מכון חרוב - מתווה לליווי ילדים שאיבדו את הוריהם במלחמת "חרבות ברזל"

מתווה לליווי ילדים שאיבדו את הוריהם במלחמת "חרבות ברזל"

נכתב על ידי: פרופסור כרמית כץ ד"ר איילת נועם־רוזנטל ד"ר פולה דוד עו"ד עפרה בן מאיר

הקדמה מתווה זה פותח כדי לספק קווים מנחים להתערבות עם ילדים שאיבדו את שני הוריהם במלחמת "חרבות ברזל". נקודת המבט המנחה של המתווה היא הגישה הפסיכו־סוציאלית הרואה בילד חלק בלתי נפרד מהמערכות הסובבות אותו. מתוך תפיסה זו נגזר עקרון העל של המתווה כי לקידום הקשר של הילד עם כל המערכות בחייו ולתכלול ההתערבות עימן יש חשיבות מכרעת. המתווה יתמקד בארבע מעטפות מרכזיות, שלהן חשיבות קרדינאלית בהתערבות עם ילדים שחוו אובדן בנסיבות טראומטיות: 1 . – במעטפת זו יודגש ההכרח לשיח ישיר ומיודע טראומה מעטפת הילד במרכז עם הילד. 2 . – במעטפת זו תודגש המחויבות לעבודת מעטפת קשרים משמעותיים עומק שתתמקד בחיזוק הקשרים של הילד עם דמויות משמעותיות במערכת המשפחתית שלו. 3 . – מעטפת זו תתמקד במרכזיות הקהילה בחייהם של ילדים, מעטפת הקהילה תוך התייחסות הן לדמויות בקהילה והן למערכות פורמאליות ולא פורמאליות בקהילה, ולחשיבות העוגנים האלה בחיי הילד ובתהליך ההתערבות איתו. 4 . – במעטפת זו יושם הדגש על הכרה בזכויותיו של הילד מעטפת זכויות הילד ובמיצוין, תוך דאגה לשלבים שונים בחייו ולקידום רווחתו בכל הממדים בחייו. מעטפות אלה, אשר יוצגו במסגרת המתווה, יקודמו על ידי דמויות חשוב להדגיש: מקצועיות שונות שישתתפו בתהליך ההתערבות עם הילד. באחריותה של העובדת הסוציאלית, שתהיה מנהלת המקרה מטעם הרווחה, לתכלל את כל הגורמים שיבואו במגע עם הילד. יתר על כן, מתפקידה של העובדת הסוציאלית המתכללת לסנכרן את ההתערבויות של גורמי מקצוע פורמאליים ולא פורמאליים בחיי הילד. זאת במטרה למנוע יצירה של טראומות נוספות בחייו ובחיי בני משפחתו בשל הצפה בדמויות מטפלות/מסייעות. רציונל תיאורטי מתווה זה פותח מתוך מספר בסיסי ידע ומתייחס לספרות תאורטית ואמפירית רלוונטית לתחום. אימוץ בסיסי הידע ממדעי ההתפתחות, מלימודי הטראומה, מתחום האובדן, ומתחום ההתקשרות מאפשר התבוננות רב־ממדית על תהליך ההתערבות עם הילד במקרה מורכב זה של אובדן שני הורים במלחמת חרבות

