מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 24 - ינואר 2023

אפרת לוסקי-וויסרוז, דפנה טנר, לורה סיגד וכרמית כץ

), פגיעות בתוך קבוצת השווים Walsh & Krienert, 2021 ) או Tener & Katz, 2021) (Peer to peer sexual abuse( Asgola( פגיעות בידי זרים בדרך לבית הספר או בחזרה ממנו &). חסמים רבים עומדים בדרך לחשיפת פגיעות Kaur, 2017 מן הסוג הזה, בעיקר אלו הכוללות פוגע או פוגעת המוכרים לנפגע, כגון החשש לפגוע בשמו של פוגע בעל מעמד, נורמליזציה של ההתעללות ותגובות לא תומכות של מערכת ). עם זאת, בית הספר מוזכר Katz et al., 2019( בית הספר גם כמקור פוטנציאלי לחוסן עבור ילדים שעברו התעללות, וכמרחב הכרה ותיקוף לחוויית הטראומה. הוועדה המחקר הנידון מתבסס על עדויות נפגעים, שנשלחו אל הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת . הוועדה הוקמה כדי לפעול לשינוי 2020/21 במהלך הילדות במדיניות ובשירותים המיועדים לילדים שנפגעו פגיעה מינית ולבוגרות ולבוגרים שעברו פגיעה בילדותם. הוועדה התמקדה )18 בלמידת החוויות של מי שעברו התעללות בילדות (עד גיל דרך גביית עדויות אישיות מנפגעים או מאנשים משמעותיים בחייהם. מחקר זה התמקד בעדויות שכללו התייחסות ישירה למערכת החינוך או לדמויות בה על רקע סיפור הפגיעה. המחקר ביקש לבחון – כיצד בוגרים שעברו פגיעה מינית בילדותם תופסים את תפקידה של מערכת החינוך במהלך הפגיעה וחשיפתה? וכן כיצד, לתפיסתם, אמורים אנשי חינוך לנהוג במסגרת תפקידם בהקשר של מניעה, זיהוי וטיפול במקרים מעין אלו? Braun( ממצאי מחקר זה מתבססים על ניתוח תמטי איכותני &) של העדויות המיוחסות למערכת החינוך. Clarke, 2006 לשם כך קרא צוות המחקר את כלל העדויות שנגבו בוועדה ) ואִחזר כל חלק בעדויות שהזכיר במישרין את מערכת 500- (כ החינוך על מוסדותיה השונים (גן, בית ספר, ישיבה וכדומה) וגם דמויות של אנשי חינוך (גננת, מורה, יועצת, מנהלת ועוד). בתום תהליך הסינון, לאחר הסרת סיפורים שאינם קשורים 61 למערכת החינוך או לדמויות חינוכיות, כלל המדגם הסופי כגברים. גיל 23%- מהמשתתפים זוהו כנשים ו 77% – עדויות , רובם המכריע דיווחו כי הם חוו התעללות 65-17 נותני העדות .)21%( ) ומיעוטם דיווחו על אירוע חד-פעמי 79%( מתמשכת . זהויות הפוגעים היו 17- ל 3 הגיל שבו החלה ההתעללות נע בין מגוונות, חלקן היו קשורות במישרין למרחב החינוכי (למשל, מורה, נהג הסעות, בן קבוצת השווים) וחלקן קשורות אליו בעקיפין (למשל, הורה של חבר לכיתה, בן זוגה של המורה או זר שפגע בסביבת בית הספר). לעיתים קרובות כללו המקרים יותר מפוגע אחד. על המחקר

ממצאים ראשוניים

ניתוח העדויות העלה שלוש תמות מרכזיות הנוגעות למערכת החינוך בסיפורי הפגיעה של נותני העדות: 1 . מקומו של המוסד החינוכי בחוויות הנפגעים כמרחב פגיעה 2 . מקומו של המוסד החינוכי בחוויות הנפגעים כמרחב חשיפת הפגיעה 3 . תפיסת תפקידם של אנשי חינוך בהתמודדות עם פגיעות מיניות: מניעה, זיהוי והחזקה מיטיבה. הממצאים העלו כי בנרטיב של מרבית המשתתפים, אנשי החינוך ומערכת החינוך לאורך החיים (ובכלל זה גנים, בתי ספר יסודיים ותיכונים, וכן מוסדות חינוך דתיים וחרדים) קיבלו מקום מרכזי, בייחוד בסיפור הפגיעה וחשיפתה. לעיתים קרובות המוסד החינוכי או סביבותיו הוזכרו כמרחבי פגיעה, כעוגן לזיכרון הפגיעה ואף כמרחב שבו התפתחו התנאים לפגיעה ולקשר עם הפוגע. המשתתפים תיארו שלוש קבוצות מרכזיות של פוגעים: דמויות מחנכות/מבוגרות בתוך מערכת החינוך, פגיעות בידי דמויות הקשורות למוסד החינוכי בעקיפין אך חיצוניות לו ופגיעות שנעשו בידי קבוצת השווים. תיאורי הפגיעות שביצעו דמויות העובדות במוסד החינוכי חשפו דינמיקה של פגיעות חוזרות, שבהן הפוגע מייצר לעצמו הזדמנויות פגיעה, אם באופן של יצירת יחסי אמון עם הילד או הילדה הנפגעים ואם באופן של כפיית היחסים. למשל, משתתפת תיארה כך פגיעה אלימה מידי שומר בית הספר: בכיתה ג' השומר של הבית ספר עלה איתי לכיתה בקומה שלישית אחרי הלימודים [...] הוציא אקדח והבהיר לי שאני צריכה לעשות מה שהוא אומר כי יש לו אקדח, ואז הוא אנס אותי בתוקפנות. כמה זמן מאוחר יותר הוא קרא לי שוב לעלות לכיתה ואמר לי להיות ילדה טובה ולעשות מה שהאיש השני שהוא הביא יגיד לי לעשות. אותו שומר המשיך "לארגן" אותי עבור תשלום לגברים אחרים במשך שנתיים בערך, להערכתי). 10 (עד גיל מקומו של המוסד החינוכי בחוויות הנפגעים כמרחב פגיעה

נקודת מפגש I 18