מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 24 - ינואר 2023

טיפול מוכוון טראומה במסגרת המעון הנעול "צופיה"

1 נעה אנוך

). אותם שינויים אופייניים אכן מתקיימים אצל רבות 2015 על ידי בתי המשפט כדי להגן צופיה מהנערות המופנות למעון עליהן מפני התנהגות של פגיעה עצמית נרחבת מידי עצמן או פגיעה מידי אחרים. התייחסות לתפיסות אלה והוספת פרספקטיבות חדשות מנקודת מבט פמיניסטית הן אתגר ראשון במעלה עבור הצוות המטפל, משום שעל פי התיאוריות המתקדמות לטיפול בטראומה מורכבת, "גרעין החוויה הטראומטית הוא הנישול מכוח והניתוק מן הזולת, ומאחר שהטראומה הייתה קשורה בחוסר אונים קיצוני של הקורבן, שום התערבות טיפולית .)2015 , הנוטלת ממנו כוח אינה יכולה לסייע בהחלמתו" (גור סתירה מובנית זו – בין הצורך לטפל בנערות במרחב נעול כדי להגן עליהן מפני פגיעה ובין העיקרון הטיפולי הקובע שכדי לטפל בקורבן טראומה יש לדבוק בעיקרון של השבת הכוח והבחירה לידיו – היא למעשה האתגר הגדול והייחודי של המעונות הנעולים בכלל, ושל אלו המטפלים בנערות בפרט. לנוכח זאת נדרשת מצוותי הניהול במעונות מלאכת מחשבת עדינה ומורכבת בהבניית מודל ייחודי לטיפול בנערות מתוך התייחסות לסתירה המובנית שהוצגה לעיל. בהתאם לקווי היסוד של טיפול בנפגעי טראומה זוהו כמה עקרונות יסוד חיוניים להתאמת השירות לטיפול ). להלן פירוט העקרונות Elliot et al., 2005( בטראומה והמחשת השימוש בהם באמצעות דוגמאות מהטיפול : צופיה במעון הכרה בהשפעתן של האלימות והקורבנוּת על התפתחות הזהות והאישיות, הבנה של תפיסת הסימפטומים (בריחות, התנהגות מינית מסכנת, אלימות, שימוש בסמים, באלימות וכדומה) כאסטרטגיות הישרדות והתמודדות על צוות המעון כולו להחזיק בהבנה שמבחינת הנערה המגיעה למעון, הצוות מהווה חלק מהמערכת שבחרה לשלול את חירותה ולהגביל את כוחה, ועל כן הוא עלול להיתפס כגורם מאיים ופוגעני. נוסף על כך, הצוות מייצג עבור הנערה את עולם המבוגרים ש"בגד" בה לאורך שנים רבות ולא הושיט לה יד בעת שהייתה במצוקה, לא הבין אותה וקיבל החלטות על חייה מבלי לשאול או לשתף אותה. משום כך עליו מוטלת המשימה להתמקם ביחסיו עם הנערה מהרגע הראשון כגורם אנושי מיטיב, לא מאיים, לא מעניש ולא שובה. עליו להתמקם

מאופיינות לרוב בנשירה צופיה נערות המופנות למעון ממסגרות חוץ-ביתיות, באי שיתוף פעולה עם גורמי טיפול, בחשיפה לניצול בידי גורמים בעלי אינטרס אישי או מסחרי, בקשרים לא מיטיבים ואף מסכנים, לעיתים הן על רצף ההתמכרות, יפגינו התנהגות מינית מסכנת וייפגעו שוב ושוב (רה-ויקטימיזציה). בעבר תייגו התיאוריות הסוציולוגיות את הנערות כ"סוטות חברתית", שעל גורמי הטיפול לפעול להשיבן למוטב. ההסבר להתנהגותן נקשר למאפייני אישיות מולדים או נרכשים, או לבעיות רגשיות או פסיכיאטריות, ומכאן שגם התפיסה של השמה במעון נעול הייתה מבוססת על הרצון להבטיח שהחברה תפקח על התנהגות הפרט, בשילוב של גישה טיפולית וגישה עונשית (סמסליק ואחרים, ). משנות השישים, עם תחילת המהפכה הפמיניסטית, 2017 התפתחו מאוד גישות טיפוליות רגישות מגדר. התיאוריות הפמיניסטיות המנחות עבודה עם נערות במצבי סיכון ומצוקה טוענות כי הנערה עצמה אינה "נערה במצוקה" כי אם "נערה במצב של מצוקה". טרמינולוגיה זו חשובה משום שהיא נוגעת בתמצית העניין – הניסיון להפריד בין הנערה למצבה, ולנוע מההסתכלות על הנערה כעל מוקד הבעיה, המצריך התערבות ושינוי, להסתכלות על החברה והשפעותיה כמי שיצרו את הבעיות בחייה של הנערה. התפתחות המחקר העולמי והצטברות הניסיון הקליני בטיפול בנערות במצוקה העלו בבירור כי הרוב המכריע של הנערות המטופלות במסגרות הקצה הן קורבנות (שורדות) של פגיעות מיניות והתעללות מסוגים שונים, לעיתים כבר מגיל ילדות. ד"ר ) שהמונח פוסט-טראומה 2015 , ענת גור ציינה בספרה (גור ,)1994 , מורכבת נטבע לראשונה על ידי ג'ודית הרמן (הרמן כדי להבחין בין טראומה חד-פעמית ובין טראומה כרונית חוזרת ומתמשכת, המאפיינת מצבי התעללות שהקורבן נמצא בהם במצב של שבי, בשליטת המתעלל או המתעללים. "ניצולי טראומה מתמשכת מפתחים שינויי אישיות אופייניים, הכוללים פגיעות בהתקשרות ובזהות, והם נמצאים בסיכון גבוה לרה-ויקטימיזציה הן מידי עצמם והן מידי אחרים" (גור,

נעה אנוך היא עובדת סוציאלית, מפקחת על מסגרות של נערות ברשות חסות הנוער. בעבר הייתה רכזת הטיפול במעון "צופיה". 1

I נקודת מפגש 23