גליה שלנו

2019 | אבא של טלי | הספד

פגישה מפתיעה עם גליה ואמנון בסיני . הזיכרון לטווח קצר נחלש מאוד, אבל לטווח ארוך הוא חד ובהיר כמו בעבר .

הסיפור התרחש בסיום מלחמת ששת הימים. המתח והפחד של המלחמה התחלפו בשיכרון הניצחון . הייתה התפרקות מוחלטת בסיירת. כל אחד ניסה להשלים את שלל המלחמה וחיפש תירוץ לצאת הביתה ,ועד אז להרוג את הזמן בקלפים ובקיטורים . . המשימה שהוטלה על הסיירת הייתה לאבטח את ציר התנועה המרכזי לסיני, עקב חסימות 8 השתחררנו לתקופה קצרה ושוב צו והיתקלויות . בסיס היציאה שלנו היה המחנה הברזילאי של האו”ם דרומית לרפיח . פעלנו בשתי משמרות , ביום ובלילה . אני הייתי לחוץ מאוד , כי כתבתי את סיום הדוקטורט שלי ,שחייב להימסר לשיפוט באוניברסיטה בסוף החודש. ביקשתי ממפקד הסיירת לאפשר לי לתפקד בלילות , על מנת לסיים את הכתיבה ביום . בתוך המחנה הנטוש מצאתי לי מקום מסתור בתוך מחסן ענק, שכלל אלפי פריטים, מסכיני גילוח עד ארונות קבורה. תושבי הסביבה שדדו את המחסן, אבל לא הספיקו לרוקן את הכול. בקצה המחסן מצאתי משרד קטן עם שולחן מכונת חישוב ידנית. הימים חלפו ואני התקדמתי יפה בעבודה. יום אחד אני שקוע בכתיבה אבל נדמה לי שיש רעשים בחוץ. לוקח את העוזי ופותח את הדלת. לפני עומדים שני ילדים חמודים, כבני עשר בקירוב , רועדים מפחד. הנמכתי את הנשק, חייכתי ושאלתי מי הם ואיך הגיעו לכאן? אני גליה וזה אחי אמנון ואנחנו הילדים של יוסי בוצן, ענתה הילדה. הרגעתי אותם והחזרתי אותם למחנה הסיירת. חלפו השנים, הילדים שלי גמרו את הצבא והתחילו להתארגן לחיים . בתי טלי, דיילת יפיפייה באל אל, היו לה הרבה מחזרים. יום אחד טלי מדברת בטלפון ואמרת : ”בוצן תפסיק לבלבל את המוח“. אני צועק לה מהחדר השני: טלי תשאלי את הבחור אם לאבא שלו חסרה אצבע בכף היד ואם במקרה קוראים לו יוסי . אמנון וטלי נשואים הרבה שנים באושר והעניקו לי שלושה נכדים נהדרים. השתתפתי בחתונתה של גליה ועקבתי אחרי החיים שלה ושל ילדיה רומי ועומר. לצערי נאלצתי גם ללוות אותה בדרכה האחרונה . יהי זכרה ברוך.

9 4

יקי עמיר