גליה שלנו

2006 | 70- ברכה שכתבה גליה לאמא שלה ליום הולדתה ה

אמא,

ויותר מזה - אני חייבת לכתוב על הסבתא שבּך שבזכותך גם עומר וגם רומי ראו עולם, למדו כמו שלמדו ולומדים, מגיעים להישגים והחשוב מכל שגם להם כמו לי יש תמיד כתובת - בית. וברור שלעולם לא יושבו פניהם ריקם. לכתוב כמה מילים עליך ועל אבא שמקיימים כבר שנים זוגיות יוצאת דופן של אהבה והערכה בלי גבולות. מהצד שלי, אני רואה את הסבלנות שלך ואת האיפוק, את הפרגון ואת התלות שלך בו. ואכן אבא, גם לךָ אני חייבת המון מילים טובות. מעולם, אבל מעולם לא אמרת לי לא על שום דבר שביקשתי. תמיד אתה עוזר שלא לומר מציל אותי מכל מצוקותי ותמיד עם רצון טוב וללא שום ציפייה לתמורה. צדיק - אני אומרת לעומר ורומי עליך, ממש מיוחד במינו. אני אוהבת אותכם בכל ליבי ומרגישה הכי בטוחה שאתם איתי ולידי. אני חייבת לנצל את המעמד הזה ולדבר שוב על אמנון, באמת שאולי יותר מהכל זו הייתה החוויה המרגשת ביותר בתקופה הזו. אמנון, תמיד ידעתי שאפשר לסמוך עליך, אבל לא ידעתי להעריך ָ את עוצמת הרגישות והמסירות שהפגנת בימים האלה. איך ליוות אותי ועמדת לצידי בכל הרגעים הקשים והלא נעימים ובזכותך זה הפך למשהו הרבה יותר נסבל. ידעת מתי לדבר ומתי לשתוק, מתי לשבת קרוב ומתי להתרחק ובעיקר ידעת לבחור מילים מעודדות ומרגיעות ולתת לי את התחושה שיהיה בסדר. הרגשתי יחד, כמו שלא חוויתי אותך מעולם. תודה גם לטלי על ההפקה של היומהולדת ועל שבדרכך העדינה והנעימה גם את יודעת להיות בזמן שצריך אותך. על הפרגון של עוזר הבית, על שהיית עם אמא שלי ביום הניתוח ועל שבטח תמכת באמנון כדי שימשיך להיות לו את הכוח לתמוך בי. תודה לפז, מותק שלי, אני אוהבת אותך ויש לך את זה. את משפחתית ומסורה ובעיקר חברה. ובעיקר תודה לאל - ופה גם את אמא לא תוכלי להגיד שזו בחירה - זוהי בפירוש מתנה. מזל גדול להיות שייכת למשפחה הזו. ושנזכה כולנו לעוד שנים של בריאות (עם דגש על בריאות), שמחה ונחת. ושוב - אמא ואבא - אני אוהבת אותכם ושיהיה המשך של יומהולדת מהנה מעניין ומשביע.

שנים משותפות זו משימה מורכבת מעין כמוה. 49 לכתוב על אלא, שהתרע מזלי והשנה האחרונה בחיי ובעיקר החודשים האחרונים מקלים עלי לכתוב על העיקר. על השורה התחתונה. קשה למצוא מילים למסירותך, דאגתך ויכולת ההזדהות שלך במצבים בהם אני זקוקה לך. בכל החודשים האחרונים שלא הפסקת להתקשר, לדאוג ולנסות להקל בכל דרך אפשרית ובעיקר בימים האלה שרצת איתי לבית־חולים, שליווית אותי ברגעי הצפייה לתשובה, שהכלת את המתחים והמצוקות וראיתי ה בך. ָ כמו שראו כולם איך הסיפור הזה שלי היכּ לא יודעת עד כמה שיתפת אחרים, אבל אני לא אשכח את המשפטים כמו - הייתי מעדיפה שזה יקרה לי ולא לך. ראיתי את הבלבול, הבהלה, חוסר התיאבון וחוסר השינה ואיך את אומרת ״אולי זה הגוף שלך אבל זה קשור לחיים שלי לגמרי״ - וזה אומר המון. הכי מרגש היה הרגע הזה בבית החולים שראיתי את התיק שבאת איתו ושאלתי - למה? ואת ענית ״חשבתי שאולי תצטרכי לישון פה ואמרתי לך שאת לא תישארי לבד״ והתחושה הזו שאני לא לבד עוזרת ועזרה לי לאורך השנים והיום, באמת להחזיק מעמד, לתפקד, לחשוב חיובי ובכלל להיות. מעולם לא הפנית עורף גם אם הדברים לא נראו לך ולאחרונה לפחות בתחושה שלי אפילו הבנת שהכי חשוב זה בעצם הבסיס - טוב לך, טוב לי. ״שתהיי בריאה ושמחה״ אמרת לי, כי כל הציפיות האחרות לא נראות לי רלוונטיות יותר. ואולי לרגע הזה לאמירה הזו - חיכיתי שנים רבות. מעבר לקשר המאוד מורכב ואישי ביננו אני רוצה לדבר אליך כאדם. בגיל להיות מעודכנת ברמות האלה, חדה כ״כ, מתעניינת כ״כ, 70 שאפתנית כ״כ, זה באמת מעבר לטבעי. ראיתי אותך ממלאת תשבצים. שולטת בכל להקות הקצב העדכניות. ומחדשת לי שהסולן של כרמלה גרוס וגנר זה יהלי סובול ואני לא בטוחה אם האורחים פה מבינים בכלל עד כמה ועל מה אני מדברת. הללא לאות שלך להמשיך לעבוד, ללמוד, לדעת ולהכיר את כל הספרים החדשים וההצגות המעודכנות, הסרטים וכדומה זה באמת מעורר הערצה ואולי אפילו קצת קנאה מצידי.

5 2