הישוב - כל מה שקורה אצלנו - גיליון 93

17 פרק בוטסוואנה

מסע יומן בוטסואנה היא מדינה צפונית לדרום אפריקה, ללא גישה אל אלף קמ"ר, בערך כמו צרפת (גודלה של 580- הים. שיטחה הוא כ אלף קמ"ר), ומספר תושביה 22.5 ישראל, לשם השוואה, הוא מיליון. רוב המדינה היא רמה שטוחה מאד בגובה של 1,75- כ מהשטח הזה הם חלק ממדבר 80%- מ' מעל פני הים ו 900- כ קלאהרי. למרות היותה מדינה מדברית בהגדרתה, יש לה מספר מקורות מים, כגון נהרות שניתן היה לנצלם לפיתוח, אך רובם אינם מנוצלים. בוטסואנה נחשבת למדינה מתקדמת יחסית לאפריקה. אוכלוסייתה מורכבת משבטים שרובם אינם תושביו המקוריים (מה שאנחנו SAN- של הקלאהרי. התושבים המקוריים הם שבט ה קוראים בושמנים), שפיתחו במשך עשרות אלפי שנים יכולת קיום והישרדות מיוחדת במינה באחת הסביבות העוינות ביותר על הינו מיעוט קטן וחסר ייצוג SAN- פני כדור הארץ. כיום שבט ה פוליטי, שגורש מרוב שטחי המחייה ההיסטוריים שלו לטובת (!) משיטחה של המדינה 37% . פארקים לאומיים ומכרות יהלומים הם פארקים לאומיים מוכרזים המנוהלים ע"י משרד התיירות. מקורות ההכנסה המרכזיים הם מיכרות יהלומים ותיירות. . אלו גבעות-הרים סלעיות, Ttsodil Hills- החלטנו לנסוע ל ובהן ציורי סלע רבים, צוקים, מערות, בורות מים, חיות, מקומות , הבושמנים, צמחייה רבה ושפע של SAN- מקודשים של שבט ה ), ומה שרא ינו Child (יש גם הר Female ציפורים. עלינו על הר היה בעיקר הרבה מאוד ציורי קיר מלפני עשרות אלפי שנים. לאנשים כמונו, שזמננו כל כך נינוח בידינו, זו הייתה התרחשות מעוררת דמיון, משעשעת ומרתקת. איך שהוא, כשנמצאים במצב נְחות � ת מאוד רבה וללא משימות תכליתיות מו � כל כך נינוח, עם פניו דרך וזמן, את מוצאת את עצמך יכולה להיכנס לעניינים שכאלה באופן עמוק ועם המון סבלנות. כי הרי הציורים, לפשוטי עם שכמונו, הם עניין שאת מבינה אותו אחרי הציור השני. התרשמת מכך ששרדו עד היום (אם את מאמינה שאף אחד לא מחזק אותם בלילות, או שלחילופין הם צוירו לפני שנים בודדות

בוטסוואנה! ב במשאית שלהם. והפעם - אורית ואלישע קרא ביומן המסע של 17 פרק

בשביל סַקֶרים כמונו...), הבנת שהם בעיקר מראים את החיות שנמצאו בסביבה בתקופה שבה ציירו אותם, שרמת הציור מאוד ילדותית, וזהו פחות או יותר. אבל אנחנו היינו מאוד יצירתיים. נעצרנו ליד כל ציור, גילינו ציור בתוך ציור, דמיינו את כל החיות שצוירו, גם כשרוב הציור כבר נמחק ונשארו ממנו קווים בודדים בלבד, התעסקנו בספקולציות למה חיות הבית צוירו בלבן, בשונה מחיות הבר שצוירו בחום-אדום, למה נבחר מקום זה או אחר לציורי הסלע, איזה ציור צוייר על ידי מתחיל, ואיזה על ידי צייר מנוסה, מה הם מרכיבי הצבע ששורדים את מזג האוויר, איך נראה השטח כולו לפני עשרות אלפי שנים כשחיו פה האנשים שציירו את הציורים האלה וכו' וכו', דיבורים ומחשבות של אנשים מאוד פנויים, שמה שהכי מעסיק אותם ביום-יום, זה מה הם יאכלו לארוחת הבוהריים ולארוחת הערב. אתם יודעים מה? שווה! מן תחושה כזו שאת מחייכת לעצמך, מחייכת קצת על עצמך, קצת נבוכה ואולי בעיקר מרגישה איזו מן קלות שלפעמים מטובלת בשטותניקיות, בשטחיות, בזרימה נינוחה ולא מתאמצת, מן מצב שאת לא מבינה איך יכולת פעם להתרגז, לכעוס או להתעצבן… ובחזרה לסיפורנו. היה טיול מרהיב, נעים ומעניין. גילינו שדארקי, המדריך שנתנו לנו, הוא אדם מאוד מיוחד ומדבר אנגלית ממש טובה. ביקשנו ממנו שייקח אותנו גם למחרת לסיור, הפעם במסלול אחר, שהוא יותר גבוה, יותר ארוך ויותר קשה. בבוקר, כשעדיין היה קר, והתחלנו ללכת. ראינו עוד 7:00- יצאנו ב מהכול והגענו גם למקומות חלומיים כמו עמק קטן, גבוה בתוך ההר בין הצוקים, שם היו הבושמנים מקיימים את המחנות שלהם שהיו גם מקומות החניכה והפעילות הרוחנית שלהם. בטיול הזה הוא לימד אותנו על צמחי הרפואה והמאכל שפגשנו בדרך. בשבילי זו הייתה חגיגה. טעמתי מהכול, וניסיתי כל מה שהוא הראה לנו. (בין היתר, סוג של ענף עץ שמוצצים אותו כשיש שפעת או שנושכים אותו כדי לנקות את השיניים, צמחים למריחה נגד יתושים, פירות דומים לאגוזים, שזיפים פצפונים

2026 ינואר - פברואר ה ַַי ִִּש ּׁוּב | 26