מתווה להתערבות עם ילדים מיישובי עוטף עזה בנושא: אובדן חברים וקשרים עם קבוצת השווים

התערבות פרטנית

חשוב לאפשר לילד שאיבד את חברו/חבריו, או שחברו נחטף (וחזר או שלא חזר לישראל), או שנותק מחבריו, לעבד את התכנים הללו ברמה פרטנית. אפשר לעשות זאת בטיפול פסיכותרפויטי שהילד יעבור בעקבות הטראומה שחווה, או במסגרת שיחה אישית בין איש מקצוע שיש לו קשר עם הילד לבין הילד, למשל עובד סוציאלי של המשפחה, מחנכת הכיתה, איש חינוך בלתי פורמאלי. חשוב להדגיש כי שיח פרטני עם הילד בנושא החברים שלו והטראומה שחווה לא חייב להיות חלק מטיפול קליני ארוך טווח, וחשוב ששיח כזה ייעשה גם על ידי דמויות מבוגרות משמעותיות אחרות (כמו מורה, עובד סוציאלי, איש חינוך בלתי פורמאלי) שיש להן קשר עם הילד ונמצאות בסביבתו. חשוב שאנו כאנשי מקצוע לא נימנע משיח ישיר עם הילד על הנושאים הללו. הימנעות כזאת עשויה להשאיר את הילד בתחושה שהוא לבד ושאנחנו לא יכולים להכיל את מה שעובר עליו. מוות של ילד הוא קשה להבנה עבור מבוגרים ובוודאי עבור ילדים, כל שכן כשמדובר במוות בנסיבות אכזריות. עבור ילד, ההבנה שחבר בן גילו נהרג עשויה להיות חוויה מבלבלת וטראומטית. ניתן וחשוב לסייע לילד להתמודד עם מות חבר, וזאת על ידי שיח כן וישיר על המוות ועל ידי תמיכה בו בתהליך האבל. השלב הראשון בכל התערבות הוא לשוחח עם הילד על המוות, כלומר לספר לו שחברו נרצח. קרוב לוודאי שרוב הילדים כיום כבר יודעים על מות חבריהם. עם זאת, חשוב לבחון: איך הילד שמע על מות חברו? מה הוא יודע? האם שוחחו איתו על כך תוך שמירה על העקרונות שמופיעים להלן? האם יש לו שאלות שנשארו ללא מענה? בשיח זה רצוי לשמור על העקרונות הבאים: * – בררו בשלב הראשון מה הילד יודע, והתאימו את המשך מה הילד יודע השיח שלכם למצב הילד. הפריכו מידע לא נכון. * – כאשר מדובר בילדים בגיל הרך או בילדים שימוש במושגים קונקרטיים צעירים, יש לעשות שימוש במושגים קונקרטיים ולא במושגים מופשטים או מטאפוריים שמבשרים להם על מות חבר. יש לדבר באופן פשוט ולתת הסברים קצרים על מה שקרה. חשוב להשתמש במילה "מת". לילד קטן יש להסביר מהו מוות, למשל "מוות הוא כשהגוף שלך כבר לא עובד", וכן להסביר שמוות משמעותו שהאדם שמת לא יחזור. חשוב להימנע מביטויים כמו "הלך - שיח עם ילד שחברו נרצח והתמיכה בו 1 שיח ראשוני על מוות של חבר

8