3

ברזל. יתרה מזו, המתווה פותח בראייה מערכתית־הקשרית, תוך אימוץ ההסכמה הנרחבת כי לילדים שאיבדו את שני הוריהם יש צרכים אישיים וחברתיים רבים, וכי ההזדמנויות לסייע להם טמונות בהקשרים שונים בחייהם ובהתערבות מיטיבה בכל המעטפות שהוזכרו לעיל. אימוץ פרספקטיבה הקשרית ורב־מערכתית מאפשר לזהות את "שחקני המפתח" ואת הגורמים הפורמאליים והלא פורמאליים המשמעותיים ביותר במתן מענה לילד. זאת לצד ההכרה בדבר נחיצותה של "מנהלת מקרה" שתתכלל את עבודתם של כלל שחקני המפתח מהמערכות השונות. בבסיס התפיסה המערכתית־הקשרית עומדת התפיסה כי לצד ההתערבות עם הילד, יש לתמוך בדמויות המשמעותיות שילוו אותו בהתמודדות זו, לכלול מתן מידע פסיכו־חינוכי לדמויות המשמעותיות בחייו, ולחזק את ההתקשרות איתם ואת תחושת הביטחון שלהם, תוך מתן תשומת לב ייחודית למערכת האחאית. לצד אלה, יש חשיבות מרכזית להתערבות עם המעטפת הקהילתית, שלה פוטנציאל ליצור עוגני ביטחון ומשמעות עבור הילד, ובכך לחזק את תחושת ההשתייכות שלו לקהילה ואת אמונו בסביבה העוטפת אותו. משתנים אלה נמצאו קריטיים בניבוי רווחתו הרגשית של הילד הן בילדותו והן בבגרותו. העוגן הקהילתי רלוונטי גם לתמיכה הנדרשת לעובדות הסוציאליות שיתערבו וילוו מקרים מורכבים אלה. – יש חשיבות מרכזית להתייחסות לטראומה שהילד מתן תוקף ונראות והדמויות המטפלות שלו עברו. כל ילד שעבר טראומה ובוודאי טראומה בנסיבות קשות כל כך צריך חוויה מתמשכת של מתן תוקף ונראות לתחושות, למחשבות ולאירועים שחווה. חשוב לתווך זאת לדמויות המשמעותיות בחייו ולהסביר להן, כי מתן תוקף ונראות הם קרדינאליים להתמודדות מיטיבה עם הטראומה ולקידום האמון של הילד בעולם. כיצד ניתן לתת תוקף ונראות? מתברר שהדבר פשוט ממה שאנו חושבים: יש לתת מקום לילד להשמיע את חוויותיו; לשאול את הילד שאלות מתעניינות ולהפנות קשב אמיתי לילד בזמן "אתה עוזר לי להבין מה עבר עליך" / "אתה שהוא מדבר; גם אמירות כמו , הן אמירות שמקדמות חוויה של תוקף עוזר לי להבין איך אתה מרגיש" ונראות. בשל מורכבות מפגשן של הטראומה של הילד עם הטראומה של הדמויות המטפלות, חשוב לתת הדרכה לדמויות המטפלות לצד התערבות דיאדית. 2 . – אחת האמונות הראשונות שנשברות בקרב קידום תפיסת עולם מיטיבה ילדים ומבוגרים שעברו טראומה היא כי העולם הוא מקום שראוי להאמין ולבטוח בו. כל איש מקצוע וכל דמות משמעותית שנמצאת בקשר עם הילד בהתערבות בחייו של הילד באמצעות המעטפות השונות, חשוב להקפיד על המטרות הבאות: 1 .

4

צריכים לזכור כי כל אינטראקציה עם הילד היא הזדמנות להדגים לו כיצד מתנהלים בעולם שאפשר לסמוך עליו: מדברים פשוט, מדברים אמת (גם אם האמת קשה ועצובה), לא מבטיחים הבטחות שווא, ומייצרים הזדמנויות שבהן הילד יטעם טעמים מיטיבים יותר של העולם. חשוב מאוד לשתף את הילד בתכנים רלוונטיים לגילו ולמצבו, ולא להתנהל ולדבר מעל ראשו של הילד. 3 . – החוויה הראשונית והעיקרית של טראומה היא תחושת מתן זכות בחירה חוסר האונים המייסרת, והיא מחוללת ייחוסים עצמיים שליליים בקרב הסובלים מהטראומה. תחילה חשוב לזכור כי כל תגובה לטראומה היא תגובה, כל תגובה היא דופק, וחשוב לאפשר לילד לדבר את הטראומה, לא רק במילים. מלבד התייחסות לטראומה, חשוב לתת לילד כמה שיותר הזדמנויות לחוש שליטה בחייו, והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא על ידי מתן בחירה. בכל פעם שניתן לילד לבחור, נקנה לו את החוויה הכה הכרחית כי גם הוא "קורה לעולם" ולא רק "העולם קורה לו". 4 . – תחושת המסוגלות של הילד פירושה קידום תחושת המסוגלות של הילד האופן שבו הילד מתייחס לעצמו כישות בעלת כוח לפעול בעולם. קריטי לאפשר לילד להשתתף השתתפות פעילה בנעשה בסביבתו, ולאפשר לו לגלות את הכוחות הרבים הטמונים בו. בהקשר זה הכרחי לציין כי פעמים ) יתפקדו כהורים 3 ואפילו 4 רבות, במצבים של טראומה, ילדים צעירים (כבני עבור אחיהם הקטנים. לרוב כאשר נכנסות לתמונה דמויות מבוגרות, הן פועלות בניסיון "להקל" על הילד ולשחרר אותו לחוות את ילדותו. ואולם מחקרים אשר נערכו בקרב ילדים שחוו טראומה הדגימו כיצד לתפקיד ההורי יש חשיבות מרכזית במתן משמעות לחייו של הילד ובקידום תחושת המסוגלות שלו. כאשר תפקיד זה נלקח מהילדים, הם חוו זאת כאובדן קשה, שייצר טראומה נוספת בחייהם.

