דוח הוועדה לבחינת פגיעות מיניות בקהילת הלהטב"ק בדגש על ארגונים חברתיים - 2022

זה נוער שלא דיברו איתו, בדיוק, אף פעם לא אמרו, על חינוך מיני, אנחנו לא ידענו מה זה. כלום כלום. גבולות והסכמה. שום דבר. שזה גם מביא פתח לפגיעות בחברה החרדית. אז איגי פוגש את הנוער הזה בשליחות רבה עם כוונות טובות, אבל צריך להבין שזה לא צחוק. מרואיין אחר המשיג את הקושי שמייצר המפגש בין הנוער המורכב לבין מדריכי איגי, העשויים להיות צעירים מאוד ולא מנוסים: הבעיה היא שמקרים לא תמיד מגיעים למישהו באיגי [בעל ותק של...] שש שנים ושכיר. הם מגיעים למתנדב או מתנדבת שהתחילו להדריך את הקבוצה לפני חודש, והם מגיעים אליה יחד עם מלא מלא מקרים פסיכוסוציאליים שהיא מדברת בסוף כל פעולה כי ההוא וזה... והיא ראתה אצלו חתכים והוא בכלל דיבר על זה, וההורים שלו הוא אומר שהם אלימים כלפיו בבית וחוץ מזה זה גם הזכיר לו איזושהי פגיעה מינית שהוא עבר מישהו מאיגי, אוקיי? ערמות של תוכן פסיכוסוציאלי. עוד תיארו המרואיינים היעדר נוכחות מקצועית מספקת לצד המדריכים הצעירים: לא קיימים מנגנונים כי בסופו של דבר מי שפוגש את הנערים והנערות זה מדריכים, שהם מתנדבים. [...] באיגי אין את העין המקצועית הזאת שרואה את כל הילדים שמגיעים. אז גם אם נער או נערה יתחילו להפגין כלפי חוץ התנהגויות שעין מקצועית תגיד "נראה לי שקרה פה משהו אפילו אם אני עוד לא יודעת מה קרה ואין לזה שם ואין לזה מילים וצריך אולי לשים לב יותר טוב לנערה הזאת" – אז... באיגי... אין את הבן אדם הזה. לפעמים יש, כאילו, לפעמים יש מדריכי קבוצות שהם נהדרים והם מאוד מאוד רגישים, ולפעמים יש מדריכי קבוצות שהם בעצמם עובדים סוציאליים, אבל לא באופן שיטתי. כאילו, במובן הזה כמו כל תנועת נוער, אז זה נגיד מנגנון חסר בעיניי. בציטוטים לעיל יש כדי להדגים את הפער בין ההגדרה של הארגון כארגון חברתי־חינוכי, ארגון המופעל בעיקר על ידי מדריכים צעירים מתנדבים, לבין הצעירים המגיעים אליו. רובם צעירים מרקע קשה מאוד ולכן הפגיעות שלהם גדולה. התכנים העולים בקבוצות באיגי הם תכנים טיפוליים, לעיתים קשים ביותר, שמצריכים מיומנות של איש מקצוע, ואין זה בטוח שהמדריך

61