מכון חרוב - ניכור הורי או סרבנות קשר ?

ניכור הורי או סרבנות קשר?

Shutterstock

1 כישלון הקשר בין ילד להורה ומניעתו

2 פיליפ מרכוס

), והנזק שנגרם לו בא לידי Fidler, Bala, & Saini, 2013( ביטוי גם לאחר שהוא הופך לבוגר. כל זאת, נוסף על סבלו של ההורה שהקשר עימו נפגע או ניתק. בציבור הרחב נהוג לכנות תופעה זו "ניכור הורי", ללא קשר עם הסיבות לכישלון הקשר. אפשר לפרש את המונח הזה כהתנכרות יזומה של הילד מאחד מהוריו ללא הצדקה אמיתית או, לפי ההבנה השכיחה יותר, כמצב שבו אחד ההורים "מנכר" את הילד מההורה השני. המונח עצמו – גם במובן של השפעת הורה על ילדו, המביאה לידי כישלון הקשר – שנוי במחלוקת: יש טוענים שהוא ), ויש טוענים שלא – שלא ייתכן Gardner, 1998( סינדרום שהורה מסוגל להשפיע על ילד עד כדי כך שיוותר על קשר עם ההורה האחר, ולכן אין דבר כזה – "ניכור הורי", ויש רק "סרבנות קשר" או "דינמיקה של רתיעה-סרבנות". השימוש הלא מובחן במונח ניכור הורי, עבור כל המצבים שבהם יש הידרדרות בקשר בין ילד להורה, מטעה, ולעיתים קרובות הוא גורם להסלמה במתח בין ההורים. נוסף על אי הדיוקים של מונחים אלה, סרבנות קשר וניכור

כישלון קשר - הגדרה אחת ההשלכות המצערות של פרידת בני זוג שהם הורים לילדים היא היווצרותן של בעיות בקשר בין הילד ובין אחד מההורים. הידרדרות הקשר מתבטאת בדרכים שונות ובדרגות שונות של חומרה: יש שהילד מסרב לדבר עם ההורה או דוחה את מתנותיו; הוא מביע רתיעה מלהיות עם ההורה; הילד פוגע, פיזית ורגשית, בהורה או ברכושו, ויש שהוא מנתק עימו כל קשר. לכישלון הקשר תוצאות פסיכולוגיות ורגשיות חמורות עבור הילד

מירי מאמר זה מבוסס בחלקו על מאמר שהוגש לפרסום בכתב העת "רפואה ומשפט", ובאנגלית – לפרסום בספר של 1 .2018 , יוני Association of Family and Conciliation Courts ., וכן על סדנה שניתנה בכנס International Society of Family Law www.philip-marcus.com : פיליפ מרכוס הוא שופט (בדימוס) בבית משפט לענייני משפחה בירושלים. אתר אינטרנט 2

נקודת מפגש I 30

ניכור הורי או סרבנות קשר?

Saini, Drozd, & Olesen,( להתנהגות המהווה שמירת סף ;) שיכולה 2017 Austin, Fieldstone, & Pruett, 2013 להתפתח לניכור. כאן נציין כמה מהעניינים אשר, על-פי ), יכולים Fidler, Bala, & Saini, 2013, Chap. 3( הספרות לנבא ניכור:

