלית, אבל תסתכל על החלקים הטובים. יצאת בוגר, חזק, עם נסיון, עם תפקיד חשוב ומרכזי בבית, כדאי לך ללמוד כמה שיותר מוקדם - 40 גם בעבורי וגם בעבור רומי, ובסך הכל אני כל הזמן מנסה להסביר לך שמה שאני למדתי בגיל פשוט לבחור לראות כל הזמן מה טוב, מה הרווחתי ובגדול להסתכל על חצי הכוס המלאה.

2 0

ובמקרה שלך החצי הזה מלא. אני חושבת שכשאתה מסתכל סביבך בעיניים באמת פתוחות אתה רואה שזכית במשפחה רחבה שאוהבת אותך באופן נדיר. זכית בסבים ובסבתות שבשבילם תמיד תישאר מרכזי והנכד הכי משמעותי. אני רואה את הדאגה שלהם, את האכפתיות, את המבטים שלהם בעיניים כשהם מסתכלים עליך ואני ממש מאושרת בשבילך. אני חושבת גם על אבא שאוהב אותך, משתדל ומצליח להיות קרוב אליך ולהיות אבא וחבר למרות שזה לא תמיד פשוט, גם מעצם הסיטואציה וגם כי אתה, לא תמיד עושה את זה קל. אבל כשאני מדברת איתו הוא תמיד מדבר בהערכה ובאהבה רבה על הילד הזה, הנדיר החכם והמיוחד. ואני חושבת גם על רומי שבאמת באמת מבחינתה אתה מהיותר משמעותיים בחיים אני רואה איך היא מחפשת את קרבתך, את תשומת ליבך, את אהבתך. וגם אם זה לא נעשה תמיד בדרכים הכי נעימות שאתה קולט את הכוונה שלה אתה סולח ובאמת אתה מצליח להעניק לה אהבה ותשומת. ובהתמודדות הזאת אתה עוזר לי מאוד, ואולי יותר מכולם. בקיצור עומר יש המון מה להגיד לספר ולכתוב אבל אנחנו לא הולכים להלאות פה את האורחים במלונדרמה ולכן אני מקצרת ואומרת לך שאני אוהבת אותך מאוד, מאושרת בך וחושבת שגם אם אני לא תמיד האמא הכי טובה בעולם, בשבילי אתה הילד הכי נכון, הכי טוב, הכי שיכולתי לבקש.

2 2

2018 | ציטוט של גליה על רומי

2 4

״יפה שלי״

2019 | הספד שרומי כתבה לגליה

אמא שלי

קשה לי בלעדייך. את חסרה לי. כל יום שעובר האהבה שלי אלייך גוברת יותר ויותר, רק מבינה כמה את היית מיוחדת וחכמה, מבינה את הסביבה ואת החיים וקולטת עניין. אני מתגעגעת לשיחות שלנו. לדבר איתך. לשמוע את העצות שלך ואת נקודות המבט שלך על החיים, שאני כל כך מעריצה. מתגעגעת לקרבה שלך, לשבת לידך ולהרגיש את האנרגיה שלך. מתגעגעת לרגעים שהיינו יחד והרגשתי תמיד שאת קוראת לי את המחשבות, יודעת כל מה שעובר לי בראש, בלי שאצטרך להגיד מילה. את הבן אדם היחיד שבאמת הבין אותי וידע מה טוב בשבילי, הבן אדם היחיד שבאמת ידע לתת לי את העצה הכי מדויקת ורצה רק שיהיה לי טוב. את "מלכוש" בעיניי, החיים ממש לא אותו דבר בלעדייך. מרגישה שאני בחיים חדשים, שנזרקתי למים ואומרים לי תתמודדי. יש לי מזל שנתת לי את הכלים להתמודד. אני אוהבת אותך כל כך. את לא מבינה כמה הלוואי והייתה לי האפשרות לחזור אחורה בזמן, בשביל להביא לך חיבוק ענקי, להגיד לך כמה אני אוהבת אותך וכמה את משמעותית בחיים שלי. מקווה שלדעתך אני עושה את הבחירות הנכונות בחיים, ומקווה שאת איתי וגאה בי. הלב מתפוצץ מגעגועים ואהבה אלייך. תודה על כל רגע שהיית בחיים שלי, שגידלת אותי והפכת אותי למי שאני, תודה על כל מה שנתת לי ועשית עבורי.

2 6

מעריכה אותך כל רגע והערכה שלי אליך לא מפסיקה להתגבר. תדעי שאת חלק ענק ממני, מהלב שלי ומהמחשבות שלי.

שלך רומי.

2018 ספטמבר 23 | מכתב לרומי לפני נסיעתה לטיול הגדול אחרי צבא - למזרח

אהובה שלי

פותחת בוידוי אישי. לא האמנתי שיהיה לי כל כך קשה להיפרד ממך. כבר כמה ימים שאני לא מפסיקה לחשוב על הטיול שמצפה לך, ועל כמה שאני אתגעגע, ולמעשה כבר מתגעגעת. בשנתיים האחרונות למדתי להכיר אותך באופן שונה מיחסיי אמא- ילדה.

רואה לפניי בחורה יפהפייה, חזקה, חרוצה, חכמה. עם אינטואיציות מעולות שיודעת להסתדר היטב. אולי יותר מכל הילדים במשפחה.

כל הכבוד רומוש, את באמת תותחית, עצמאית, מסתדרניקית ובעיקר חזקה פיזית וגם נפשית. (למרות ההתנהגות הילדותית שקופצת לפעמים, ואותה אני מקווה שתשאירי בהודו...)

ראיתי איך הסתדרת בדירה בתל אביב. איך הצלחת בעבודה בצהרון, כמה אהבה יש לך בלב וכמה אהבה והערכה את מקבלת. מעריכה את העצמאות הכלכלית שלך, את זה שעבדת לאורך תקופה בשתי עבודות, למדת והצלחת לנווט בהצלחה בין כל העיסוקים. רואה את האהבה של החברים\ות אלייך. את האהבה והמסירות שמגלים כלפייך, ואומרת לעצמי שאת באמת כוכבת, אהובה, חברה טובה, ואלופת ההנאות והבילויים. גם העובדה שגידלת את "נלה", ואח"כ צירפת את "דילן", מאד מרגשת ומוכיחה את האחריות שאת יודעת לקחת, ושוב חושפת את הלב הרחב והפתוח שלך כלפי בני אדם וחיות. שניהם, גם נלה וגם דילן, מדהימים ורואים שזכו לאהבה וטיפול מסור.

2 8

אין ספק, ששתינו עשינו דרך ועדין עושות... דרך שלעתים היתה קשה ומתסכלת. לקח לנו זמן למצוא את השביל שלנו. מאד שמחה שאת גלוית לב כלפי, משתפת, מתייעצת ושומרת על קשר קבוע ורצוף. זאת הזדמנות טובה להודות לך על היחס, הטיפול והדאגה שזכיתי בהם ממך. בימים הקשים היית מדהימה, ידעת לעודד ולנחם יותר טוב מכולם.

אוהבת את תפיסת העולם הרוחנית שלך. אין ספק שיש לך אינטואיציות מטורפות. אני מקווה שתלמדי להשתמש בהם. שתשמחי ותקשיבי לעצמך, כי רק את יודעת מה טוב לך, מה נכון לך ומה את באמת רוצה. תמיד תלכי עם הלב, כי זאת הדרך היחידה להיות שלמה ומאושרת. עוד משהו שחשוב לי להגיד, זה שאני מאד אוהבת את המשפחתיות שלך. את העובדה שאת קשורה ומחוברת לכל אחד מבני המשפחה, ושאת שומרת על קשר חם עם סבא וסבתא, סבתא יעל וסבא חיים. זה חשוב ומאד יפה מצידך. תדעי שאין על משפחה. לקח לי הרבה זמן והרבה קשיים להבין את זה. אבל באמת, זה האושר !!!

שאני מסתכלת עליך - אני גאה. מרגישה שהיה שווה לעבור הכל, כי את באמת מדהימה!!! עזבי, שאת יפה וכוסית הורסת.. יופי טבעי מושלם. במקביל את צנועה ועם רגליים על הקרקע. מאחלת לך, מסע התבגרות, מלא חויות טובות. שתגלי את הכוחות שיש בך ותתחברי אליהם ותהפכי להיות חברה טובה של עצמך.