מעטפת הילד במרכז

מתן בשורה מרה: מתן בשורה מרה, ובפרט בשורה לילד על כך ששני הוריו אינם בין החיים, דורשת לצורך SPIKES רגישות והיערכות. אנו מציעות את המודל הבא, המבוסס על מודל העברת מסר זה. חשוב לנו להדגיש כי מודל זה מכיל עקרונות, אשר רלוונטיים לא רק לבשורות מרות שנצטרך להעביר לילדים, אלא בכלל לעקרונות של שיח עם הילדים על תכנים קשים.

5

יש להתאים את רמת השיח לגיל ולרמה ההתפתחותית של הילד: 1 . יש לדאוג להכין הכנה עצמית של הדמויות שיהיו מעורבות במתן הבשורה: שהדמויות הנוכחות והמבשרות ידעו את כל הפרטים הרלוונטיים, יכינו מראש את המידע והמילים שהן מחליטות לומר לילד, ויקפידו למסור מידע מדויק בלבד. עדיף שדמות משמעותית וקרובה לילד תמסור את הבשורה. לצד זאת, חשוב לדאוג לוויסות של מוסר ההודעה ולהכין אותו לשדר חוזק, ביטחון ונגישות לילד. 2 . הן מבחינה פיזית והן מבחינת ליצור סביבה ("סטינג") מתאימה לקיום השיח: בחירת הדמויות הנוכחות בעת מתן הבשורה: • יש למסור את הבשורה בחדר פרטי ושקט עם מיעוט הסביבה הפיזית: היסחים (חדר משחק או גימבורי למשל, כלל אינם מתאימים למצב זה). • מומלץ שמוסר הבשורה יהיה אדם הקרוב לילד, הסביבה האנושית: שיקבל הדרכה מאיש המקצוע כיצד יש לשוחח עם הילד. מומלץ ביותר שמוסר הבשורה יהיה גם הדמות שתמשיך לטפל בילד. אם אין באפשרותו של אדם קרוב לעשות זאת, מומלץ שאיש המקצוע יבשר לילד את הדברים בנוכחותם של אנשים קרובים ומשמעותיים. יש להכין אותם לנקודות במפגש שבהן יוכלו להגיב, גם אם מדובר בתגובות מינימליות (כמו יצירת קשר עין). 3 . יש להודיע לילד בכנות ובישירות כי הוריו לתת מידע תואם גיל והתפתחות: נהרגו/נחטפו. יש להתאים את המילים לשלב ההתפתחותי של הילד תוך שימוש בשפה קונקרטית וישירה והימנעות מפרטים שאינם רלוונטיים. אם הורי הילד נהרגו – חשוב להדגיש שהם לא יחזרו, שהם לא רצו למות, ושהם עשו הכול כדי להישאר בחיים. כמו כן, חשוב לספר לילד מי ישמור עליו מעתה וכי הוא מוגן וידאגו לכל צרכיו. אם ההורים נחטפו, חשוב לדייק ולא להבטיח לילד הבטחות שלא ניתן לקיימן. אפשר לומר "אנחנו יודעים שיש הרבה אנשים שעושים הכול כדי לנסות ולהחזיר אותם, ואנחנו מקווים מאוד שיצליחו", תוך התייחסות למה שקורה בחייו בינתיים, עד שנדע. 4 . לבחון את תגובות הילד ואת הוויסות שלו ולהגיב באופן מותאם ורגיש: חשוב להתבונן בתגובות של הילד ולהתאים את תגובתנו לרמות הוויסות שלו. ייתכן שחלק מהילדים יהיו סוערים, ולכן יהיה חשוב לסייע להם להתווסת, להציע להם נחמה, לשאול אותם אם הם רוצים חיבוק או מגע יד. ייתכן שיהיו ילדים שיבקשו לשמוע עוד פרטים; יש להקשיב בכבוד לשאלותיהם, להשיב "הלוואי שהיו לי תשובות עבורך, על מה שניתן וידוע ועל מה שלא – להגיד: . חשוב לזכור ששלב זה של מתן בשורה מרה הוא אני איני יודע בעצמי" מרכיב קריטי בהמחשה לילד כי הוא נמצא לצד אנשים שהוא יכול לסמוך

