מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 23 - יולי 2022

כרמית כץ, נאוה בן אור, עפרה בן מאיר, ענת אופיר, יעל שרר, אפנאן אטרש נג'אר ורחלי ניקולא

נפגעים, וכן בוגרים ובוגרות שעברו פגיעה בילדותם. חברי הוועדה, בליווי חברי הגרעין האקטיביסטי של נותני העדות, השתתפו בדיונים בוועדות הכנסת ובמשרדי הממשלה הרלוונטיים, וכן באירוע השקת דוח הוועדה במעמד הנשיא יצחק הרצוג ורעייתו מיכל הרצוג. הממצאים עדויות, 505 הוגשו לוועדה 2021 ליולי 2020 בין ספטמבר בשפות שונות, מנפגעים ונפגעות שעברו פגיעה מינית ,)88.4%( ), יהודים 87%( בילדותם. רוב נותני העדות היו נשים ). ממוצע הגילים של נותני 71%( ורובם עברו פגיעה מתמשכת 8 , והגיל הממוצע שבו החלה הפגיעה היה 36 העדות היה ) היו מהמשפחה 50%( שנים. מהנתונים עולה כי רוב הפוגעים מהמקרים הפוגעים היו מחוץ 41%- הגרעינית או המורחבת, וב למשפחה אך היו מוכרים לילדים. ברוב העדויות שהוגשו ). אחד הממצאים 59%( לוועדה הפגיעה לא נחשפה בילדות מנותני העדות ציינו 21%- החשובים בדוח הוועדה הוא שרק כ ציינו 10% שקיבלו סיוע בילדותם מהרשויות, ומתוכם רק שהסיוע שקיבלו הלם את צורכיהם. הנפגעים והנפגעות התייחסו בעדויותיהם למפגש שלהם עם מערכות שונות בילדותם ובבגרותם ושיתפו את הוועדה בחוויותיהם מהמפגש עם מערכות שונות, ובכללן מערכת הבריאות, מערכת הרווחה, מערכת החינוך, מערכת אכיפת החוק והמשפט והמערכת להבטחת הכנסה. הנפגעים והנפגעות ביטאו מסרים לחברה הישראלית, מסרים למשפחות הנפגעים ומסרים לילדים שעוברים פגיעה. הנפגעים והנפגעות הדגישו בעדויותיהם את ההשלכות של הפגיעה המינית שחוו על חייהם בתחומים רבים, למשל בחיי היום-יום, וכן על יכולתם להתפרנס ולהתמיד בעבודה. אחד הממצאים המדאיגים שעלו מעדויות הנפגעים הוא שכרבע ) מהם חווים קשיים כלכליים בבגרותם עקב הפגיעה 24%( שחוו בילדותם. מחציתם הדגישו קשיים בעבודה יציבה ובמימון ההוצאות על טיפול נפשי. יש בהם המסתמכים אך ורק על קצבאות הביטוח הלאומי, אך אלה אינן מספיקות אפילו לצורכיהם הבסיסיים, ולכן הם חיים בעוני ובמצוקה כלכלית ונפשית. בהמלצותיהם התייחסו הנפגעים לאחריות המדינה שנכשלת בהגנה על הילדים ואינה מצליחה למנוע את הפגיעה בהם, ולכן חובתה של המדינה לתקן את העוולות ולפצות את נפגעי הפגיעה המינית בתקופת הילדות.

מסר לילדים נפגעים מתוך חוויותיהם הם הדגישו את ההכרח להגן על ילדים נפגעים, להכיר בציפיותיהם מהחברה ובצורכיהם, צרכים שלא זכו לקבל בילדותם, ובכללם הצורך באהבה, בקבלה, בהקשבה ובאמון. נוסף על כך, הנפגעים הדגישו במסריהם לילדים נפגעים כי הם אינם אשמים בפגיעה בהם, וכי הם חייבים לשתף ולספר על הפגיעה – כי הם לא לבד. גורמים מסייעים ומיטיבים לצד הקשיים שתיארו הנפגעים, היו בהם שהדגישו את והעניקו להם חוויית הגורמים שסייעו להם, היטיבו עימם נִראוּת ותחושת אכפתיות. הנפגעים ציינו את תפקידן החשוב של דמויות מיטיבות בחייהם, אשר זיהו את הפגיעה בהם וסייעו להם לשרוד את הפגיעה, למנוע את התמשכותה וליוו אותם לקבלת טיפולים הולמים. ערנותן ותגובתן של דמויות אלה למצבם הנפשי והרגשי של הילדים, לשינויים ברגשותיהם ובהתנהגויותיהם, ותרומתן לחשיפת הפגיעה ולמניעת הישנותה מדגישות את הצורך במתן הכרה ותוקף לפגיעה, בסיוע ובהושטת עזרה לילדים נפגעים ובתמיכה בהם, וכן את המשמעות הקריטית של מתן אמון בהם. הנפגעים תיארו את העידוד שקיבלו מדמויות מיטיבות – לספר ולשתף במה שעובר עליהם, ואת הסיוע שלהן להפסקת הפגיעה ולהגנה עליהם. הנפגעים ציינו גם את תפקידן המרכזי של מסגרות מיטיבות שהיוו תחליף בטוח, ודאי ויציב לסביבה הפוגענית שבה חיו. מסר חברתי לחברה , הם למשפחותיהם ולכלל החברה בהתייחסותם של הנפגעים הדגישו את תפקידן ואת חשיבות תגובותיהן של המשפחות ושל החברה לפגיעה המינית בהם. חשוב לציין כי כמחצית מהעדויות שהוגשו לוועדה כללו פגיעה בתוך המשפחה, מה שממחיש את המורכבות הרבה של פגיעות מסוג זה. במסרים של הנפגעים למשפחותיהם של ילדים הם הדגישו את ההכרח להאמין לילדים, להקשיב להם ולמנוע את הפגיעה או את התמשכותה. הנפגעים הדגישו את הצורך להכיר בפגיעה ולהדיר את הפוגע. חשוב להאמין לילדים ולא להאשים אותם, חשוב לתמוך בהם ולדאוג לטובתם ולמיצוי הצדק שלהם. בהתייחסם לכלל החברה הדגישו הנפגעים את תפקיד החברה בהכלה ובמתן תוקף ונראות לנפגעים, מתוך הכרה בהשלכות הפגיעה על חייהם ועל יחסיהם החברתיים של מהעדויות שהוגשו לוועדה העלו 10%- הנפגעים. ביותר מ

נקודת מפגש I 38