רומוששששששש... אני אוהבת אותך מאד מאד. מעריצה את היכולות שלך, סומכת עלייך בכל מובן, ובטוחה שזה הכי מתאים ונכון עבורך. עופי על זה, יפה שלי. תהני, תחגגי, תראי עולם, תפגשי אנשים חדשים. זה הזמן שלך. אני אחשוב עליך המון, אתגעגע ואפרגן מרחוק ואחכה.. הכי אוהבת, אמא.

2018 | הודעה שרומי כתבה לגליה

3 0

3 2

3 4

2012 | ברכת יומהולדת לרומי בפייסבוק

”מזל טוב ליפה שלי, לחכמה שלי למהממת. שתמשיכי לרקוד, לדהור ולשחק את החיים כמו שרק את יודעת. אוהבת ומעריצה אותך. אמא.”

3 6

3 8

מ ש פ ח ת ר ב י ב

4 0

4 2

4 4

4 6

ה ב ו צ ׳ נ י ם

4 8

5 0

2006 | 70- ברכה שכתבה גליה לאמא שלה ליום הולדתה ה

אמא,

ויותר מזה - אני חייבת לכתוב על הסבתא שבּך שבזכותך גם עומר וגם רומי ראו עולם, למדו כמו שלמדו ולומדים, מגיעים להישגים והחשוב מכל שגם להם כמו לי יש תמיד כתובת - בית. וברור שלעולם לא יושבו פניהם ריקם. לכתוב כמה מילים עליך ועל אבא שמקיימים כבר שנים זוגיות יוצאת דופן של אהבה והערכה בלי גבולות. מהצד שלי, אני רואה את הסבלנות שלך ואת האיפוק, את הפרגון ואת התלות שלך בו. ואכן אבא, גם לךָ אני חייבת המון מילים טובות. מעולם, אבל מעולם לא אמרת לי לא על שום דבר שביקשתי. תמיד אתה עוזר שלא לומר מציל אותי מכל מצוקותי ותמיד עם רצון טוב וללא שום ציפייה לתמורה. צדיק - אני אומרת לעומר ורומי עליך, ממש מיוחד במינו. אני אוהבת אותכם בכל ליבי ומרגישה הכי בטוחה שאתם איתי ולידי. אני חייבת לנצל את המעמד הזה ולדבר שוב על אמנון, באמת שאולי יותר מהכל זו הייתה החוויה המרגשת ביותר בתקופה הזו. אמנון, תמיד ידעתי שאפשר לסמוך עליך, אבל לא ידעתי להעריך ָ את עוצמת הרגישות והמסירות שהפגנת בימים האלה. איך ליוות אותי ועמדת לצידי בכל הרגעים הקשים והלא נעימים ובזכותך זה הפך למשהו הרבה יותר נסבל. ידעת מתי לדבר ומתי לשתוק, מתי לשבת קרוב ומתי להתרחק ובעיקר ידעת לבחור מילים מעודדות ומרגיעות ולתת לי את התחושה שיהיה בסדר. הרגשתי יחד, כמו שלא חוויתי אותך מעולם. תודה גם לטלי על ההפקה של היומהולדת ועל שבדרכך העדינה והנעימה גם את יודעת להיות בזמן שצריך אותך. על הפרגון של עוזר הבית, על שהיית עם אמא שלי ביום הניתוח ועל שבטח תמכת באמנון כדי שימשיך להיות לו את הכוח לתמוך בי. תודה לפז, מותק שלי, אני אוהבת אותך ויש לך את זה. את משפחתית ומסורה ובעיקר חברה. ובעיקר תודה לאל - ופה גם את אמא לא תוכלי להגיד שזו בחירה - זוהי בפירוש מתנה. מזל גדול להיות שייכת למשפחה הזו. ושנזכה כולנו לעוד שנים של בריאות (עם דגש על בריאות), שמחה ונחת. ושוב - אמא ואבא - אני אוהבת אותכם ושיהיה המשך של יומהולדת מהנה מעניין ומשביע.

שנים משותפות זו משימה מורכבת מעין כמוה. 49 לכתוב על אלא, שהתרע מזלי והשנה האחרונה בחיי ובעיקר החודשים האחרונים מקלים עלי לכתוב על העיקר. על השורה התחתונה. קשה למצוא מילים למסירותך, דאגתך ויכולת ההזדהות שלך במצבים בהם אני זקוקה לך. בכל החודשים האחרונים שלא הפסקת להתקשר, לדאוג ולנסות להקל בכל דרך אפשרית ובעיקר בימים האלה שרצת איתי לבית־חולים, שליווית אותי ברגעי הצפייה לתשובה, שהכלת את המתחים והמצוקות וראיתי ה בך. ָ כמו שראו כולם איך הסיפור הזה שלי היכּ לא יודעת עד כמה שיתפת אחרים, אבל אני לא אשכח את המשפטים כמו - הייתי מעדיפה שזה יקרה לי ולא לך. ראיתי את הבלבול, הבהלה, חוסר התיאבון וחוסר השינה ואיך את אומרת ״אולי זה הגוף שלך אבל זה קשור לחיים שלי לגמרי״ - וזה אומר המון. הכי מרגש היה הרגע הזה בבית החולים שראיתי את התיק שבאת איתו ושאלתי - למה? ואת ענית ״חשבתי שאולי תצטרכי לישון פה ואמרתי לך שאת לא תישארי לבד״ והתחושה הזו שאני לא לבד עוזרת ועזרה לי לאורך השנים והיום, באמת להחזיק מעמד, לתפקד, לחשוב חיובי ובכלל להיות. מעולם לא הפנית עורף גם אם הדברים לא נראו לך ולאחרונה לפחות בתחושה שלי אפילו הבנת שהכי חשוב זה בעצם הבסיס - טוב לך, טוב לי. ״שתהיי בריאה ושמחה״ אמרת לי, כי כל הציפיות האחרות לא נראות לי רלוונטיות יותר. ואולי לרגע הזה לאמירה הזו - חיכיתי שנים רבות. מעבר לקשר המאוד מורכב ואישי ביננו אני רוצה לדבר אליך כאדם. בגיל להיות מעודכנת ברמות האלה, חדה כ״כ, מתעניינת כ״כ, 70 שאפתנית כ״כ, זה באמת מעבר לטבעי. ראיתי אותך ממלאת תשבצים. שולטת בכל להקות הקצב העדכניות. ומחדשת לי שהסולן של כרמלה גרוס וגנר זה יהלי סובול ואני לא בטוחה אם האורחים פה מבינים בכלל עד כמה ועל מה אני מדברת. הללא לאות שלך להמשיך לעבוד, ללמוד, לדעת ולהכיר את כל הספרים החדשים וההצגות המעודכנות, הסרטים וכדומה זה באמת מעורר הערצה ואולי אפילו קצת קנאה מצידי.

5 2

5 4

”קשה למצוא מילים למסירותך, דאגתך ויכולת ההזדהות שלך במצבים בהם אני זקוקה לך.”