6

עליהם, ולכן ישירות, דיוק ותגובות אותנטיות הם חשובים ביותר (כן, גם אם "אני מצטערת כל כך על הכאב איש המקצוע בוכה ברגעים אלה, אפשר לומר ). נקודה נוספת שחשוב לציין: אין לראות בתהליך זה שבאובדן שאתה חווה" של מתן בשורה מרה את ההזדמנות לטפל ולתת מענה לכל מה שעולה; זהו רק חלק אחד מתהליך ארוך שהילד יעבור. 5 . ילדים יכולים להגיב לאפשר כל ביטוי רגשי של הילד ולתת לו לגיטימציה: לבשורות קשות בדרכים שונות. ייתכן שילדים יקפאו ולא יגיבו, ייתכן שילדים יהיו סוערים, ישתוללו ויתפרעו. ילדים יכולים לפרוץ בבכי, הם יכולים לצחוק ולבקש להמשיך לשחק. בראי הטראומה כל תגובה היא טובה וכל תגובה היא בסיס להמשך התערבות עם הילד. חשוב לתת לילד לבטא את תחושותיו בספונטניות ובאותנטיות, לתת לתחושות לגיטימציה, ולשדר שאנחנו כאן איתו כדי לעזור לו, ושאיננו משאירים אותו לבד. 6 . חלק מהילדים ייטו להתייחס לתחושות אשמה ולקדם התפתחות מוסרית: "לו רק הייתי להאשים את עצמם במה שקרה להוריהם. למשל לחשוב: . חשוב להגיד לילדים שכל בשקט, אולי המחבלים לא היו פורצים לממ"ד" מה שקרה אינו באשמתם, שהאשמים הם האנשים שפעלו באלימות קשה כל כך, ועכשיו אנחנו עושים הכול כדי להבטיח שמעשים כאלו לא יקרו שוב. 7 . יש לשאול את הילד אם יש דברים נוספים להזמין את הילד לשאול שאלות: שחשוב לו לדעת. אם יש לו שאלות, לענות לו ברגישות ובכנות, ואם לא יודעים "הלוואי שהייתי יכול לענות לך על זה, אבל כיצד לענות, אז להגיד לו בכנות: . אני באמת לא יודע" 8 . עכשיו אתה תעבור לגור עם לציין כי " סיכום ומתן מידע על ההמשך: __________(סבא וסבתא / דוד ודודה וכדומה) והם ידאגו לכל מה שתצטרך. . כמו כן, חשוב לציין תמיד תוכל להיעזר בהם והם לא הולכים לשום מקום" מיהי העובדת הסוציאלית שתהיה בקשר ישיר עם הילד ולספק לו את פרטי ההתקשרות עימה באופן מותאם התפתחותית (לילדים צעירים ניתן להכין כרטיס צבעוני עם מספר הטלפון ולהניח בתוך קופסא שיוכלו לשמור בחדרם). התערבות מיודעת טראומה: אובדן של הורים בתקופת הילדות, ובוודאי בהקשר שבו התרחש האובדן, הוא אירוע טראומטי ועל כן דורש מענים טיפוליים מיודעי טראומה. לטראומה יש השלכות מיידיות על יכולת הלמידה והחקירה של ילדים, על מערכות היחסים שלהם עם דמויות משמעותיות בחייהם ועל הוויסות שלהם. המטרות המרכזיות של טיפול מיודע טראומה הן לזהות את מופעי הטראומה בקרב הילדים ולתת מענה

7

מיטיב ומותאם למופעים אלה. כמו כן יש להחזיר את הילד למסלול ההתפתחותי שלו: לקדם את יכולותיו לפתח סקרנות לסביבתו, ללמוד מיומנויות חדשות, לקדם את יכולת ההתקשרות שלו ואת הוויסות שלו. בסיסי הידע הרלוונטיים למתווה זה מצביעים על מודלים שונים מיודעי טראומה אשר עשויים להתאים לילדים מקבוצות גיל שונות: מומלץ לקיים טיפול דיאדי מיודע טראומה והתקשרות :6 – 0 בעבור ילדים בגילי של הילד עם הדמות המשמעותית שמגדלת אותו מעתה. מטרת הטיפול היא ליצור נרטיב על אודות האירועים הטראומטיים ולקדם התקשרות בטוחה בין הילד לדמויות המטפלות החדשות בחייו. נוסף על כך, בטיפול זה יינתן לדמויות המטפלות מידע פסיכו־חינוכי בנוגע לצרכים של הילד ולתגובות מותאמות ורגישות למופעי הטראומה שלו. חשוב לזכור שלעיתים דמות ההתקשרות של הילד תהיה אח או אחות. גם אם מדובר באח שנראה לנו צעיר, ממצאי מחקרים מדגימים כיצד התקשרות משמעותית יכולה להתרחש גם במערכת זו. לכן יש להתייחס גם להתערבות אחאית. גם כאן, למרות הנטייה להציע טיפולים פרטניים לפחות: 6 בעבור ילדים בגיל , מומלץ לקיים טיפולים באוריינטציה משפחתית ו/או דיאדית 6 לילדים מעל גיל לצד הדרכות פסיכו־חינוכיות לדמויות המטפלות. בטיפולים אלו יינתן דגש מיוחד לזיהוי התזכורות הטראומטיות, לשיקום האמון של הילד במבוגרים משמעותיים, לעבודה על וויסות רגשי ולמתן פשר ומשמעות לאובדן, כולל תחושת תקווה לעתיד. לצד זאת, יש לעודד מפגשים טיפוליים עם הדמויות המטפלות ככל הניתן כדי ליצור מעטפת התקשרותית בטוחה וחזקה של הילד והמטפלים החדשים. חשוב להדגיש שוב כי המערכת האחאית היא עוגן ממשי בעיקר במצבי טראומה קשים, ולכן לכל התערבות שתתמקד במערכת יש פוטנציאל ליצור מרחב של ביטחון, רצף והתקשרות בחיי הילדים במערכת האחאית. עיבוד אבל וויסות רגשי: תהליך עיבוד האבל והאובדן בקרב הילדים יתמקד בעקרונות הבאים: 1 . בקרב ילדים צעירים יותר יהיו זיהוי מופעים של אבל ואובדן אצל ילדים: המופעים גופניים ו/או התנהגותיים. קשיי שינה, קשיים באכילה, קושי להיפרד ממבוגרים משמעותיים לדוגמה: בכניסה למסגרת החינוכית, היעדר משחקיות, פחד ללכת לשירותים לבד, קריאה להורים המתים, בכי ממושך.

