סיפור חיים - חיים אהרון אפרים

יהז כרונות ממרוון הם ז י כרונות של ילד. הייתי רק בן 4 כשלקחו אותי לפנימייה.. היו שם הרים ולמטה האדמות. בתי העיירה היו על ההרים. לנו לא היו אדמות. רק חלקות קטנות ליד הבית. גדלנו בהן ירקות. באמצע השבוע התפללנו בשכונה שלנו, שם גר הרב. בשבתות ובחגים הלכנו לבית הכנסת בכפר, מרחק של בערך קילומטר אחד . מהאבא השני ששמו זכריה משולם הי י תה בת. אחותי החורגת שמה נעמי והיא ופטרה בדרך לפני העלייה לארץ ישראל. יא מא נפרדה מאתנו , כשיצאנו ממחנה "גאולה", בדרכנו לארץ. אמרה לנו שנגמר לה הכסף ואמרה לנו אתם במקום טוב ואני חוזרת. חזרה עם האבא החורג ועם שתי האחיות. אבי השני נפטר כשחזרו שוב לתימן י מעדן שהי תה מושבה בריטית . נפטר בפרשת מקץ . היה בערך בן 50 . בארץ , אחרי הרבה שנים א י מא התחתנה שוב. בגיל 4 י לעזוב א מא זה מאד לא פשוט. יש דקלום בערבית למי אבכה, למי אספר ...לזה שהביא אותי לעולם. כמובן הי י תה חסרה לי א י מא. היא עבדה מאד קשה ב ק דרות לפרנסת המשפחה. כשהם הגיעו לארץ לא הכרתי את אמי. שאלתי יא מי זו הגיעו דודות, סבתות והיו צריכים בשנת 1942 שמענו שיש עלייה לארץ, הייתי אז בן 4 . א י מא התחילה להכין צידה לדרך וכך יצאנו

לארץ.

לעדן

מא שלי?

להכיר לי את אמי.

עם האחות מרגלית והאח אפרים