הורי, הם שיפוטיים, מאחר שהם מטילים אשם על הילד או על אחד ההורים, מה שעלול להביא להטיות אצל המטפלים ואנשי מערכת המשפט המתבקשים לשקם את הקשר בין הילד להורה. לכן במאמר זה נבחר המונח "כישלון קשר" שהוא ניטרלי ונטול אשם, והוא מתייחס לבעיות בקיומו של קשר הורה-ילד מכל הסוגים – בעיות שיכולות להגיע לכדי נתק בין ילד לאחד מהוריו. כדי לאפיין בדיוק את המצבים שבהם הקשר בין ילד להורה מידרדר ונכשל, נציע מינוח עבור תהליך כישלון הקשר, וכן עבור המצבים שבהם הקשר נכשל: לעניין התהליך, יש קשר סדיר, אחר כך הידרדרות הקשר, ולבסוף כישלון קשר או ניתוק קשר. סוגי כישלון הקשר וסיבותיהם הסיבות לכישלון הקשר מגוונות, יש ניתוק מוצדק, , בגלל התעללות של ההורה בילד עד שקשר estrangement כלשהו בין ההורה לילד מסכן את בריאותו הנפשית, ולעיתים הפיזית, של הילד. יש שיוזם הניתוק הוא הילד ויש שההורה הוא היוזם. ואולם ברוב המקרים, כישלון קשר אחר איננו מוצדק. וכאן יש לחלק את כישלון הקשר לשני סוגים:  – הילד מנתק קשר כדי להתגבר על קונפליקט הסוג הראשון ): ניתוק לא alignment( הנאמנויות, ללא תרומת ההורה האחר מוצדק, ביוזמת הילד. – true alienation by parent , – ניכור הורי אמיתי הסוג השני הורה אחד גורם לניתוק. המונח ניכור הורי מתאים אך ורק  במקרים אלה. אך יש להוסיף 3 לעיתים יש יותר מסיבה אחת לכישלון הקשר, שבכל המקרים, גם כאשר הניתוק מוצדק, הילד מסרב לקיים קשר, כך שהמונח סרבנות קשר אינו מוסיף דבר לחיפוש אחר כל ילד שהוריו נתונים בתהליכי פרידה עלול להיחשף להתנהגות מנכרת. ואולם על-פי מחקרים, ובעיקר על סמך דיווחים של מטפלים ואנשי משפט, יש שתי קבוצות של ילדים הנתונים בסיכון מוגבר להתנכר להורה: ילדים עם Kaufman, & Pickar, 2017; Pickar, &( צרכים מיוחדים במועד הפירוד 11-7 ) וילדים בשכבת הגיל Kaufman, 2015 .)Baker, 2007( בין ההורים הורים שעלולים לסכן להורים הנתונים בתהליך פרידה יש, כמובן, פוטנציאל הסיבה לכישלון הקשר. אוכלוסיות בסיכון ילדים

אישיותו של כל אחד מההורים • הפרעות אישיות של אחד ההורים • חוויית הפרידה מבן/בת הזוג כאירוע טראומטי • התמודדות לקויה עם הפרידה •

תוצאות כישלון הקשר ילדים מנוכרים סובלים

יש ספרות רבה על ההשפעות של ניכור ושל מה שקודם לניכור, ולעיתים קרובות מנבא אותו: שמירת סף שאינה מועילה ואף 4 מזיקה. הספרות מדווחת בעקביות שילדים מנוכרים נתונים בסיכון גבוה למצוקה רגשית ולקשיי הסתגלות, והסיכון אצלם גבוה בהרבה מזה של ילדים שאף על פי שהוריהם בהליכים משפטיים בעקבות פירוד, הם אינם מנוכרים ומקיימים קשר עם שני ההורים. ילדים אשר מפסיקים להיות בקשר עם הורה מבטאים, לעיתים קרובות, פחד מההורה המנוכר. הפחד הוא חסר בסיס ולא רציונלי (לבד מהמקרים שבהם הילד סבל באמת מהתנהגות פוגענית של ההורה המנוכר), אך הוא משפיע לרעה על .)Garber, 2015( התנהגותו והתפתחותו מחקרים איכותניים ואמפיריים וצפייה קלינית מראים בצורה אחידה שילדים מנוכרים יסבלו מפגיעות בתחומים רבים או בחלקם – בתחום הקוגניטיבי-פסיכולוגי והרגשי – עד כדי שיבוש מוחלט בהבנת יחסים בין-אישיים ונורמות חברתיות. במחקר כמותני רטרוספקטיבי, של מבוגרים אשר בהיותם ילדים היו מנוכרים להוריהם, התברר כי מבוגרים אלו סבלו מקשיים נוספים, ובכללם קושי ביצירת מערכות יחסים זוגיות .)Baker, 2007( ושמירתן, קושי בהורות והתמכרויות למיניהן הצורך במניעה באופן דומה לבעיות רבות אחרות, לכישלון הקשר יש נטייה להחמיר עם הזמן – כל עוד הוא אינו מאובחן ומטופל. היום ההתמודדות מתחילה מאוחר מדי, לאחר שהקשר כבר נכשל. מבוגרים שהיו במערכת יחסים של ניכור הורי סובלים גם הם