2019 | אמא | הספד בהלוויה

שמים בקשו רחמים עלי, אם יש בכם אל ולאל בכם נתיב איך הוא אפשר שיקרה הדבר שהוא בניגוד לחוקי הטבע, מצב שבו הורים קוברים את בתם בדיוק בתקופהשהיא יכולה להיות בפסגה בחייה הלא פשוטים. אני רוצה לתאר ולו במעטאת דמותהשל גליהשלנו ,שהייתה לדעת כל מכיריה וקרוביה דמות ייחודית ויוצאת דופן . בראש ובראשונה אני רוצה לציין את אומץ ליבה והעזתה כאשר החליטה למכור את ביתה בהרצליה ולקנות בית בכפר יונה ולהפוך אותו בעזרת איציק לריזורט כמו שקוראת למקום טלי כלתי, אפילו אנחנו פקפקנו באפשרות שדבר כזה יכול לצאת לפועל במגבלות התקציב שהיה בידה והדבר בכל זאתקם והיה. היא יצרהמקוםקסום, מופלא ,מלאבשלל צבעיםאשר היאשותלתבמו ידיה, כלשתיל, כל פרח, כמהחבלשהיא לא תוכל להנותמהתוצאותהמופלאות. אומץליבה ונחישותהבאלידי ביטוי כשהרפואההקונבנציונאליתהפנתהלהעורף, לאחרהצלחהראשונית, העזה גליהשוב למרות הספקנותסביבה לפנות לרפואהמן הטבע ולהאמין בכל ליבהשהרפואה הזאתתביא להמזור . גםאנחנו נסחפנו להאמין ,לצערנו, הרפואה הטבעית לא הוכיחה את עצמה ובסופו של דבר המחלה גברה עליה ועל כולנו. גליהשלנו ניחנה באומץ לב ובתעוזה . גליהשלנו הייתה אישהמאוד חכמה , שנונה, בעלתחושהומור, לעיתיםשחור. היא הייתה ייחודית בדרך התנהלותה לאורך כל חייה, הייתה ישירה, בלתי אמצעית, לעיתים אף בוטה , היא הרגישה שהיא צריכה להיות נאמנה לעצמה ועל כן לא בחרה במכבסתמיליםאו בדיבור או בהתנהלות רק על מנת להיותפוליטיקלי קורקט. היא הייתה, כמה קשה לי לדבר בלשון עבר, יפיפייה אמיתית, גם ביוםמותה בשוכבה במיטתה, פניה חלקות ויפות והיא נראתה כמו שלגיה. היו לה אינטואיציות יוצאות דופן. היא ידעה במבט ראשון לחדור ולראות דברים שהם מעבר למסכות המקובלות שכולנו עוטים מעת לעת. באינטואיציה הזאת גידלה בתחילה את ארבעת כלביה ובהמשך את השלושה נלה, יולי ושלי .היא הכירה את אופיו ואישיותו של כל אחד מהם וידעה להתנהג איתם בהרבה אהבה, דאגה ותשומת לב . עכשיו נותרו השלושהמיותמים ויכולנו לראותשהם באמתאבלים . מעל לכל זכתה גליהבשני ילדיםמופלאים . נתחיל בעומרשהואהבכורשלווהאותהבמסירותאין קץ לאורך כלתקופתהמחלה. עומרהיהמבין מכיל, מסור, תומך, ידע להזיז את צרכיו שלו ולפנות לה את כל המקום. הוא עקב אחר המחלה, הטיפולים, התרופות, תוך שהוא קורא וחוקר בספרות המקצועיתשנגעה במחלתה, הוא נהייהממשמומחה בנושא. מידת ההקרבה והמסירות היו לגליה ללא ספק מקור של תמיכה וגאווה גדולה וגם תרמו לה להרגישאהובה ,חשובה ושאיננו רוצים לוותר עליה. לא רק עומר, גם רומי המופלאה שמרגע שחזרה מהטיול הגדול התמסרה בכל נפשה, באה, קנתה , סידרה ובישלה מכל מטעמי המזרח שאת הכנתם למדה בסדנאות בהודו , וייטנאם, קמבודיה ובאלי. גליה הייתה עבור כולנו משענת נאמנה, יועצתחשובה, כשרומי נזקקה למילתה היאסמכה עליה בכל מובן המילה . גליה מאוד התגאתה ברומי ולמדה להכיר ולהעריך ביותר את עצמאותה, יכולתה להסתדר בכל מיני מצבים, את מסירותה הרבה ,היא האמינה בה בכל ליבה. אי אפשר שלא להזכיר את אמנון אחיה של גליה שהיה הרבה יותר מאח מסור, הוא היה מקור לעזרה בסבך הבירוקרטיה, ידע להשיג ולסדר בעבורה דברים, למצוא פתרונות , להגיע באמצע הלילה אם צריך. הוא ביחד עם טלי אשתו היו משענת נאמנה ומקור כח לא רק לגליה ולילדיה, גם לנו שבלי עזרתו ומסירותו היינו הולכים לאיבוד. אי אפשר שלא לציין אתהדודותהמסורותשל גליה, אילנה, מירה וחגיתשהיו מוכנות לעשות הכל עבורה. לאתמיד גליה הייתהמוכנה להיעזר. גם בתקופההקשההזאתהיה להחשוב ביותר לשמור על כבודה, על המראהשלה, עלשרידי עצמאותה, על כן לפעמיםהפנתה עורף לניסיונות העזרה, מה שגרם לאחרים תסכול. גם חברותיה וחבריה הרבים ניסו כל אחד בדרכו להגיע, לשמור על קשר, להסתמס , להתכתב ולהציע עזרה ועל כך נתונהתודתנו. איננו שוכחיםאת נכדינו המקסימיםשניסו לנחם ולעודד, במיוחד נזכיר את נכדתנו שי שהגיעהאתמול בטיסהמבודפסט כדי להיות איתנו ברגעים הקשים. אנו טומנים היום את גליה שלנו כאשר מצד ימין טמונים סבא וסבתא , אריה וברוריה, שהיא הייתה נכדתם הראשונה. הם כל כך אהבו אותה ובוודאי עכשיו מחבקיםאותה למעלה. במרחקמהמקברה טמון גם נכדינו ענר, בנםשל טלי ואמנון. בבוא היום אנחנו נצטרף מצד שמאל לחיבוק גדול. כאן על קברך הטרי, גליה אהובה שלנו, אנו מבטיחים ומתחייבים לעשות כל אשר לאל ידינו לשמור מכל וכל על ילדייך המופלאים, לעזור להם להתגבר על הכאב הנורא , לעזור להם למצוא את דרכם בהמשך חייהם ובעיקר להיות

5 6

מאושרים וגאים באמאשהייתה להם. אנו גםמתחייבים להמשיך ולשמור על אחדות המשפחה הקטנהשלנו. להמשיך לשמור על מורשת המפגשיםשל ימי שישי, של זמנים וחגים ולהיותמסגרתתומכתאחד לשני לכל החיים. נוחי בשלום גליה אהובתנו, הגני עלינו משמים ויהי זכרך ברוך. אמא תחסרי לנו מאוד.

2019 | הספד לגליה בשבעה

"אל מלא רחמים, אלמלא האל מלא רחמים היו הרחמים בעולם ולא רק בו. - יהודה עמיחי אני יודע לספר שהעולם ריק מרחמים."

עברו שבעה ימים ואנחנו עומדים פה מול קברך הפורח והלב פשוט מסרב להאמין ולא מסוגל כלל לקלוט שאת אינך. נמצאים כאן הורייך, ילדייך המופלאים שעוד יהיה צריך לספר את סיפור התמסרותם, אחיך, אשתו טלי וילדיהם, דודותייך ובני ובנות דודייך. מסרבים להאמין. ערכו לכבודך אירוע מדהים, בטח ראית את העשרות הרבות שבאו מכל קצוות הארץ לנחם אותנו, לחבק אותנו, כולם התקבצו בגינתך המופלאה, חבורות חבורות התיישבו בינות עצי הפרי, התחבקו, דיברו, אכלו, שתו , ממש מסיבה גדולה לכבודך ואת לא באת. לרגעים קיוויתי שפתאום תגיחי מתוך הפרחים ותשאלי כדרכך, מה כל המהומה הזאת, עוד אין לי יום הולדת, אבל לא באמת באת. כולםטרחו שהאירוע יהיהממשמוצלח, נציין במיוחד אתאיציקשאיננו פה היוםאבל עשה ככל יכולתו לכבד את המעמד , את דודותייך, במיוחד את שתי הדודות המופלאות שלך מירה וחגית וכמובן את בת דודתך פז. הן עמדו וניקו, בישלו, הגישו, ניסו להנעים לאורחים הרבים שהגיעו, פשוט עשו יום יום במהלך השבעה, מבוקר עד ערב מעל ומעבר, על כך נתונה תודתנו העמוקה להן. כולנו מודים לכל המבקרים והמנחמים שניסו להקל ולו במעט על הכאב והעצב הנוראיים שלנו. מאוד התרגשנו מהכמות העצומה של החברים שבאו לחבק את עומר ורומי. בהשתתפותם הקלו ולו במעט מהכאב החזק. כולם כולם התפעלו מהגינה הנפלאה שיצרת, באמת יצירת מופת.

אני מקווה שאולי נצליח לשמר אותה. את שם בכל עציץ, שתיל, עץ ופרח. אני בטוחה שאת רואה אותנו ומשגיחה עלינו משמים, בכל מקרה את נמצאת גם כאן איתנו בלב כל אחד ואחד. לא נשכח אותך לנצח. איננו יודעים איך יתמלא הבור הענק שנפער בלבבותינו. נוחי בשלום , את בליבנו תמיד. אמא

2015 | 80 ציטוט מתוך מכתב של גליה לאבא ליומולדת

5 8

״אפשרת לי להתסובב בעולם בתחושה שאני מוגנת ושיש לי גב אדיר, שיש לי את ה’חיליק מגנוס’ הפרטי שלי, שתמיד, תמיד יושיע מכל צרה באהבה ביעילות ובתחושה שזו חובתו. ואפילו לתודה לא ציפית.”

