גליה שלנו
2019 | הספד של יוסי
לגליה שלנו
את גם בוודאי זוכרתאיך רצתי ברחובותאמסטרדאם אחרי רוקסי, שקיבלה מכה ממכונית, עד שהצלחתי לתפוס אותה. יש לי עוד הרבה סיפורים קטנים כאלה, אבל קצרה היריעה. נכון שלא תמיד היה לנו קל לדבר פנים אל פנים. אני חושב שזה מפני שיש לנו כמה קטעים משותפים, כמו: הקושי לקבל דעה שונה ולראות בה ביקורת. הקושי הזה לא פעם הצית ניצוץ ביננו, ועל כן בהמשך נמנעתי מלהיכנס למצבים האלה. עם זאת בסופו של דבר ידענו מה השני חושב ומרגיש. כיום, אני מרגיש מחויב לילדים שלך, ואני אעשה למענם כל מה שאוכל. את מאד חסרה לנו ולי, ואני וכולנו כבר נורא נורא מתגעגעים אליך ומצפים לפגוש אותך ביום מן הימים. אוהב אותך מאד, אבא.
אני מקווה שאת יודעת ותמיד הרגשת שאני מאד אוהב אותך, ושהייתי מוכן, עד היום אני מוכן לעשות למענך כל אשר לאל ידי, בלי להתייחס לזמן, כסף, אנרגיה ועקרונות חינוכיים. גם היום אני ממשיך מדי יום ביומו לדאוג לגינה המפוארת שטיפחת, ולשני הכלבים האהובים שלך – שלי ויולי. אתזוכרתאיךהגעתיוםאחדמביה"סוסיפרתשהמורהלהיסטוריה זרק אותך מהשיעור, כי לא הסכמת לאסוף את השיער שלך (כן, פעם היה לך שיער ארוך) ולעשות קוקו, כששמעתי זינקתי מיד ויחד אתך חזרנו לביה"ס, נכנסנו לכיתה באמצע השיעור, ומיד העמדתי את המורה על מקומו. ובטח את זוכרת, איך אחרי הטירונות שובצת למפקדת הנח"ל בצפון, וחזרת ואמרת שלא אכפת לך לדפוק נפקדות, אבל לשם את לא חוזרת. ואני שידעתי שזה לא סתם איום, מיהרתי להפעיל את כל קשריי, עד שבסוף הועברת ללשכתו של סא"ל בקרייה ושם עשית את שירותך הצבאי.
Made with FlippingBook Learn more on our blog