Friedlander, & Walters, 2010 לעניין סיווג המצבים שבהם ילד נרתע מקשר עם הורה או מסרב לקשר, ראו 3 שמירת סף מזיקה היא התנהגות הורה אשר מונעת קשר תקין בין הילד להורה השני: לעיתים – בהעלאת טענות כוזבות נגד ההורה השני, רמזים שהוא 4 מסוכן, מתן רושם שההורה המנכר עצוב כשהילד אצל ההורה השני וכיו"ב.

I נקודת מפגש 31

פיליפ מרכוס

לעיתים קרובות, בקשות להסדרת קשר בין ילד להורה מגיעות לטיפול בית המשפט לאחר שהקשר כבר נפסק. הספרות ורוב המאמצים השיפוטיים והטיפוליים מתמקדים במצבים חמורים של כישלון קשר, כאשר הקשר בין הילד להורה כבר התנתק. מאמצים אלה זוכים להצלחה לעיתים רחוקות, זאת על אף עלותם הכלכלית הגבוהה והזמן הממושך שנדרש להם. כל אלה גובים מחיר כבד מהילד ומהוריו, ועלותן הכספית של התערבויות, שיפוטיות וטיפוליות, גבוהה מאוד. על המניעה להתקיים בשלוש רמות: מניעה ראשונית – בהעלאת מודעות הציבור לעצם קיום התופעה ותוצאותיה; מניעה שניונית – באיתור וזיהוי מוקדם של האוכלוסיות בסיכון ושל הסימנים הראשונים להידרדרות הקשר; וכאשר מופיעים הסימנים של כישלון הקשר, התערבות שלישונית שיפוטית וטיפולית– על-ידי התערבות שיפוטית מיידית ומתן טיפול לילד ולהורים. מניעה ראשונית מניעה של תופעה שלילית דורשת שכל המעורבים בתהליך יהיו בעלי הידע הנדרש. בספרם על ילדים אשר מתנגדים לקשר עם הוריהם, פידלר, באלה וסאיני מדברים על מניעה מוקדמת, ראשונית, של כישלון קשר, שמתמקדת באוכלוסייה כולה – משום שכולם עלולים להיות בסיכון של בעיות בקשר הורה-ילד לאחר פרידה .)Fidler, Bala, & Saini, 2013, p. 106( בדוגמאות להתערבות ראשונית הם מציעים מסעי הסברה להעלאת המודעות בקרב הציבור הרחב, וכן מצגות בקהילה ובבתי ספר, בנוגע לסיכונים. על אלה אפשר להוסיף סרטים וסדרות בטלוויזיה, שימוש באמצעי התקשורת ובערוצים חברתיים, מאמרים בעיתונות וכדומה. את התכנים יש להתאים לאוכלוסיות היעד, אך הדגש צריך להיות על הנזק לילד, בטווח הקצר והארוך, ולא על סבלם של הורים מנוכרים. אפשר להיעזר גם בבתי הספר ובתנועות הנוער כדי שיוסיפו, לתוכניות הקיימות העוסקות במערכות יחסים, התייחסות להורות שכוללת מחויבות לדאוג שהילד יפיק תועלת מקשר עם שני הוריו, גם אם ההורים אינם ביחד; וכך ייעשה גם לזוגות הפונים להדרכה לפני מיסוד היחסים ולעזרה זוגית לאחר מכן. מניעה שניונית – גילוי מוקדם גילוי מוקדם של סימני מצוקה אצל ילד, שנראה שהם נובעים מהמצב בביתו ובכלל זה בעיות בין הוריו, יתאפשר לאחר שאלה שבאים במגע מקצועי שוטף עם ילדים יקבלו הדרכה ומכאן הצורך במניעה. כיצד למנוע כישלון קשר?