2015 | 80 ברכה שגליה כתבה לאבא שלה ליום הולדת

אבא

יםשל זכרונותמציפיםאותי כשאני חושבתעל כל השניםשבילינו יחד. לא פשוט לברור מבינהם את אלה שיעלו על הכתב. איכשהו כשאני חושבת עליך, העיניים מנצנצות מהתרגשות, מה שמוכיח שהגנטיקה פועלת. שפע של טוב לב. של רצון לעזור ולתרום, של יכולת להושיע כמעט מכל צרה, של נכונות להירתם לכל בקשה וצורך. של אהבהשמבוטאת במעשים. לא זוכרת ששמעתי ממך אי פעם - לא, אני לא יכול, אני לא רוצה… מעולם, ולשמחתי הגדולה עדיין זוכה ומקווה שלא יגמר לעולם. הפך לאבא ולקח על עצמו את חלקו 22 וקצת פירוט: ילד/בחור שבגיל בתפקיד באחריות, נאמנות ומסירות ללא גבול. זוכרת את החברות שלי מביה״סמדברותעל האבאהחתיךשלי. גבר נאה ומרשים במיוחד שהצטרף מידי פעם לפעילויות בית הספר. נזכרת באיזה קומזיץ שעשתה הכיתה בחוף הים ואתה התנדבת לעשות לנו ״על האש״. זוכרת שכל הילדים וההורים בסביבה התלהבו מזה שגם אני עמדתי בתור כמו כולם והתפלאו איך לא נתת לי ראשונה. ואתה כהרגלך דאגת שכולם יאכלו וישבעו ויהנו. זוכרת טיולים בטנדר של העבודה לסיני, לשארם א-שיך ובכלל טיולים ברחבי הארץ. כרגיל אתה מכיר כל כביש, כל ישוב, כל דרך עפר. ממש ״וויז״ מהלך בגרסה של פעם. ובכל מקום שמגיעים מכיר אנשים שעל פניהם מיד ניכרת שמחה למראה פניך. בן אדם אהוב, מוערך שלכל מקום שמגיע שמחים לקראתו ואתה כמובן דואג לתת לכולם הרגשה טובה, יחס בגובה העיניים והמון צניעות שאתה מביא איתך ושטבועה בך. זוכרת איך העובדים שלך הסתכלו עליך בעיניים מעריצות. איך תמיד היית שם כדי לעזור להם. זוכרת בזמנו שנסעת לעזה לעזור לאחד העובדים, ערבי שהיה במצוקה. איך תמיד סיפחת עובדים בעלי קשיים וניסית ככל יכולתך להושיט יד ושמעולם לא ציפית שיעשו למענך באופן אישי. הכל בלב שלום באהבה ומתוך תחושת אחרויות ומחוייבות. בתור נערה אני זוכרת באירועים איך ״הצלת״ אותי לא פעם. זוכרת את סיפור נואייבה שנסעתי עם חברה ושיחקתי אותה גדולה, בוגרת ועצמאית. קצתאחרישהגענו לנואייבה, רבנו עםהחברים ונזרקנו בחוף הים. היה ברור לי שאני מתקשרת אליך ואתה כבר תציל אותי ביכולות האדירות שלך. ואכן מיד התקשרת לחבר בכפר הנופש הסמוך ודאגת למבצע חילוץ.

וכמוהו היו עוד רבים. אם ״נתקעתי״ בתל אביב בשעות הקטנות של הלילה, היית מגיע בכל שעה להחזיר אותי הביתה. אם מורה פגע בי רצית ללכת ולתת לו מכות כדי שלא יפגע בי שוב. מקררים על הגב ועזרת בלי לחשוב פעמיים ָ ת ְ וכשעברתי דירות סיבל ובלי מילים. ככה כאילו הכל ברור מאליו. בגדול - איפשרת לי להתסובב בעולם בתחושה שאני מוגנת ושיש לי גב אדיר, שיש לי את ה״חיליק מגנוס״ הפרטי שלי, שתמיד, תמיד יושיע מכל צרה באהבה ביעילות ובתחושה שזו חובתו. ואפילו לתודה לא ציפית. כשהפכתסבאהסתבר די מהרשהילדיםהיו רקה״פרומו״ והנכדים זכו לסבא אוהב ודואג שטייל איתם ברחבי הארץ והעולם. טיולי ספארי, טיולים בארופה ובארה״ב, בפינות ליטוף, בטרקטורונים וברחבי ארץ ישראל. סבא חם, אוהב, מקנה ביטחון, דואג, נענה לכל צורך וגחמה. סבא טוטאלי. אני יודעת שהנכדים ״מתים״ עליך, מעריכים אותך וחושבים שאתה הגבר שבגברים, הנשמה הטובה ובשפתם הסבא המושלם. באמת שאפשר לכתוב בלי סוף על כל מה שעשית למענינו ונתת לנו. דאגת, אירגנת וסידרתעבורינו דפיםשלמים יכולים להמרחבדיו ועדיין ישארו עוד מקרים שברחו מזכרוננו. ואולי מה שהכי משמח שאין כל צורך לדבר בלשון עבר. על מה עשית, מה היית ומה אנחנו זוכרים. כי גם היום אין אף אחד שדואג לי כמוך, שתמיד מוכן לבוא כשצריך. שלוקח לי את האוטו לטסט ומחזיר אותו תקין ורחוץ. שבא להביא לי אוכל, שעומד וחותך במטבח ירקות לחתיכות קטנטנות כדי לערבב בקינואה. שמכין לרומי ולי את הסלט הכי טעים שיש ואפילו הביצים יוצאות בטעם מיוחד, שאוהב את הנכדים מכל הלב. אין מי שמסור כמוך, שמעניק שנותן תחושה שאין מה לדאוג כי אתה בסביבה. אפשר לכתוב אין סוף מילים על הקשר שלך ושל אמא. על האהבה העצומה והערצהשאתה רוחש כלפיה. אבל אני סומכת עליהשתפרט ולא תחסוך מילים. ולי לא נותר אלא להודות לאלוהים שאתה אבא שלי. שזה באמת אחד הדברים היותר ממוזלים שיש לי בחיים ולהגיד בהזדמנותחגיגית זאתשאני אוהבתאותךמאוד. מוקירתתודהברמות שאין מיליםלתאר. ומאחלתלך ולכולנו שנזכהלעודשניםכאלהאותך. בקיצור - הרבה בריאות אבא. כי בלעדיך העולם שלי כבר לא יראה אותו דבר.

6 0

6 2

2019 | הספד של יוסי

לגליה שלנו

את גם בוודאי זוכרתאיך רצתי ברחובותאמסטרדאם אחרי רוקסי, שקיבלה מכה ממכונית, עד שהצלחתי לתפוס אותה. יש לי עוד הרבה סיפורים קטנים כאלה, אבל קצרה היריעה. נכון שלא תמיד היה לנו קל לדבר פנים אל פנים. אני חושב שזה מפני שיש לנו כמה קטעים משותפים, כמו: הקושי לקבל דעה שונה ולראות בה ביקורת. הקושי הזה לא פעם הצית ניצוץ ביננו, ועל כן בהמשך נמנעתי מלהיכנס למצבים האלה. עם זאת בסופו של דבר ידענו מה השני חושב ומרגיש. כיום, אני מרגיש מחויב לילדים שלך, ואני אעשה למענם כל מה שאוכל. את מאד חסרה לנו ולי, ואני וכולנו כבר נורא נורא מתגעגעים אליך ומצפים לפגוש אותך ביום מן הימים. אוהב אותך מאד, אבא.

אני מקווה שאת יודעת ותמיד הרגשת שאני מאד אוהב אותך, ושהייתי מוכן, עד היום אני מוכן לעשות למענך כל אשר לאל ידי, בלי להתייחס לזמן, כסף, אנרגיה ועקרונות חינוכיים. גם היום אני ממשיך מדי יום ביומו לדאוג לגינה המפוארת שטיפחת, ולשני הכלבים האהובים שלך – שלי ויולי. אתזוכרתאיךהגעתיוםאחדמביה"סוסיפרתשהמורהלהיסטוריה זרק אותך מהשיעור, כי לא הסכמת לאסוף את השיער שלך (כן, פעם היה לך שיער ארוך) ולעשות קוקו, כששמעתי זינקתי מיד ויחד אתך חזרנו לביה"ס, נכנסנו לכיתה באמצע השיעור, ומיד העמדתי את המורה על מקומו. ובטח את זוכרת, איך אחרי הטירונות שובצת למפקדת הנח"ל בצפון, וחזרת ואמרת שלא אכפת לך לדפוק נפקדות, אבל לשם את לא חוזרת. ואני שידעתי שזה לא סתם איום, מיהרתי להפעיל את כל קשריי, עד שבסוף הועברת ללשכתו של סא"ל בקרייה ושם עשית את שירותך הצבאי.