8

בתגובה למופעים אלה, חשוב לתת תוקף לתסמינים של געגועים ונרמול "זה בסדר שאתה כועס רגשות מורכבים סביב היעדר ההורים. לומר לדוגמה: על אימא שהיא לא פה איתך עכשיו. אני בטוחה שאם היא הייתה יכולה, . אין דבר שהייתה רוצה יותר מאשר להיות כאן איתך" חשוב מאוד שלא להיבהל מבקשה לשוחח עם ההורה המת, מצפייה בילד מקיים איתו שיחות, או מסיטואציות שהילד מערב את ההורה המת במשחק ושומר לו "תורות". כל אלה הן תגובות נורמליות לגמרי בקרב ילדים צעירים שאיבדו את הוריהם. בבסיס תיאוריית הרצפים בהתמודדות עם אובדן, החוקרים מבקשים להדגיש כי מטרתו הסופית של עיבוד האבל והאובדן אינו הכחדת הזיכרון. מחשבה ואף אינטראקציה עם הדמות המתה הן חלק מהבנה של המוות ומקבלה כי הדמות מתה והזיכרון שלה הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. ילדים צעירים ומבוגרים מבקשים להיאחז בדמות, והיאחזות זו חשובה לתהליך התמודדות מיטיב. 2 . התייחסות לתחושות אשמה של הילד ולהבעה של ייחוסים עצמיים חשוב שלא להיבהל מאמירות קשות של הילד כלפי עצמו ולהפנות שליליים: "אתה מרגיש שאתה שונא את עצמך? אליו שאלות שמכוונות להבנה, כמו . לצד מתן האפשרות להביע תחושות ומחשבות אלה, ספר לי על זה עוד" כדאי להזכיר לילד שהוא אהוב, שייך וחשוב כל כך. 3 . עידוד שאלות ושיח פתוח של הילדים על האובדן, הגעגוע והאבל. 4 . ששומרות על הילד ודואגות לו, ועידוד תזכור שיש דמויות מיטיבות אינטראקציות מהנות וקרובות בין הדמויות הטיפוליות לבין הילד. 5 . קידום אסטרטגיות של וויסות רגשי בקרב הילד ומשפחתו: • – מתן מרחב מאפשר לילד, שבו נאפשר הצפה רגשית בסביבה מכילה הילד יוכל להביע את תחושותיו הקשות בבכי, בצעקות, ובמתן מכות לחפצים דוממים, הוא חשוב מאוד בתהליך עיבוד אבל מיודע טראומה. מתן מרחב זה מעביר לילד את המסר שכל תגובותיו (כל עוד הוא לא פוגע בעצמו או באחרים בסביבתו) הן מותאמות למה שהוא עובר. • – לצד מתן מרחב מאפשר עם נוכחות יציבה במקום, טכניקות להרגעה כדאי להמעיט במלל, ולעודד פעולות והתערבויות מרגיעות, כגון: שתיים מים, תרגילי נשימה, תרגילי דחיפה/דחיסה (דחיפת קיר בחוזקה למשל), חיבוק עוטף, הצעת חפצים/צעצועים שמרגיעים את הילד (מוצץ, שמיכה, בובה וכדומה).

