מדריך לקבלת בוגרות ובוגרים צעירים שחוזרים מהשבי

הערכת החשיפה והתגובות הנפשיות בשלב הראשוני 1 . חשוב להתחיל להבין ולמפות את האירועים שהצעירים נחשפו אליהם בשבי ואם היו אירועים של עינויים ופגיעות מיניות. 2 . השונות ברמות הוויסות ובתגובות היא גדולה מאוד. התגובות כוללות ביטויים רגשיים, התנהגותיים, קוגניטיביים וגופניים. הביטויים יכולים לנוע בין נסיגה וניתוק לבין מחשבות וחלומות טורדניים ועוררות יתר. הם יכולים להשתנות במהירות. 3 . חשוב לזכור שהתגובה לטראומה איננה תהליך לינארי, אלא תהליך ספיראלי ודינאמי ארוך. לחלק מהתסמינים יש משמעות אדפטיבית המבטאת את תהליכי ההסתגלות ועיבוד הטראומה (תגובות גופניות מסוימות, רצון לספר את הסיפור שוב ושוב, פחד להישאר לבד, רצון לישון עם אור, או במרפסת). חשוב לאפשר את מגוון ההתנהגויות ואת הדינאמיות והשינויים שלהן, יחד עם הידע והציפייה להתמתנותן ולהגברת ההתנהגויות המחברות לתפקוד. 4 . חשוב לשים לב לתפיסות של אשמה, בושה והתנהגויות סיכון כמו שתיית אלכוהול, נהיגה מסוכנת, וניתוק יחסים. 5 . . יש חשיבות בהענקת ביטחון לאורך כל התהליך צריך להתמקד בעיקר – והדגשתו. יש לחשוב על אתם מוגנים ובטוחים מרכזית להעברת המסר – דמויות קבועות ויציבות ודברים נוספים שנותנים ביטחון (חיית מחמד, לבוש מסוים, תכשיט מסוים וכו'). 6 . תשומת הלב בהערכה הנפשית צריכה להיות ממוקדת בבאים: • גדולים בהתנהגות ביחס למה שמוכר וידוע על הצעירים לפני שינויים השבי. • פוגעות בתפקוד היומיומי, מונעות חזרה תגובות שאינן אדפטיביות לעבודה לאורך זמן, מחבלות בקשרים בין־אישיים ובקיום תפקידי השגרה. • של התגובות היא גבוהה ומוחצנת או שטוחה ומתכנסת העוצמה בהשוואה למצופה גם במקרים קיצוניים. • ההתקבעות במצוקה דורש תשומת לב. גם לנוכח הטראומה משך הקשה והתנודות בהסתגלות נצפה לראות שיפור עם הזמן.

14