להורים 80 חלק ממצגת יום הולדת

6 4

נמליה 80 יום הולדת | פראג

6 6

יוסי 80 יום הולדת | קפריסין

6 8

2010 | ציטוט של גליה על אמנון

7 0

”תמיד ידעתי שאפשר לסמוך עליך, אבל לא ידעתי להעריך את עוצמת הרגישות והמסירות שהפגנת בימים האלה. איך ליוותָ אותי ועמדת לצידי בכל הרגעים הקשים והלא נעימים ובזכותך זה הפך למשהו הרבה יותר נסבל”

2019 | הספד שאמנון כתב לגליה

אחותי,

קופצות לי אנקדוטות משעשעות ותמיד אקסצנטריות כמו שהיית את. סתם בשנייה זאת אני ניזכר, איך צבענו את המטבח בדירה בלואי מרשל, באדום מזעזע, שהחלטת שזה יפה. מנגד כמובן, לא יכול שלא לחשוב על הדרמות שחוללת בחיי . על 50 המשפחה חדשות לבקרים, על גילוי המחלה, אז בגיל הקושי הבלתי נתפס אז לבוא לחבצלת השרון לבית הקרקע הביזארי שלך ולהביא את הבשורה שאז נראתה מפחידה ביותר. עוד לא ידענו כמה מפחיד יותר יהיה אחרי עשור. התקופה האחרונה ליכדה אותנו יותר, גם כמשפחה וגם ביחסים ביננו. למדתי לראותאתעומקהמשמעותשלהיותנו אחים, למדתי לזהות בך רוח לחימה שקודם לא תמיד ראיתי, למדתי להוקיר מחשבות אמיצות וצעדים נועזים (בין בקניית הבית, בין במחשבות על שוויץ ובין בבחירה בקאנביס הרפואי), וכאבתי בסופו של יום את ההפסד הצפוי במערכה. היום את חסרה לכולנו, ברוחך ובכל מה שגילמת במשפחה הפולנית הקטנה שלנו. חסרה ביום יום, חסרה בארוחות השישי, בשיחות, בצחוק, בחוכמת החיים, בדאגה להורים ולילדים שלך ושלי. בלי קשר לטכסים האלה את חקוקה בליבי תמיד. נשארתי לבד עם ההורים וכולנו כואבים כאן ועכשיו את חסרונך..

שניםמשותפות זו משימהמורכבתמעין כמוה. אלא, 59 לכתוב על שהתרע מזלי והשנה האחרונה בחיי ובעיקר החודשים האחרונים מקלים עלי לכתוב על העיקר. על השורה התחתונה. עכשיו ממרחק של כמה חודשים אני מחליט לכתוב מילים. בסוף ההרגשה שלי לא משתנה, אלו מילים על נייר, ואין להם באמת קשר ישיר למחשבות, להרהורים ולגעגוע. הסתכלתי על הווטסאפים ביננו וגיליתי שמשם לאתבוא לי המוזה. איך שהוא הם תמיד היו נורא פרקטיים לצרכי מרשמי רפואה ותיאומי בתי חולים. במקרים אחרים הם גם היו סביב עזרה לילדים בקשרים, הפניות או בקשות. כלום מכל זה לא מעלה זיכרונות לקשר שלנו, שידע עליות ומורדות, תקופות של שקט ולצדן תקופות ערות יותר. בסופו של דבר, העיקר נשאר בלב וצף ועולה בנסיבות אקראיות שאין לי עליהם שליטה, לפעמים מתעורר בלילה וניזכר בכל מיני דברים, רעים כטובים, ולפעמים סיטואציות כמו: היתקלויות באנשים שהכרנו לאורך הדרך, קפיצת תמונות בפיקסה ובפייסבוק, שיחות משפחתיות וכן, גם ה"מטחנה" של טלי סביב חובות ביצועיות לספר הזיכרון המתהווה, מחזירים אותך לרגעים לחיים. שאני יושב ככה מול המחשב ונזכר בקטעים ביזאריים מתקופת ילדותנו בשער העמק, או אח"כ מגיל העשרה שברחת לתל אביב לחיי הבוהמה, למסיבות בפינגווין ואפילו למרחקי אמסטרדם על שלל סיפוריה, אני ניזכר בפיסות חיים אלו בגעגוע ובנוסטלגיה.

7 2

אחיך

7 4

1984 | מכתב שאמנון כתב לגליה

גלינקה

הכנסת אותי לבעיה לא מבוטלת, לשבת ולכתוב על אחותי את כל מה שאני חושב עליה. בסך הכל זה עניין די מביך ואפילו קצת מחייב. בגלל שאני כותב באופן שוטף וללא מחשבה מסודרת, הדברים יהיו מפוזרים ומבולגנים מעט , טוב, אולי כך יצאו גם הכי כנים ואמיתיים. נקווה שזה יעזור לך קצת לצורך התרגיל הזה שאת עומדת לעשות, לכן למרות הכל אנא קראי את המכתב כלשונו. תצטרכי לסלוח על הדברים שלא נראים לך, בקשה מסובכת אבל יאללה.... אחותנו גליה היא האחות הגדולה במלוא מובן המילה , זה אומר כמובן שהיא הייתה ועודנה נותנת הטון בבית ופורצת הדרכים. בחורה פקחית מלאה בחוכמת חיים, חוש הומור , אפילו אם קצת חסרת ידע מקיף. יפיפייה וחתיכית שמקדישה זמן ותשומת לב למראה החיצוני. חושבני שקו האופי הבסיסי ביותר הינו נטייה לחילופי מצבי רוח קיצוניים הבאים לידי ביטוי מקסימאליים בכל המובנים. לדוגמא -לאכזבה הכי קטנה יבוא דכאון כללי שיתבטא בכל הפונקציות הפשוטות של החיים בזמן הנתון. כל סיבה קטנה לכעס תתבטא מיד ברוגז כללי, מאידך גם כל אירוע משמח יתבטא בהתפרצות שמחת חיים שאינה יודעת גבול. למרות שמפגינה כלפי חוץ מעטה קשיחות חיצונית ולכאורה ניתן לטעות בה ולחושבה לבחורה קשה ,בתוכה פנימה היא רגישה , משפחתית מאוד ואפילו טובת לב . לפעמים תנהג בחוסר אחריות מירבי והדבר יתבטא בעיקר בפזרנות שאינה יודעת גבול, בנטייה לפטפטת גם בעניינים הכי אישיים ואינטימיים , מתוך רצון לשתף את כולם בענייניה או אולי מתוך צורך להתפרק ולהתוודות. נטייה לפטפטת זו תגרור למצבים מביכים בכך שלא תמיד תשים גבול לפטפטנות בענייניהם של אחרים. נוטה לקחת סיכונים שלא תמיד מחושבים עד הסוף ויכולים להתפרש כנטייה קרימינלית קלה ועקב כך מתקבל הרושם שהיא נועזת מאוד . דוגמא לכך – היא צורת הלבוש שלה או היחסים שבינו לבינה, אך זה למעשה החצנה ומלחמה פנימית באופי שהוא שמרני בעיקרו.

7 6

נטייה לבנות עולם המרוכז סביבה ומתמקדת במיקרו קוסמוס הזה לכן תהיה גם מאוד תובענית. יוצא שעניינים כוללניים כמו - פוליטיקה או סתם מאורעות ונפלאות העולם אינם מעניינים אותה. הלימודים נפגעו מעניין זה. למזלה פיקחותה, כושר התפיסה והניתוח המצוינים שלה גרמו להצלחתה ללא הקדשת זמן מיותרת.

היא בחורה מאוד חברותית, מוקפת תמיד אנשים , חברים מיודעים או משפחה . לגמרי אינה טיפוס של בית ואינה מסוג האנשים שחיי רובינזון קרוזו היו קוסמים לו. היא בעלת טעם מצוין ומיוחד זאת ניכר בביתה ,בלבושה ובמראה החיצוני שלה . אם נחזור לעניין זה ,אני די בטוח שתהיי מבסוטית אם אוכל לפתח ולהרחיב בנושא זה אבל אין צורך מספיק שיסתכלו ויווכחו. זהו שידעו כולם על הטוב ועל הרע ,אחיך אוהב אותך מאוד ככה.

אמנון נ.ב בטח שכחתי מיליון דברים טובים ורעים כאחד ,אז סליחה.