9

• שהילד במקום בטוח, אוהב ומוגן כרגע. יש לדאוג לנוכחות של אדם נזכיר קרוב רגוע ואכפתי. • במצב של רגיעה ובו ניתן לשוחח על הרגשות, על שיח מעמיק יתקיים התחושות, על מה שהוביל להצפה הרגשית ועל איך שניתן לעזור לילד. חשוב לבקש מהילד פידבק על אופן התנהלותכם בזמן אירוע ההצפה וללמוד מכך על התגובות המיטיבות הרלוונטיות עבורו. 6 . ידוע כיום כי תחושת מסוגלות עצמית התמקדות בחוסנו ובכוחות של הילד: היא מנבא מרכזי לרווחה רגשית ולחוסן בקרב ילדים שחוו אסונות. לכן יש להתמקד במסוגלות של הילדים, כמו יכולתם לדבר על המצב, יכולתם להרגיש, יכולתם ליצור אתכם קשר. את כל אלה ניתן לשבח באופן קונקרטי ופשוט, "אני מעריכה אותך כל כך על זה שאתה מגיע כל שבוע למפגש איתי, . נוסף על כך חשוב לעודד, הן את הדמויות המשמעותיות כמה כוחות יש בך" בחייו של הילד והן את אנשי המקצוע בחייו, להציע לו להשתלב בפעילויות שמסקרנות אותו ושעשויות לפתח את מיומנויותיו (כגון מוזיקה, ציור, כתיבה וספורט). לצד ההתערבות הישירה עם הילד, יש חשיבות מרכזית להתערבות עם דמויות משמעותיות בחייו, תוך קידום ההתקשרות והביטחון עימם. 1 . חיזוק התקשרויות עם דמויות משמעותיות ובניית נרטיב: • חשוב לבצע הערכה וללמוד מה הילד ראה, שמע, וחווה סביב האובדן של הוריו. כמו כן חשוב לעזור לו להשלים, באופן מותאם גיל, חסרים במידע שהמבוגרים יודעים עליהם אך הילדים לא. אפשר לשער שילדים יפנו למבוגרים בשאלות מסובכות ונוקבות בנוגע למות בני המשפחה, למה שהם ראו או שמעו, ולעדות לאכזריות הרבה. חשוב לציין כי דמויות מטפלות וגם אנשי טיפול אינם צריכים לענות על כל שאלה, בייחוד כאשר אין להם תשובה, או שהם מזועזעים מדי משאלות הילד. יש להנחות "זאת שאלה חשובה, אין לי כרגע את כל המבוגרים שאפשר לענות: תשובה, אבל אני מבטיחה לחשוב על זה/לברר את זה ולחזור אליך "לפעמים קשה להבין למה דברים קרו ככה. גם לי קשה או עם מענה." מאוד להבין." מעטפת קשרים משמעותיים

10

• חשוב לקדם התערבות של הילד עם דמות התקשרות משמעותית ובה יתמקדו בקידום הקשר של הילד עם הדמות, בקידום האמון ובהחזרת הילד למסלול ההתפתחות שלו. • יש לעזור לדמויות המטפלות בילד בהבנת התגובות והצרכים של הילד. דמויות משפחתיות יקבלו על עצמם משימה קשה ולא צפויה של גידול ילדים. התמיכה במשפחות אלה חשובה לאין שיעור, כולל הכרה בקושי לגדל ילדים שאיבדו את הוריהם בנסיבות קשות כל כך. כל התערבות וטיפול בילד צריכה להתבסס על קשר איתן עם דמויות אלה, כולל מתן תמיכה, חינוך פסיכולוגי על הצרכים ועל החוויות של הילדים שבטיפולן, ייעוץ התפתחותי בנוגע לצרכיהם של ילדים בכל גיל, והצטרפות לפגישות הטיפוליות עם הילד. זאת כדי לבנות ביחד נרטיב ולעבוד על בעיות שעלולות להתעורר ב"משפחה החדשה". • בזמן שנעודד את התקרבות הילדים למטפלים שלהם, הילדים עלולים להביע אכזבה, ייאוש, או כעס כלפי אנשים אלה, כי הם "לא יודעים להיות הורים" כמו ההורים שלהם (ילדים בגיל הרך עלולים, למשל, למחות כשמאכילים או כשמרדימים אותם בדרך שאינם רגילים לה). אפשר להכיר "הכול שונה מאז שאימא/אבא מתו, ואתה בתחושה הזאת במילים, . אם הם מספיק ורבאליים, אפשר רגיל אליהם ולאיך שהם טיפלו בך" לעודד את הילדים להנחות את המטפלים בהם כיצד לנהוג. במקביל יש לעבוד עם הדמויות המטפלות כי סביר להניח שגם אם ישתדלו להתאים את עצמן לילדים, הם לא תמיד יצליחו, ויש שייעלבו מהדחייה של הילד. • יש לשאול את הילד ואת הדמויות המטפלות אם יש חברים, בני הקהילה או קרובי משפחה שהם רוצים לפגוש. ההמשכיות היא משמעותית בזמן אסון. כמו כן, הקשבה לצרכי הילד ולבקשותיו מעניקה תחושה של מסוגלות עצמית. • חשוב לזכור: לצד המשך הקשר ההכרחי עם דמויות משמעותיות בחיי הילד, נצטרך לתת מקום לדמויות חדשות שיכנסו לחייו, או לדמויות שהכיר ויקבלו תפקיד משמעותי במיוחד – למשל בני דודים שיהפכו עכשיו ל"אחאים". • בהקשר ייחודי זה של טראומה, חשוב להקפיד כי הילד "עטוף" בחייו מבחינה פיזית, כך שסביבתו תכיל חפצים משמעותיים בחייו. • מומלץ ליצור קבוצה של מטפלים עיקריים שאנשי מקצוע ילוו, והיא תשמש מרחב להתייעצות ולשיתוף עבור כל המטפלים שיחפצו בכך.

