מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 24 - ינואר 2023

אפרת לוסקי-וויסרוז, דפנה טנר, לורה סיגד וכרמית כץ

החינוכי עלול להוות מרחב פגיעה הכולל ריבוי של דמויות פוגעות פוטנציאליות, וגם מוקד לחשיפה, אשר בגינה תיעשה התערבות העשויה להיחוות כמיטיבה או כבלתי יעילה ואף מזיקה. לנוכח כל אלה, משתתפי המחקר מדגישים את החובה להכשיר את הצוותים החינוכיים בנושאים של מיניות בריאה ופגיעות מיניות כבר בעת ההכשרה האקדמית, וללמדם על סימני מצוקה בלתי ישירים. עם כל זאת, חשוב להאיר את מקומם המורכב של אנשי החינוך העומדים בחזית ההתמודדות עם פגיעה מינית בתלמידיהם. התמודדות זו טומנת בתוכה מחירים אישיים כבדים, מצבי פחד, בדידות וקונפליקט מתמשך – בין מקומם המקצועי לערכים אישיים חברתיים ותרבותיים שהם ). ממצאי המחקר Sigad & Tener, 2022( מחוברים אליהם הנוכחי מעידים על הפוטנציאל הגלום במוסדות החינוך כמרחבים דינמיים ומתפתחים, שאנשי חינוך בהם עשויים לשמש סוכני שינוי לקידום דרכי התמודדות מיטביות עם פגיעות מיניות בתלמידים. נראה אם כן כי סיוע לאנשי חינוך והעצמתם, מתוך הכרה במורכבות תפקידם – כדי שיוכלו לשמש בתפקידי מפתח בהתערבות עם ילדים נפגעים או במניעה של פגיעות – ראוי שיהוו מטרה מכרעת עבור קובעי מדיניות ועבור המערכת המלווה אותם. Asgola, S., & Kaur, S. (2017). Experiences of sexual harassment among rural school going adolescent girls: Location of occurrence and emotional reactions. Indian Journal of Health and Wellbeing, 8 (4), 272. Retrieved from: https://rb.gy/xzip7n Braun, V., & Clarke, V. (2006). Using thematic analysis in psychology. Qualitative Research in Psychology, 3 (2), 77-101. https://doi.org/10.1191/1478088706qp063oa Brennan, E., & McElvaney, R. (2020). What helps children tell? A qualitative meta-analysis of child sexual abuse disclosure. Child Abuse Review, 29 (2), 97-113. https://doi.org/10.1002/car.2617 Hynniewta, B., Jose, T. T., & Anjali, K. G. (2017). Knowledge and attitude on child abuse among school teachers, in selected urban English medium schools of Udupi District. Manipal Journal of Nursing and Health Sciences (MJNHS), 3 (1), 32-36. Katz, C., Piller, S., Glucklich, T., Livni, K. A., & Matty, D. E. (2019). Repeated sexual victimization of adolescents by their peers: The perceptions of adolescents, their parents, and the practitioners at a child advocacy center. Children and Youth Services Review, 99, 132-137. מקורות

הכולל תכנים פסיכו-חינוכיים למיניות בריאה לצד למידת מיומנויות תקשורת מיטיבות – מעבר ללימוד דידקטי של מיניות בהיבט הביולוגי: חינוך מיני זה אחד השיעורים המפוספסים במערכת שלנו, כל שנה היו מקרינים לנו את אותו סרט מצויר, ומה שאני זוכרת ממנו זה ילד על מקפצה בבריכה עם זִקפה. זאת ועוד, כמה עדויות התייחסו לחשיבות הטמעת החינוך המיני באוכלוסיות מיעוט דתיות שבהן העיסוק במיניות הוא בגדר טאבו, כגון החברה החרדית והחברה המוסלמית, כדרך להגן מפני פגיעות ולעודד זיהוי של פגיעות קיימות. לצד מניעה, המשתתפים ראו באנשי החינוך כאלה שמחוייבים של ילדים נפגעים. בתוך בזיהוי ובאיתור לרכוש מומחיות כך עליהם ללמוד לזהות סימנים התנהגותיים, מילוליים ולא מילוליים, מוחצנים או מופנמים, המשקפים מצוקה סמויה. כמו כן עליהם להימנע מתיוג הילדים הנפגעים כמורדים או "בעייתיים". כך מתארת אחת המשתתפות: לשים לב. לשים לב לשים לב לשים לב. אני הייתי מגיעה לבית הספר עם חתכים על הידיים ואיש לא שאל כלום. הייתי בוכה בשיעורים, מבריזה מהכול, מדוכאת מהחיים [...] אם מישהו היה שואל אולי ״מה קורה?״ הדברים היו אחרת. לבסוף, המשתתפים מעבירים מסר חד וברור באשר להשפעה להתמודד עם המכרעת שיש למסוגלותם של אנשי חינוך על רווחתם האישית. אם כן, אנשי החינוך חשיפת הפגיעה נדרשים לתפיסתם להגיב בצורה מיטיבה לסיפורי חשיפה, לקבל אותם, להכיל אותם ולהאמין להם. משתתפת תיארה כיצד הושפעה מתגובת חוסר האמון של מורתה לחשיפה: הבנתי שאין ברירה, וכתבתי למורה [שנפגעתי] – היא חשבה שאני ממציאה. את דם ליבי, זוועות ימי אני כותבת, ואת מזלזלת בי... איבדתי אמון לגמרי. הייתי כבויה. משתתפים אחרים תיארו את התסכול שחוו לאחר שאנשי חינוך שנחשפו לסיפורם "העבירו הלאה למי שצריך" (לרשויות ו/או למשפחה) ללא השתהות ונוכחות או התכווננות למצבם בעת החשיפה. מערכת החינוך על דמויותיה השונות תופסת מקום לסיכום, מהותי בחייהם של הנפגעים, כפי שעולה מעדויותיהם. המוסד

נקודת מפגש I 20