הספד של טלי בוצ׳ן בהלוויה

חלקישו גיסתי האהובה לנצח

ללכת עם גליה לצידי תמיד הרגיש כמו “דני הרואה ואינו נראה” כי כולם הסתכלו רק עליה ! ס”מ, גם בים ! טייץ שחור -ברור שבלי טוניקה, שפתים אדומות וכמובן שג”ל בשיער. 10 נוכחות- טיל, עקבים-פלטפורמה מינימום נהג מונית פעם הסתכל עליה ואמר- “פלא שאחר כך יש תאונות!”. אישיות כובשת, אומץ להסתכל על החיים ולהעז להודות שהם לא תמיד משהו..... אבל וירטואוזית לקחת את המילים, להרכיב למשפטים נועזים שקולעים בול לכל נושא ולכל מצב... השנה וחצי האחרונות טלטלה את כולנו.... אבל קרו בה גם דברים טובים!. , פיסת גן עדן. נהנית לטפח את העצים הקפת את עצמך RESORT גילינו שאת כריש נדל”ן לא קטן!, שהקמת לכם לא רק בית, אלא בדברים יפים, פרחים ובילית הרבה במשתלות. בימים האחרונים יוסי הגיע יום יום לטפח את הגינה וכך היה אומר כשעיניו נוצצות“ כי לגליה הגינה עושה לה טוב “ואני רוצה שהיא תוכל לצאת אליה, היא תישאר עבורה יפה!״. שתבינו מי זאת גליה ודרכה הצינית והמיוחדת לתאר סיטואציה. בחודש האחרון הצהירה שהיא “תרופת אנטי אייג”ינג״ הכי טובה להוריה בגלל הצורך לטפל בה, היא משאירה אותם חיוניים, נכונים להגשים כל בקשה!. טלי

7 8

15.10.2019 | שנערכה בקבר 62 ברכה ליום הולדת

גליה גיסתי האהובה, הבאתי לך היום זר של יום הולדת משמיעה את השיר של ברי סחרוף ״היום יום הולדת״

לפני שלוש שנים שמטר הברכות ליומולדת שלי חזרו על עצמם, קיבלתי לפנות ערב וואטסאפ מגליה, היה שם לינק ליוטיוב, לחצתי והתנגן לו השיר של ברי סחרוף "היום יום הולדת" בכל עוצמתו. המקוריות של הדרך לברך אותי שבתה את ליבי וממש אבל ממש ריגשה אותי. מאז אימצתי את זה, מאז זה הפך לריטואל קבוע, האופן שבו אני מברכת את כל היקרים לי. השארתי לי את המשהו המאוד דומיננטי הזה שילווה אותי לאורך המון ימי הולדת. התרגשתי השנה ששלחתי את השיר לעומר. תמיד הרגשתי בחברתך בשגרת היום יום שאת גליה על במה מוגבהת "שחקנית ראשית", הזרקור מופנה עלייך ואני צופה בך... משחקת תפקיד מאוד משמעותי לי ב"קומדיית החיים" הסטנדאפ הכי מצחיק שיש בעיר ואשכרה הכי הכי מצחיקה אותי בעולם. תמיד ידעת ממעגלים לעשות קווים ישרים על ידי ניפוץ מיתוסים מקובעים על החיים. אמנון ואני אימצנו את המילה "פצצתי" שהייתה שגורה בפיך. ״מג׳חנון פצצתי״, "מנה בג׳ירף פצצתית" וכמובן המנות של השפית רומי הפצצתיות. הגוף שלך הצטייר בעיניי כמזבח, תמיד קראתי לך נגב קרמיקה, כי בחיים לא נתקלתי בכזאת בטן שטוחה. היית הטופ מודל של כולנו. וכמובן לאחר הנזיפה שקיבלתי ממש מקפידה להשאיר את התיון עוד מספר דקות ליתר בטחון על מנת להרוויח את כל החומרים הטובים. מרגישה אותך עם כל דבר בצבע אדום, כתום, כחול, צבעים חזקים שתמיד שלטו בביתך. מתבוננת בעץ הצהוב החצוף בגינתך ונזכרת במאבק שניהלנו מולו, את מגרפת הפרחים ומספר דקות אחרי זה המטר הצהוב הבא. בובות צבעוניות ומצחיקות שמעלות חיוך, קישוטים בלי סוף. אני מתבוננת במראה בסטודיו סי ועושה מאמץ לא לוותר, כי זאת המורשת של גליה. ועכשיו אני ממש אוהבת לשמוע את אמנון משתמש במילה פצצתי כמה שיותר. כבר התוודעתי כבל עם ועדה שתמיד הרגשתי לידך דני דין הרואה ואינו נראה.

טלי

8 0

גליה

כמה היית צוחקת אם היית יודעת שמכינים עכשיו ספר עם מכתבים שנועדו אלייך או נכתבו עלייך כשאת בכלל לא כאן. כמה אני בטוחה שמבפנים זה היה ממלא אותך באושר -רק לשמור על חזות קשוחה שלא ישימו לב. אני מרגישה שזכיתי כמה פעמים, זכיתי בדודה מגניבה וחזקה {לא רק פיזית }, שאומרת מה שעובר לה בראש בלי מסננים ובלי לדפוק חשבון, גם אם לפעמים לא לטובה, תמיד ידעתי להעריך ולהעריץ את זה בך. זכיתי בחברה זורמת וצוחקת ומטעינה אנרגטית, מישהי שהאירה כל ארוחה משפחתית וידעה בין כל הבדיחות גם לתת אוזן קשבת, לתמוך, לסתור ואף להגן. זכיתי במאמנת אישית שלא מוותרת ודוחפת קדימה כשצריך. זכיתי ,אבל אולי גם הפסדתי מזה שלא נתת לי לראות אותך אחרת, אפילו שקשה לי שבקושי נפגשנו או דיברנו. מהרגע שהמצב נהייה קשה לא הסכמת שאבוא או אדע . עכשיו הזיכרון האחרון שלי ממך הוא אותה אישה חזקה שנראית כאילו היא תביס כל דבר , אפילו סרטן מז..ין. אני לפעמים לא קולטת שאת לא פה ולפעמים את עוד מופיעה באיזה פוסט של חברה בפייס, אני בטוחה שגם אם הפוסטים יפסיקו האי קליטה לא, לפחות לא בלב. את תישארי איתי תמיד ותעלי במחשבותיי כל פעם שאלך להתאמן , אדבר עם מישהו על קרוב משפחה כייפי, כשאראה מישהי בטייץ סתם ככה בלי שום קשר לספורט או על פלטפורמות בגובה הירח. אהבתי, אוהבת ואוהב לנצח אמשיך להתגעגע שי אני לא רגיל לכתוב מכתבים, בטח לא מהסוג הזה. וזה מוסיף לזה רובד קשה יותר שזה בשבילך. זה מצחיק, פתאום שאת לא שם בארוחות, אני מבין איך תמיד הייתי מחפש לראות את התגובה שלך לדברים שאני אומר, ועכשיו אני רק מדמיין איך את קוראת את המכתב הזה אבל לא מצליח לדמיין איך את מגיבה. אני חושב שזה כי היה לך כל כך הרבה צדדים באישיות. מצד אחד תפסתי ממך הכי תכלסית שיש. לא אוהבת שמחרטטים, לא אוהבת שחופרים יותר מדי בנושא מסויים, תמיד אומרת את דעתך בלי פשרות על האמת שלך ודעתנית לאללה, אבל בדעות מיוחדות, כאלה שלא רגילים לשמוע מכולם. מצד שני גם הכרתי אותך בתור בן אדם רוחני, שמאמין בקריאה בקלפים ובנשמות של אנשים. ולכן, אני לא מצליח לענות לעצמי האם היית רוצה לקבל תשומת לב במכתב שכזה. זה מלמד אותי בעיקר ששוב אני מחפש תשובה לאיך את היית מגיבה. זה כי למרות פעמים בהם התווכחנו ולא היינו באותו צד, תמיד הערכתי את הדעה שלך ואת הדמות שאת, והאמת שככל שהתבגרתי הערכה הזאת גדלה יותר. שאבתי הרבה השראה מהגישה ה-”לא שמה קצוץ” שלך, ואהבתי לראות את סגנון החיים המיוחד שלך. לפחות ככה תפסתי ממנו. אני מקווה שהדברים שאני כותב היו לך ברורים. שידעת כמה אני תופס ממך, וכמה השפעה היו לעצות הקטנות שלך ולגישה שלך. לא באמת יוצא להגיד דברים כאלה ביום יום (או יותר נכון ארוחה ארוחה) ופתאום צריך לכתוב אתם במכתב וצריך להאמין שתקראי אותם. אז גליה שתדעי שאני ממש מתגעגע בכל שישי מחדש ולפעמים קצת מתחרט שלא יצא לי להגיד לך את מה שכתבתי. אז הנה, גם כשאת שם למעלה, הצלחתי ללמד אותי משהו קטן להמשך. דן