11

2 . שימור ופיתוח קשרים עם קבוצת השווים:

• קבוצת השווים היא גורם תמיכה מרכזי עבור ילדים ויש לשמר ולפתח את העוגנים החברתיים של הילד. חשוב לעשות זאת תוך שיתוף הילד והתחשבות ברצונותיו. אם הילד עבר להתגורר בקהילה חדשה, יש לוודא שיהיו קשרים חברתיים ולסייע ביצירתם במקום החדש. זאת לצד שימור הקשרים עם החברים ממקום המגורים הקודם (כמובן תוך התייעצות עם הילד ודאגה לזכותו לבחור אם ירצה לשמר קשרים ואם כן, אילו?). • חשוב לציין כי ייתכן שחלק ניכר מחבריהם של הילדים חווה טראומה בעצמו, ולכן יש לראות בהתערבות קבוצתית עם ילדים מקבוצת גיל זהה פלטפורמה בעלת פוטנציאל רב בהקשר הטראומטי הייחודי שנוצר. לצד קידומן של קבוצות טיפוליות כאלה, חשוב לזכור לאפשר לילדים להיפגש עם חברים משמעותיים בחייהם ולהביא בחשבון שגם בגילים צעירים, הם יקיימו שיחות שתוכניהן מורכבים. חשוב לאפשר זאת ולהדריך את הדמויות המטפלות לשמוע מהילד כיצד חווה את המפגש: האם שמע דברים חדשים שלא ידע לפני כן או דברים שהפתיעו אותו? זאת במטרה לתווך לילד את התכנים שהוא נחשף אליהם. חשוב לזכור: כמו בעת כניסתו של הילד למסגרות חינוכיות, גם במפגשים שלו עם חברים ועם הרשתות החברתיות, אי אפשר למנוע את חשיפתו לתכנים. אולם בעזרת מסרים של אמון ויצירת קשר מיטיב, ניתן לסייע לו להתמודד עם התכנים שנחשפים בפניו.בעזרת מסרים של אמון ויצירת קשר מיטיב, ניתן לסייע לו להתמודד עם התכנים שנחשפים בפניו. המעטפת הקהילתית התבוננות מעמיקה ברווחתם ובחוסנם של ילדים מבהירה את תפקידה המרכזי של המעטפת הקהילתית בחייהם. בבסיסה של מעטפת קהילתית מיטיבה לילדים נמצא חזון האחריות הקולקטיבית, כלומר, ההנחה שקידום רווחתם של ילדים צריך להתרחש בכל מקום ומרחב ועל ידי כל מי שנמצא במגע ובאינטראקציה עם ילדים. מעטפת הקהילה בנויה משתי מערכות מרכזיות: פורמאלית ולא פורמאלית. המערכת הפורמאלית מורכבת מאנשי מקצוע מדיסציפלינות שונות, אשר נפגשים עם ילדים בשגרת היומיום שלהם: המערכת החינוכית (גננות, מורות), מערכת הבריאות (רופאות ילדים בקהילה, אחיות טיפת חלב ורופאות שיניים) ומערכת הרווחה. המערכת הלא פורמאלית כוללת את כל הדמויות הלא פורמאליות אך משמעותיות בחייו של הילד: לדוגמה שכנים ומדריכות בתנועות נוער ובחוגים.