– על ילדים בסיכון, על הורים העלולים לסכן את ילדם ועל ההתנהגויות המצביעות על אפשרות של הידרדרות הקשר וכישלונו. לשם כך יש להכין מורים, גננות, יועצים חינוכיים, רופאי ילדים, רופאי משפחה, אחיות סיעוד ועובדים סוציאליים, וכל אלה שתפקידם כולל טיפול בילדים ומגע עם הוריהם. ההכנה צריכה להיות גם בשלבי ההכשרה למקצועות אלו, וכן במהלך העבודה. אפשר להכין תוכניות הדרכה מותאמות לגיל הילדים, לסוגי הסימנים, וכן להיבטים תרבותיים שעשויים להשפיע על ההחלטה אם וכיצד להעיר להורים, ועל הצורך בהתערבות מקצועית אצל הילד וגם אצל ההורים. התערבות שלישונית כאמור, אף שיש דרכי מניעה ראשוניות ושניוניות, ייתכנו מצבים שהקשר בין ילד להורה הידרדר עד כדי ניתוק לפני שמי מההורים פנה לבית המשפט. במקרים אלה המענים השיפוטיים והטיפוליים צריכים שיהיו מיידיים, ברורים וסמכותיים. שופט אשר מובאת לפניו בקשה בנושא הקשר בין ילד להורה, צריך שייתן לבקשה טיפול דחוף ומיידי, ולו רק מן הטעם שכל יום שעובר ללא התערבות עלול להחריף את המצב. לכן (למעט מקרים שבהם יש חשש מבוסס על ראיות משכנעות של נזק חמור לילד אם ייפגש עם ההורה המבקש, ואין אמצעי פיקוח למניעת הנזק) יש ליתן צווים ברורים וחד-משמעיים על הסדרי הקשר, מועדיהם ומיקומם. יש גם להורות על התערבות טיפולית מיידית בילד ובשני הוריו. במקרה של אי ציות להוראות אלו, בדבר קשר ובדבר טיפול, יש להטיל על המפר סנקציות מתאימות, ובכלל זה קנס או מאסר על-פי פקודת ביזיון בית משפט. רק בדרך זאת אפשר להראות לילד שבית המשפט רואה חשיבות רבה בקשר בינו לבין ההורה, גם אם הסיבה להידרדרות הקשר היא אצל אחד ההורים, וגם אם הילד הוא זה אשר יזם את ההידרדרות בשל מאבק הנאמנויות שהוא חווה. כמובן, יש צורך במענים טיפוליים מתאימים לילד ולהוריו על- ידי מומחים בתחום, כדי שיבינו את חומרת המצב ויעזרו לילד. ההכרעה השיפוטית בשאלה אם, ועד כמה, יש להטיל אשמה על אחד ההורים, בדרך כלל מיותרת, אך גם אם ההכרעה נחוצה, הדיונים בסוגיה זאת אסור שיעכבו את חידוש הקשר ומיסודו ואת הטיפול בילד ובהוריו. בדרך המוצעת ימלא בית המשפט את תפקידו כגורם שיפוטי וסמכותי לצד תפקידו כגורם טיפולי, ברוח של 5 .Therapeutic Jurisprudence

International- , שהוגש לפרסום ב The Israel family court – Therapeutic jurisprudence and jurisprudential therapy from the start במאמר 5

נקודת מפגש I 32

ניכור הורי או סרבנות קשר?

