מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 24 - ינואר 2023

נעה אנוך

הצדק החברתי, וניתנת בו הכרה בהתנהגויותיה הקיצוניות כריאקציה לפגיעות שעברה, מייצר שינוי נרטיבי משמעותי עבורה, עבור ההורים, ולעיתים גם מול הגורמים המַפנים ומול בתי המשפט. נערות רבות זוכרות ומזכירות את רגעי הקליטה במעון כרגעים משמעותיים שנחרטו בזיכרונן ברגע מכונן. הנערות מגיעות לרוב בהתנגדות, הן מבוהלות, כועסות וזועמות, ולעיתים

כמי שניצב לצידה ולא מולה, כמי ששואל מרגע כניסתה בשערי המעון "מה קרה לך?" ולא "מה לא בסדר איתך?" וכמי שמבין ומזדהה תודעתית, הזדהות עמוקה, עם תחושת חוסר הצדק שחווה הנערה שחירותה נשללה. זאת כדי לייצר נרטיב אחר, שאינו מאשים אותה במעשיה כי אם מסביר אותם בתוך ההקשר הרחב, הסוציולוגי, החברתי והמשפחתי של הנערה. שינוי השיח המאשים את הנערה, שלפיו בשל מעשיה הגיעה לטיפול בנעילה, לשיח שמדובר בו בגלוי על חוסר

חסות הנוער ואוכלוסיית המופנים רשות חסות הנוער אמונה על טיפול חוץ-ביתי סמכותי, כופה, כאסטרטגיית התערבות במתבגרים במצבים של סיכון מוגבר, סכנה ועבריינות. השמתם של בני נוער במעונות החסות נעשית מתוקפם של שני חוקים עיקריים: , העוסק בקטינים עוברי חוק, וחוק הנוער (טיפול 1971- חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א (טוה"ש), אזרחי, העוסק בקטינים שמצבם עונה על עילה מעילות הנזקקות הקבועות 1960- והשגחה), תש"ך בו והזקוקים לטיפול והגנה. מטרת חוקים אלו היא ליצור הזדמנות, אולי אחרונה, לשינוי ולשיקום. החוק מבחין בין שני מצבים שבהם יש צורך בטיפול סמכותי כופה, האחד – במצב של קטינים עוברי חוק המסכנים את החברה, והשני – במצב של קטינים הנתונים בסכנה, ויש לכפות עליהם הגנה או לפעול לקידום הטיפול בהם. חוק זה נוגע לקטינים מגיל , אשר מצבם עונה על עילה מעילות הנזקקות המנויות בו ומחייב טיפול והגנה בניגוד לרצונם ו/ 18 לידה עד או לרצון הוריהם. החוק מופעל כאשר בית המשפט השתכנע שחייבת להיות התערבות, שאם לא כן תחול במצבם של הנערים/הנערות הידרדרות נוספת שלא תאפשר את שיקומם ושילובם התקין בחברה. מצבם הקשה של הנערים/הנערות הללו, חוסר המוטיבציה שלהם והעובדה שאין הם מאמינים ביכולתם להשתנות ). החוק הוא שמקנה 2017 , מחייבים הפעלת אלמנטים כופים כדי ליצור התחלה של טיפול (סמסליק ואחרים למדינה את הסמכות להתערב בחייהם של נערים ונערות אלה, בין השאר – באמצעות השמה במערך המעונות של רשות חסות הנוער, כדי להגן עליהם ועל סביבתם, וכדי לספק להם מענים חינוכיים-טיפוליים חוץ-ביתיים המותאמים לצורכיהם. הרוב המוחלט של הנערות מופנות אל חסות הנוער בתוקף חוק הנוער (טיפול והשגחה), , המשמש מעון לאבחון ולהסתכלות בשעת צופיה , יש בהן המופנות לטיפול במרחב נעול במעון 1960- התש"ך משבר, או לטיפול במעון מסילה, שהוא מעון נעול לטווח ארוך. שני מעונות אלו מהווים את המרחב המוגן ביותר עבור הנערות, לצד היותם מרחבים שבהם השימוש בכפייה הוא הנרחב ביותר. במרחבים אלו נשללת הבחירה לעזוב, נשלל החופש להמשיך בחיים הקודמים, והבחירה מצטמצמת ואף נשללת לגמרי, לפחות בתחילת התהליך הטיפולי. אף שלא מדובר באקט ענישתי, הדבר נעשה לרוב בניגוד לרצונה של הנערה ו/או של משפחתה, ונתפס על ידיהם כעונש שהנערה מקבלת בגין התנהגויות שליליות ו/או כעונש למשפחתה על שלא הצליחו לשמור עליה ולא מילאו את תפקידם ההורי כראוי, ועל כן על הנערה לעבור כביכול "חינוך מחדש". תפיסה זו, המבוססת על גישת הסטייה החברתית בעידן הטרום פמיניסטי, עדיין רווחת למדי בציבור ומקבלת חיזוק מהצגת המעונות בתקשורת או על ידי אנשי מקצוע שונים כמתקני כליאה או כ"מוסדות לחינוך מחדש" של נערות עברייניות. בשל כך נערות רבות מגיעות למעון בראיית הטיפול בנעילה במעון ככלי ענישתי, ועל צוות המעון מוטלת המשימה החשובה – לשנות את התפיסה של הנערה ושל משפחתה, ממערכת מענישה למערכת מכילה, אוהבת וחומלת.

נקודת מפגש I 24