דוח הוועדה לבחינת פגיעות מיניות בקהילת הלהטב"ק בדגש על ארגונים חברתיים - 2022

במילותיו של מרואיין אחר:

נוצרה ציפייה כזו. אם אתה יוצר קשר באטרף או בגריינדר עם מישהו, זה כאילו אור ירוק כבר לאקט מיני. זאת אומרת אין את האופציה של היכרות, אין את האופציה של שיחה [...] כל המסכים האלה מאפשרים לנו – זה מסיכות, כן? מסכים הם מסכות... זה ממשיך את המקום הזה של הפארק. אז אני לא הולך לפארק ופוגש בן אדם שאני לא מכיר והולך איתו לשיחים. אני הולך לפארק הווירטואלי ושם אני פוגש ואין מחויבות ואין חשיפה. אני לא חושף את עצמי. אבל בעצם איפה המרחב של ההיכרות? אחת המרואיינות עמדה על הקושי להביע הסכמה (או אי־הסכמה) במרחבים אלה: איך מסכימים? איך מסיימים שיחות לא טובות? החשיפה במרחבים הווירטואליים היא למקומות בוטים שהגבולות בהם פרוצים ולעיתים קרובות המשתמשים נכנסים לסיטואציות שלא רצו להיכנס אליהן. הפגיעות בהם מתרחשות כשיש חוסר הלימה בין בשלות וניסיון שהתרחש במציאות הפיזית, לבין חשיפה לדברים חדשים לחלוטין שהמשתמשים באפליקציה לא ידעו להכיל. אחד המרואיינים הדגיש בדבריו את הצעירים מהפריפריה המגיעים לאתרי היכרויות: כשנער מהפריפריה מגיע לאינטרנט ולאתרי ההיכרויות בעמדה של נזקקותכלכלית, אז לזהצריך לשים לב... זאתאומרתהתכתבות וירטואלית מעמדה של חיים בעוני, כמו שאנחנו יודעים, הופכת את הנער למועד פגיע לניצול. הנושא של סחר במין תמורת תשלום עלה בקונטקסט הזה. עוד דגש בעניין השימוש באפליקציות נמצא בדבריה של מרואיינת. היא הסבירה שגיל היציאה מהארון הולך ויורד, ואילו השימוש באינטרנט ובאפליקציות נעשה נרחב יותר ויותר. שני הגורמים האלה יוצרים עוד מוקד סיכון. הצעירים, ילדים כמעט, אינם חווים סכנה בשל האנונימיות וחוסר הצורך לצאת מן הבית כדי לקיים מפגש מיני ולו וירטואלי. יש לציין כי היו מרואיינים שדיברו גם על היבטים חיוביים של האפליקציות כגון האפשרות להיכרות עם חברי קהילה. דוגמה יש בתיאור הזה של צעיר שבא ממשפחה דתית:

39