8 2

שי, דן ורנן | הספדים מהאחיינים

גליה.. זה לא נתפס עבורי שאני כותבת עלייך, אני עדיין מתבלבלת וחושבת לפני כל ארוחת שישי שאת עומדת להגיע. הרבה זמן עבר ועדיין קשה להתרגל למחשבה שאת כבר לא כאן, אני רגילה לראות אותך, לדבר איתך או סתם להקשיב לסיפורים שאת מספרת ועכשיו אני צריכה להתרגל לעובדה שאת נשארת רק בזכרון. היית משהו מיוחד בשבילי, קשה לי להסביר במילים, לא תמיד אתה מבין איזה חלק בן אדם תופס בחיים שלך עד שהוא לא נמצא. אבל אין ספק שהיית הדודה המגניבה, אחת שאפשר לדבר איתה על הכל, שמעניין אותי לשמוע מה את חושבת ושנראה לי שכל בן אדם יכול להרגיש נח לדבר איתך. הייתה לך אנרגיה מיוחדת, שעוד לא יצא לי להרגיש מעוד אנשים, סוג של גישה קצת צינית אבל כזו שהרגישה לי חיובית, שלוקחת את החיים בקלות, שיודעת להבין סיטואציות ולא להתרגש כשדברים לא בהכרח מסתדרים. קשה לי לחשוב על התקופה האחרונה וכואב לי שלא יצא לי לראות אותך יותר ואולי להצליח ולו ברמיזה להפרד כמו שצריך. כנראה שתמיד אקווה שאולי בכל זאת הפעם תגיעי לארוחת שישי. אני מתגעגעת אלייך ואוהבת אותך וחושבת עלייך הרבה.. רנן

8 4

ה ס פ ד י ם מ ש פ ח ה מ ו ר ח ב ת

2019 | הספד לגליה מדודה חגית

לפני יותר משישים שנה, התבשרנו על בואך לעולם. נכדה ראשונה שהפכה את מירה ואותי לדודות מאושרות... שתינו רצנו לבושות פיג'מה למכולת של מוליבבא לספר לאמא על לידתך, אור ואושר מילאו את הבית....

גליה שלנו הפכה להיות אישה יפה, ללא גיל, חריפה וחדת לשון, חכמה, מבינה עניין במהירות וכזו שחולמת בגדול, מהפכנית ומלאת תעוזה, כך בכל המסעות שעברת בחייך עד "המסע" האחרון – המעבר לבית בכפר יונה, "הבית הקטן בערבה שלך" או " הריזורט" כפי שטלי קראה לו. גליה - ידעה לנתח, לפרש ולתרגם דברים מורכבים ולהפוך אותם לפשוטים. היא הבינה היטב את נפש האדם גם ברגעים שנפשה שלה הייתה כל כך מיוסרת.... בימים הללו המשיכה לתמוך באחרים, להתייחס לחולות אחרות, לשוחח, לעודד וללמד פילאטיס כדי לחזק את רוחן. גליה גילמה בעיניי אהבה לחיים, להנאות, למיצוי, לפריחה, לצבעים עזים, לבית המטופח והאסטטי....לא הייתה מאושרת ממנה כאשר הגינה שטיפחה החליפה צבעים ועלים... אהבה מיוחדת הייתה לה לארבעת הכלבים שלה, הם היו חלק מחייה ונשמתה, היא טענה שהם רגישים ומבינים אותה לפעמים יותר מבני אדם... גם הם התייתמו עתה. גליה הייתה בת ואמא מורכבת ומיוחדת ,אמא וחברה. היא אהבה את ילדיה עומר ורומי, אהבה טוטאלית. היא הצליחה ליצור עם כל אחד מהם קשר קרוב ושיחות נפש עמוקות..... שני המופלאים האלה תמכו, עזרו ועשו למענה את כל שיכלו בימים הקשים שעברו. לגליה ולי היה קשר מיוחד ורגעים נדירים של יחד, של גילוי, של שיחות עומק, חיבור ושיתוף כאלו ששזורים בהם המון המון אהבה והערכה והמון כאב וצער, במיוחד בתקופה האחרונה. אהבתי אותך אהבת נפש -יפה שלי! היי שלום....תמיד אמשיך להתגעגע אלייך ...

8 6

דודה חגית.

ציפור שניה מילים: נתן זך

ראיתי ציפור רבת יופי הציפור ראתה אותי ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד עד יום מותי

עבר אותי אז רטט של שמש אמרתי מילים של שלום מילים שאמרתי אמש לא אומר עוד היום

2019 | הספד של דודה מירה

גליה

לחשוב שאני רוצה לכתוב על גליה ולדעת שהיא איננה בלתי נתפס. זיכרונות רבים מציפים אותי, מחוויות רבות שהיו לנו יחד. מהיום שנולדת היית מאוד משמעותית עבורי. רגשות השמחה שהציפו את כל המשפחה כשנולדת, נכדה ראשונה במשפחת בוצן.

הקשר התחזק כשגרתי בשער העמק עם יוסי , נמליה וגליה. היית עבורי כמו בת עד שפז נולדה והפכת לחברה הטובה ביותר. כילדה היית אורחת קבועה בחגים ובחופשות, ביתנו היה פתוח עבורך ואת הקפדת לבקר אותו בחופש הגדול , בחגים ובארוחת חג. תמיד היית במרכז, ממגנטת את כל מי שהיה סביבך, סיפורים מעניינים, תובנות על החיים ואפילו רכילות. בשנה האחרונה הקפדנו להיפגש בבית בכפר יונה או בבית קפה. האחרונה כתבת לי : “אני לא מרגישה טוב , נפגש בשבוע הבא “, SMS בהודעת הלב מתקשה להאמין שלא נפגש עוד. מירה.

8 8

2019 | הספד של בת דודה פז

גליה!

איך אפשר לכתוב עלייך בלשון עבר? הלב מנסה להבין, איך זה ייתכן? זה בלתי נתפס. מיום שנולדתי ממש כילדה, זוכרת איך הערצתי אותך גליה. היית עבורי מושא להערצה עוד כשהיינו קטנות אצל סבא בוצן וסבתא ברוריה, בתל מונד ואחר כך בנתניה. אני זוכרת את "החופשים הגדולים" שהיית לוקחת אותי איתך לטייל ברחבי רחוב הרצל בנתניה, לבוטיק הנייר, לאכול גלידה בפינת ״ (חנות בגדים) או סטייק טעים ב"פונדק הים". 101־ הגלידה, ״לק"מ ה תמיד זה היה מלווה בהמון מתנות קטנות כגדולות שקנית לי ופינקת אותי "ילדת העיר"... "ילדת הכפר" - לאורך כל שנות חיינו היינו שלובות אחת בחיי השנייה, בדרך הפתלתלה שהובילו אותנו החיים והקשיים שבחיים. תמיד ידעת לומר את מה שחשבת, גם אם לא תמיד אהבתי את מה שעל ליבך. גליה, ידעת לנתח ולקרוא מצבים וסיטואציות בדיוק המירבי. לך - לגליה תמיד היו סיפורים שלא שמעתי בשום מקום אחר, מעניינת בוהמית... ואחרת, אין ספק גליה שהכריזמה שלך, היוניק שלך בכל תחומי החיים נראית מכל זווית ופינה אפשרית... יחד עם השכל, החכמה וההברקות שלך. היכולות הגבוהותשלך בכל תחום, גם וורבליות כשאת יודעת להביע את עצמך בכתב ובעל פה, בפשטותשל המילה ובאופן כל כך מדוייק. כתבת יפה. תמיד אהבתי לשמוע את הברכות הכתובות שלך לימי הולדת או ו כל מיני הקראות... איך אפשר להתעלם ממך או מהסטייל והסגנון המיוחד, היוניק שהוא אך ורק שלך, אהובה, מיוחדת וייחודית שכמוך. תמיד היית מיוחדת בלוק ובהתנהלות. דירות יחד ראינו בכפר יונה עד שנפלה ההחלטה על הבית שבחרת. 30-40 ... זוכרת גליה את הדירות? כל כך הרבה דירות עברת החברות היפה שהייתה ביננו הייתה לאורך כל כך הרבה שנים שבהם היו שלובים הילדים עמר והדר ואחר כך גם רומי. הטיולים המשותפים איתם ובלעדיהם, הבילויים במסעדות והכייף שלנו יחד, איך לתאר, אי אפשר להאמין שזהו... הלב והראש לא מקבלים את מה שקרה, איך פתאום הכל נגדע, אני חסרת מילים. אוהבת אותך עד סוף הימים, פז

