מכון חרוב - דו"ח שנתי 2024

דבר המנכ"ל היוצא

פרופ' אשר בן-אריה

שנים בתפקיד. 13־ בימים אלו אני מסיים את תפקידי כמנכ"ל מכון חרוב, לאחר קצת יותר מ

בפתח דבריי אני מבקש להדגיש – סיום התפקיד נעשה מבחירה ולא בשל עייפות או חוסר אמונה במרכזיותו של מכון חרוב ובתרומתו. במובנים רבים אני מלא מרץ וחדור תחושת שליחות לא פחות משהייתי לפני כמעט ארבעים שנה, כאשר התחלתי את לימודי העבודה הסוציאלית ובמקביל התחלתי לעבוד במועצה הלאומית לשלום הילד. אני מסיים בתחושת סיפוק מהולה בחרדה – תחושה של סיפוק אדיר על ההתקדמות בכל הקשור לזכויות הילד בישראל בכלל ולהכשרת אנשי מקצוע המתמודדים עם התעללות בילדים בפרט. אין בליבי ספק כי החברה הישראלית נמצאת במקום אחר וטוב יותר מזה שהיינו בו בעבר. יש בי סיפוק וגאווה על התפתחות מכון חרוב בהובלתי. ממכון קטן ואיכותי עם יומרות גדולות הפכנו למכון גדול ואיכותי עם יומרות גדולות עוד יותר. השינוי שהובלנו – בכל הקשור להכשרת אנשי מקצוע, לפיתוח ידע ולתמיכה בילדים נפגעי התעללות – ניכר היטב. עם זאת, אני גם חרד מהמציאות שבה אנו חיים ומכך שבצוק העיתים יש נטייה "לשכוח" את באוקטובר והמלחמה 7 הילדים. בשנים האחרונות – הן בשל משבר הקורונה והן בעקבות טבח שפרצה ונמשכת מאז – הילדים שילמו את המחיר הגבוה ביותר. אנחנו, חברת המבוגרים, נכשלנו. לא עמדנו בתפקידנו – להבטיח את ביטחונם ואת רווחתם.

אל מול האתגר הזה, של דאגה לילדים, כולנו ניצבים, ואין לאיש הזכות להתחמק מהמשימה.

אבל מעל הכול אני אסיר תודה – ללין ולסטייסי שוסטרמן ולכל עמיתיי וחבריי בקרן שוסטרמן. הם אלו שאפשרו לנו לחלום, ועלינו הייתה מוטלת החובה להגשים. כפי שלין נוהגת לומר – היא זו שמאפשרת, אבל מישהו צריך לדאוג שזה יקרה. אני אסיר תודה לחבריי לצוות המכון. בלעדיהם דבר לא היה קורה, ובזכותם – מה שקרה קרה מתוך חברות ושותפות, ואף מתוך הנאה מהמשימה.

אני גאה בכך שפרופ' כרמית כץ קיבלה עליה להחליף אותי בתפקיד, ואני אסיר תודה על התקופה של ההיערכות והחפיפה. ויותר מכול אני אסיר תודה למשפחתי, שתמיד הייתה שם בשבילי.

אסיים ואציין שאלו אינן מילות פרידה. אני נשאר חלק מצוות המכון ומחויב למטרותיו ולעבודתו. ומכאן אני מרשה לעצמי לשוב ולקרוא לכולנו כחברה – "שימו לב לילדים!"

שלכם, אשר

| 2024 דו"ח שנתי 4