מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 16

לראות את הילד הבלתי נראה

ד"ר שירלי בן-שלמה

היה ידע כיצד ליצור אינטראקציה מקצועית בונה עם ילדים, הם לא תמיד הצליחו "לראות" אותם בגלל עצם העובדה שביקורי הבית עימתו אותם עם סביבה "קשה". הקושי נבע מכך שמדובר במרחב הפיזי של המשפחה, השונה מאוד מזה שאליו רגיל העובד במשרד. הוא גם היה קשור לכעסים ולתסכולים של ההורים במהלך הביקור, שהעובד היה צריך להכיל, או שהיה קשור להכרח להתמודד עם הפרעות בלתי צפויות כגון חבר של המשפחה שהיה נוכח במהלך הביקור. פרגסון מתאר, למשל, ביקור בית של עובדת סוציאלית שבאה כדי לבחון חשד לאלימות במשפחה. במהלך כל הביקור, בשל אותם "רעשי רקע", היא מצאה עצמה משוחחת רק עם האם, ואילו הילדים שיחקו בקומה העליונה של בית המגורים. עוד גורם שפרגסון עוסק בו, והוא מוכר היטב גם לעובדים זמן ותרבות ארגונית כגורמים הסוציאליים בישראל, הוא למשל, בתוך המכתיבים את האופן שבו נערך ביקור הבית. הארגונים לא תמיד ברורה הגדרת הצרכים של הילדים ושל מצבי סיכון שהם נתונים בהם. זאת ועוד: אין הגדרה ברורה של מה צריך לכלול ביקור הבית או דגש על חשיבות ההכנות לביקור. גם כאשר עובד סוציאלי נדרש לערוך ביקור בית, הזמן שעומד לרשותו מול עומס העבודה מצומצם כל כך עד שלא תמיד יש לו זמן ייחודי לראות את הילד, ולעיתים גם אין דרישה ברורה לראותו. פרגסון מתייחס לבסוף לחשיבותשל ליווי העובד הסוציאלי לפני הביקור ואחריו. הוא מתאר את התסכול של עובדת סוציאלית שחזרה מביקור בית קשה וניסתה לקבל את התייחסות המנהלת שלה לתחושותיה, אבל נאלצה לעבור לטפל במקרה הבא. ג'ילאן רוץ מאוניברסיטת סאסקס, שמובילה יחד עם קבוצה של חוקרים מהאוניברסיטה פרויקט מחקרי דומה, אומרת כי ארגונים חייבים לאפשר לעובדים הסוציאליים שעורכים ביקורי בית לחשוב באופן ביקורתי על החוויות שלהם, כך שיוכלו לומר מה הדברים שהצליחו לקדם במהלך הביקור ומה הדברים שעליהם להמשיך לפעול כדי לקדם. לדבריה, יצירת הזדמנות לשיחה עם העובדים הסוציאליים לפני ביקור הבית ואחריו ועידוד תהליך של רפלקציה עצמית הם תנאי לכך שתיפתח הדלת הרגשית והפיזית אל עולמם של הילדים הבלתי נראים.

) בדרום תל אביב על-ידי בן 13( הרצח של סילבנה צגאיי זוגה לשעבר של האֵם, רצח שהתרחש יום אחד בלבד לאחר רציחתה של יארה איוב בגוש חלב, העלה מחדש את הטענות על הילדים הבלתי נראים בחברה. הרציחות התרחשו על רקע עיצומים שנקטו העובדים הסוציאליים עקב האלימות היומיומית המופנית כלפיהם והמעמסה הפיזית והרגשית המאפיינת את עבודתם, קשיים שמעסיקים חוקרים ואנשי מקצוע בארץ ובעולם. בהקשר זה מעניין להתבונן על פרויקט מחקרי שמוביל פרופ' הארי פרגסון (אוניברסיטת נוטינגהם ואוניברסיטת ברמינגהם באנגליה). פרופ' פרגסון מנסה לזהות את האופן שבו ילדים הופכים להיות "בלתי נראים" לאנשי מקצוע, למרות מצב הסיכון שהם נתונים בו. 1 בשורה של מאמרים שמסכמים את פרויקט המחקר שלו, אומר פרגסון כי כאשר מתרחש אירוע חמור של אלימות בתוך המשפחה כולם מדברים על הילד "הבלתי נראה", אך אם נבין כיצד הוא הופך להיות כזה נוכל לפעול כדי למנוע פרגסון עושה שימוש בהשאלה את מקרה האלימות הבא. במונח של וילפורד ביון – "הידוע שלא נחשב", כדי לנסות להבין כיצד ילדים מסוימים הופכים להיות ילדים שהעובדים אינם מצליחים לדעת עליהם. 24 באחד המחקרים, שנערך בשיטה האתנוגרפית בקרב עובדים סוציאליים בבריטניה, ליווה פרגסון עובדים בעלי ניסיון מקצועי מגוון – שנע בין שנים מעטות מאוד במקצוע שנות ותק – לפני שיצאו לביקור בית, במהלך 30- ועד ל הביקור ומיד אחריו. אחת המסקנות המרכזיות שלו הייתה שהגנה על ילדים חייבת לכלול קשר קרוב ומשמעותי איתם במהלך ביקור הבית. קשר כזה מכוון בראש ובראשונה לידע כיצד לפגוש ילדים. התברר שבמקרים רבים עובדים הגיעו לביקור בית על רקע דיווח על אלימות כלפי ילדים ו/או הזנחתם, אך בפועל הם דיברו רק עם ההורים. לפי פרגסון, המפגש עם הילד עצמו חייב לכלול קשר אינטימי אמיתי עם הילד, כלומר – קשר עין, קרבה פיזית ורגשית והקשבה פעילה, שהם תנאי הכרחי לכניסה לעולמו של הילד ולהיכרות איתו. לדבריו, גם כאשר לעובדים הסוציאליים

חומר למחשבה גם לאנשי מקצוע בישראל.

מקורות Ferguson, H. (2017). How children become invisible in child protection work: Findings from research into day-to-day social work practice. The British Journal of Social Work, 47, 1007–1023. https://doi.org/10.1093/bjsw/bcw065

הפרויקט ממומן על-ידי הרשות למחקר כלכלי וחברתי בבריטניה. 1

I נקודת מפגש 33