12

במלחמת חרבות ברזל נפגעו קהילות רבות פגיעה אנושה, וילדים איבדו לא רק את הוריהם אלא גם את המעטפת הקהילתית הכה הכרחית לרווחתם. לכן המעטפת הקהילתית חייבת להיות חלק מתהליך ההתערבות עם הילד. תחילה יש לזהות אם מציאותי שהילד ימשיך להיות חלק מקהילת המקור שלו. אם יש אפשרות כזו, יש להעדיפה ולהוקיר אותה בכל תהליך ההתערבות. אם חזרה לקהילת המקור אינה אפשרית, חשוב לתת מקום גם לאובדן זה בחייו של הילד ולמצוא עבורו קהילה "חדשה" בהקדם. בין אם הילד חוזר לקהילתו המקורית (המצב הרצוי ביותר) ובין אם הילד צריך להשתלב בקהילה חדשה, חשוב ליצור חיבור בינו לבין המעטפת הקהילתית בהקדם האפשרי. אין להקל ראש בחיבור בין הילד לבין הדמויות המרכזיות, והמעטפות הפורמאלית והלא פורמאלית בקהילה. לדוגמה: בחירה של רופאת ילדים עבור הילד והגעה לשיחת היכרות עימה, הגעה לשיחה עם אשת החינוך שתלווה אותו, עם תנועת נוער או עם חוגים שישתתף בהם. על הילד להכיר בהקדם את הדמויות המרכזיות במערכות ואת הנראות הפיזית של המערכות (מבנים, שעות פעילות), ועליו לחוות חוויה ראשונית של מעורבות בהן. בחיבור הילד לקהילה, בייחוד כאשר מדובר בקהילה חדשה, חשוב להכיר בתחושות שונות שיצופו אצלו ולאפשר זמן לעיבוד אובדן קהילתו. אם הילד ירצה, אפשר לתת לו להיות פעיל בקהילה; זאת כמובן בתיאום עם הדמויות הרלוונטיות. אקטיביזם יכול להועיל בהתמודדות עם טראומה, וגם ילדים צעירים מאוד יכולים להיות אקטיביסטים בדרכם, למשל באמצעות ציור שלט חדש לספרייה השכונתית. פיתוח מועצת ילדים ובני נוער במסגרות שונות כפלטפורמה להשמעת קולם תקדם מאוד את תחושת המסוגלות של הילדים ואת האמון שלהם בקהילה ובחבריה. המעטפת המשפטית וזכויות הילד • בהתאם לדגש ששמנו במדריך זה על טיפול דיאדי בין הילד לדמות ההתקשרות הבטוחה, חשוב מאוד כי במקרה של פטירת שני הוריו של הילד ימונה לו אפוטרופוס בהקדם, ועדיף בן משפחה קרוב, אם יש קרוב מיטיב. • חשוב להזכיר כי כבכל שלב, ובשלב זה אף ביתר שאת, יש להביא בחשבון גם את רצונותיו של הקטין בנוגע לדמויות שיהיו המשמעותיות בחייו ויגדלו אותו, וזאת תוך שמירה על המערכת האחאית. אם תתאפשר, חזרתו של הילד לקהילת המקור עשויה להיות קרדינאלית להתמודדותו המיטיבה עם האסון שחווה.

13

אם מזהים כי בני המשפחה מתקשים להסכים בנוגע למקום שהות הקטינים, יש לסייע למשפחה להגיע לאחדות דעות על מקום שהותו הקבוע של הילד שגם תאפשר לכל בני המשפחה להישאר משמעותיים בחיי הילד. אי־הסכמה משפחתית עלולה לחייב התערבות משפטית, והיא עשויה ליצור קשיים במערך המשפחתי המקיף את הילד או חלילה לחשוף את הילד לסכסוך בעניינו באופן שעשוי לפגוע בו. • על העובדת הסוציאלית המתכללת לסייע למשפחה למצות את כל הזכויות המגיעות לילד ואת אלו המגיעות למי שמגדל אותו, תוך הפחתת חסמים בירוקראטיים וניתוב מהיר למימוש האפשרויות.

מעטפת מקצועית: הדרכה והכשרה מקצועית

האירועים הטראומטיים שהתחוללו במלחמת חרבות ברזל מעמידים בפני אנשי ונשות המקצוע אתגרים שטרם נדרשו להם. בהקשר ייחודי ומאתגר זה של ילדים שאיבדו את הוריהם, יש חשיבות מרכזית ליצירת מעטפת קהילתית תומכת לעובדות הסוציאליות שינהלו את המקרים. מומלץ ליצור רשת מקצועית של כלל העובדות, אשר תאפשר מרחב להתייעצויות ולהדרכות מקצועיות ותיתן גם מקום לחוויותיהן הקשות. חשוב ליצור סביבת למידה מתמשכת והיא תתעצב עם האתגרים החדשים שהן יתמודדו איתם במסע זה.

14

עריכה ועיצוב שריי דייץ' עריכת לשון: סטודיו אלי דייץ' עיצוב גרפי: : דפוס מאור וולך הדפסה

— 9765418 האוניברסיטה העברית, הר הצופים, ירושלים מכון חרוב, www.haruv.org.il • 077-5150304 • פקס 077-5150300 ’ טל