סיכום הטיפול למניעת כישלון הקשר, על כל גווניו וסיבותיו, צריך להיות רב-תחומי ולשלב את אלה העוסקים בכל המקצועות הרלוונטיים: חינוך, רפואה, משפט וטיפול. הוא גם מחייב: , כדי למנוע מצבים שבהם הגדרה מדויקת של המונחים • הוויכוחים על מינוח יפגעו ביכולת אלה המופקדים על התערבויות ליתן מענים שיפוטיים וטיפוליים מיידיים כדי למנוע הידרדרות וניתוק קשר. – על ידי מסע הסברה נרחב בקרב הציבור, וכן מניעה • הדרכה ספציפית למורים, לרופאים ולאנשי מקצוע אחרים, על תופעת כישלון הקשר לסוגיו ועל הנזק החמור שנגרם לילד. אשר עלולים להתפתח זיהוי מוקדם של סימני המצוקה • לכישלון קשר, על-ידי מתן הדרכה לאלה שעשויים לצפות בהם, כדי שהילד והוריו יופנו בעוד מועד לגורמים המתאימים. בבקשות הנובעות מכישלון קשר טיפול שיפוטי מיידי • ומתן צווים, הן כדי לחדש ולקיים את הקשר והן כדי להפעיל התערבות טיפולית אצל הילד וההורים, וכן פיקוח קפדני על קיום הצווים ומימוש סנקציות בשל אי ציות. עבור הילד ועבור מתן מענים זמינים לטיפול ולהדרכה • ההורים, שאפשר לקבל בהם ייעוץ ועזרה מייד עם הסימנים המוקדמים להידרדרות הקשר. קיבל http://yeladimb4.org ילדים לפני הכל המיזם עליו לפתח תוכניות בתחומים אלה, ויש תקווה שיישומן יקטין במידה ניכרת את סבלם של ילדים רבים. תודתי לד"ר תרצה יואלס ולד"ר טלי באיר טופילסקי אשר סייעו בהכנת המאמר. מקורות Austin, W. G., Fieldstone, L., & Pruett, M. K. (2013). Bench book for assessing parental gatekeeping in parenting disputes: Understanding the dynamics of gate closing and opening for the best interests of children. Journal of Child Custody , 10(1), 1-16. Fidler, B. J., Bala, N., & Saini, M. A. (2013). Children who resist postseparation parental conflict: A differential approach for legal and mental health professionals. New York, NY: Oxford University Press. Friedlander, S., & Walters, M. G. (2010). When a child rejects a parent: Tailoring the intervention to fit the problem. Family Courts Review , 48(1), 98-100. Baker, A. (2007). Adult children of parental alienation syndrome: Breaking the ties that bind. W.W. Norton.

Garber, B. D. (2015). Cognitive-behavioral methods in high- conflict divorce: Systematic desensitization adapted to parent–child reunification interventions. Family Court Review, 53(1), 96–112. Gardner, R. A. (1998). The parental alienation syndrome (Second Ed.). Creskill N.J., Creative Therapies Inc. Kaufman, R. L., & Pickar, D. B. (2017). Understanding parental gatekeeping in families with a special needs child. Family Court Review , 55(2), 195-212. Pickar, D. B., & Kaufman, R. L. (2015). Parenting plans for special needs children: Applying a risk-assessment model. Family Court Review , 53(1), 113-133. Saini, M. A., Drozd, L. M., & Olesen, N. W. (2017). Adaptive and maladaptive gatekeeping behaviors and attitudes: Implications for child outcomes after separation and divorce. Family Court Review , 55(2), 260-272.

, אני מתאר את ההתאמה בין שיטת השיפוט והטיפול בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים לעקרונות המשפט הטיפולי Journal of Law and Psychiatry .Therapeutic Jurisprudence

I נקודת מפגש 33