2019 | הספד של דודה אילנה

לגליה קשה לחושב עליך בזמן עבר שאת עדין כל כך נוכחת, מלאת שניההכרתי, ליוויתי ואהבתי 62 . שמחה ואנרגיה, ומלאתתכוניות אותך. במיוחד התהדקו הקשרים בשנים האחרונות. למרות הפרשי השניםשביננו, הקשר היה חם, אישי והדוק. נחשפת לפני בכל מחשבותייך ובכל תכוניותיך לעתיד. הפגישות שלנו היו חד שבועיות, כי היית המורה שלי לפילאטיס ולאחר השיעור היו לנו שיחות אישיות ארוכות, בהן בלטה חוכמתך הרבה וחדות לשונך. גמעת את החיים ועשית את הטוב שרצית לעשות. פעמים הצלחת יותר ופעמים קצת פחות, אבל היית שלמה עם כל מה שהחלטת. הבית בכפר יונה היה התגשמות החלום שלך. תכננת לגור בו, להשכיר אח היחידות ולצאת נשכרת, ובעזרת איציק הגשמת את החלום בגדול. גם שמוליק התגייס לעזור ולייעץ לך בנושא החוזה. גילית אהבה חדשה, אהבה לצומח והגינה שהקמת יפהפייה ופורחת. קשה לחשוב שאת לא רואה ונהנית ממנה. זכית לאהבה ענקית מצד ילדייך, עומר המופלא ורומי הנהדרת. מצד הורייך שתמכו בך ללא גבול יומם ולילה. אחיך הנפלא שהפך הרים כדי לעזור ונשאר אתך עד הרגע האחרון. אהבה הזאת נתנה לך כח ותמיכה לאורך המחלה. זכית לאהבה מצד חברייך ומשפחתך המורחבת וזה לא דבר פשוט וטבעי. גלינקה (זה היה שמך בפי) את תמיד תישארי בליבי ובמחשבותיי על בסיס יומי, ויש אמרה שאומרת: “כל זמן שזוכרים ומדברים, האדם נשאר חי”.

9 0

נוחי על משכבך בשלום, יקירה, אוהבת אותך מאד, דודתך אילנה.

2019 | הספד של בת דודה ליאורה

בת דודתי האהובה, אתך הרגשתי מה זו אהבה ללא תנאי כשנפגשנו, ובצער רב בתדירות גבוהה בשנה האחרונה, הרגעים האלו יישארו אצלי בלב לעד. יוצאת דופן, חכמה, שנונה ורהוטה, מלאה ברגש, קוראת חיים ומצבים כמו ספר פתוח ויודעת לדבר אותם בדרכך, מילים נטולות פוזה מקווה שהרגשת את כל האהבה והכבוד של כ"כ הרבה אנשים שנגעת בהם בדרכך וידעו מי את. , נשארת בליבי בהווה ותשארי בעתיד, אותה גליה, עם אותם עוצמות ויכולות שלעולם ניתן 2019 במאי 5- גם ימים וחודשים לאחר ה לכנות בת אלמוות. צעירה לנצח.

תנוחי בשלום ליאורה

בחרתי להקדיש לך שיר על מקום שבו עוד מאיר אור יום מילים: נתן זך

כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע. לרכוש חום לא בכסף, לרכוש מתוך מגע. לתת בלי לרצות לקחת ולא מתוך הרגל. כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל. בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום. כולנו רוצים לתת רק מעטים יודעים איך. צריך ללמוד כעת שהאושר לא מחייך, שמה שניתן אי פעם לא יילקח לעולם. שיש לכל זה טעם, גם כשהטעם תם... בואי ואראה לך מקום שבו עוד מאיר אור יום. כולנו רוצים לאהוב, כולנו רוצים לשמוח. כדי שיהיה לנו טוב, שיהיה לנו כח. כמו שמש שזורחת...

2019 | הספד של בני הדודים שמוליק, מאיר ואשתו סיגל

גליה, בת דודה יקרה!

קשה וכואב מאד לכתוב עליך בלשון עבר. החיים לא תמיד הוגנים ומלאים בהפתעות, ולכתך מאתנו בטרם עת מזכיר לנו זאת. אם יש דבר אחד שמנחם אותנו כעת, זה שאת כבר לא סובלת ויכולה לנוח.

אצלנו, במשפחות ברטלר\צ’אפל לא עובר יום אחד מבלי ששמך מוזכר בשיחותנו לפחות פעם אחת. נזכור אותך תמיד כבחורה חכמה, יפה, ישירה, לא דופקת חשבון, בעלת חוש הומור וצעירה לנצח. מקווה שאהבה הרבה שעטפה אותך בתקופה האחרונה על ידי משפחתך וחברייך הקלה ולו במעט מסבלך. היה לנו העונג והזכות להכירך ולהיות חלק ממשפחתך המורחבת. סיגל, מאיר, עדי ורועי

9 2

2019 | הספדים סבתא יעל וסבא חיים

גליה,

קשה להאמין שאת לא איתנו. הפרידה ממך נראת כל כך קרובה ופתאום מגיע יום השנה. היית אמא של הנכדים שלי וזה איפשר לי להיות איתך ולהכיר אותך. ראיתי בך אדם שאפתן, כזו שתמיד נלחמת להשיג את שאיפותיה. ואכן הצלחת להשיג הרבה כאלו. ראיתי בך אישה עם נשמה טהורה ומלאת אהבה לזולת. הקמת בית לתפארת, מלא אווירה נעימה ואהבה לטבע ולפרחים. סבתא יעל דמותה של גליה עולה בזיכרוני כשהיא ניצבת לצד בני עופר בטקס החתונה האינטימי שנערך בבית פרטי-משפחתי; הרבי הצעיר שערך את הטקס הרבה לשעשע את קהל הנוכחים המצומצם בחושההומור הדק והנעיםשלו. אני הבטתי על כלתי, אשת-בני בעוד שעה קלה; כשהיא מחויכת, משדרת ביטחון עצמי, וזורקת מבטי סקרנות. עכשיו כששני בני הזוג כבר נשואים כדת וכדין אני נזכר בבני עופר כאשר לפתע נחת בחדרי במערכת העיתון "במחנה" ומסר לי הודעה אולטימטיבית: "אבא", הכריז באוזניי, "אני מתחתן בעוד שבועיים". "יפה מצדך", אמרתי לו, "שאתה מודיע לי לפני החתונה ולא אחריה", ומי הכלה"? התעניינתי. תשובתו הייתה חרישית, מבוישת-קמעא. "היא יפה", סינן בין שיניו. לא חלפו תשעה ירחים עד שמבטנה של גליה הגיח ייצור נפלא אל העולם וחולל שמחה גדולה בקרב המשפחה כולה. עומר, בחרו לקרוא לו. לימים לא תהסס האם-גליה להעלות על נס את כישוריו ואת הישגיו הרבים, ובצדק. הולדתו של עומר - בן בכור להוריו ונכד ראשון לי - חוללה שמחה רבה במשפחה. זקוף קומה צעדתי לעבר בית-הכנסת "אוהל מועד" שברמת אביב כדי לקחת חלק בברית .. ראיתי שם את האם-גליה זוהרת, קורנת מאושר, וכשהגיע זמן הברית נקרא סבא יוסי להיות הסנדק. "לא, לא", אמר ונרתע לאחור. הוא בחר לפנות את מקומו לטובתי ואני נטלתי מיד וללא היסוס את התינוק לחיקי; בתוך כך אני מעיף מבט לעבר קהל המוזמנים ומבחין באם-גליה כמי שמרוצה מחילופי-הגברא של הסנדקות. שנים אחדות לאחר מכן מחליטים בני הזוג להביא ילוד נוסף לעולם והפעם - בת מיוחדת במינה, שגדלה והופכת לנערה נדירה בנוף של הדור הצעיר בישראל. עכשיו שתי נשים בבית – שמחה וששון. משבר הנישואין, שפרץ שנים אחדות לאחר מכן, גרר אחריו שיחות ביני לבין האם-גליה שבמהלכן נתגלתה בפניי אישה הוגנת, ישרה, אסרטיבית ומכבדת. יהיה זכרה ברוך. חיים ארביב-רביב