מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 24 - ינואר 2023

ליזו וולפוס ואשרת שוהם

החקירה הנגדית מתמשכת ובכלל לא מתמקדת באירוע, אלא באופייה של המתלוננת, במה שדיברו ומדברים עליה, מה היו השמועות, למה עזבה את בית הספר הקודם, למה שלחה שבוע לפני האירוע לנאשם חיוך עם לב בווטסאפ... ר' אני מנסה מה זה קשור? עונה. היא מותשת, לפעמים אומרת: תדגימי להתנגד אך השופטים מאפשרים לסנגורית לחקור. לנו איך בדיוק הוא השכיב אותך – תראי שלא התנגדת, זו לפני שר' מדגימה, בית המשפט עוצר אותה, את שרצית... אוסר את השאלה והשופטים מבקשים מהסנגורית לקצר את , היא מאיימת, והאיום מופנה לכיוון יש לי עוד שעות חקירתה. אחד ברור. ר' מתכווצת, ואני יודעת שלפעמים זה רק איום, אמירה שנועדה להפחיד את העד. כעבור עשר דקות היא מסיימת את החקירה ומתיישבת. . נותרה חקירה נגדית של הסנגור השלישי. 15:10 השעה השופטים מציעים להמשיך ביום אחר, העדה עייפה, הם אומרים. אני מבקשת לשאול אותה וניגשת אל ר'. היא מביטה אני רוצה לסיים את זה היום. אני רוצה בי במבט מתחנן. לגמור עם זה. אני מבקשת להמשיך בעדותה ומפנה לנוהל הנשיאה. מסבירה את הקושי הנפשי הכרוך בהמתנה להמשך החקירה הנגדית ומפנה אל גילה של ר'. אז קם הסנגור השלישי ואומר כי אינו 15. ולא יסיים את החקירה 17:00 יכול להישאר מעבר לשעה השופטים מחליטים להפסיק את הדיון ולקבוע את המשך החקירה הנגדית. אנחנו פותחים יומנים המועד שנוח לכולם הוא בעוד שלושה שבועות. אני מנסה לבקש מועד קרוב יותר אבל אין כזה בנמצא. ר' יורדת מדוכן העדים, מתיישבת, נטולת כוחות. ניכר כי העדות והיום הארוך התישו אותה. אני מסבירה שאין ברירה ושנדרש עוד מאמץ, והיא אומרת לי: איך אני אלך לבית ספר? מי ישמור עליי מהצחוקים שלהם?! ואין לי תשובה טובה. אני מחבקת ומחזקת ומבקשת ממנה שאם מישהו יאיים אליה תפנה אליי מייד. אני מלווה אותה ואת הוריה אל מחוץ לבניין. הם ייקחו מונית ובדרך יאכלו משהו. אני מסבירה כי אסור להם לשוחח על תוכן העדות עד למועד הבא, וכי אוכל רק להזכיר את המועד. ביקשתי שוב לחזק את ר' על עמידתה ולהבטיח שזה יסתיים בפעם הבאה. כעבור שבועיים אני מתקשרת להזכיר שהדיון מתקיים בעוד כמה ימים. אימא של ר' אומרת שאין לה כוחות ושהיא לא

אין רוצה לחזור לבית המשפט. אני מבקשת לשוחח עימה. לא קל לשכנע לא מפסיקים באמצע. , אני אומרת, ברירה אותה, אני מסבירה כי לא יהיה ערך לכל מה שעשתה עד עתה בלי סיום החקירה נגדית. ר' משתכנעת בחוסר חשק. היא תבוא. כעבור שלושה שבועות נפגשים שוב בבית המשפט, ר' במבט כבוי. כל בית הספר דיבר על העדות שלה, על החקירה של הסנגורית. השבועות של ההמתנה והעלבון ניכרים בה והיא רוצה לסיים. היא עונה בחוסר סבלנות לסנגור. תשובות קצרות. הוא מכוון לכך שהתלונה על האונס נולדה אחרי היה לך כיף ונעים עד שהגעת למחרת הפרסום של הסרטון. לבית ספר וגילית שכולם יודעים... למה אמרת בחקירה שהוא נישק אותך בלחי וכאן אמרת שקודם חיבק... את בטוחה שהחדיר את איבר המין? כמה? הוא מטיח בה שוב ושוב. כמה החדיר? , הוא הפסיכולוגית כתבה שמטריד אותך הדימוי החברתי מראה לה שחור על גבי לבן. איזה שבר אני רואה בעיניה של ר'. נאבקתי רבות בדיונים שלפני עדותה בבקשות ההגנה לקבלת אבל על פי הפסיקה הנוהגת היום, ככל שיש 16, חומר טיפולי בתוך החומר הטיפולי חומרים רלוונטיים להגנת הנאשם, יש לחשוף אותו. כל כך קשה לי לראות את ר' שומעת מה הפסיכולוגית כתבה עליה. כל האמון שהיה לה בגורמי הטיפול נשבר לרסיסים. היא חשבה שאפשר לומר הכול בחדר הטיפול, שהיא מוגנת. והינה, כאן, כולם שומעים את כן, זה נכון! בגלל זה הלכתי למפגש מלכתחילה. חשבתי זה. שאהיה מקובלת. חשבתי שפעם אחת הזמינו אותי כי אני שווה משהו, ונכון, ביאס אותי שכולם ראו את הסרטון, אבל וחצי. הם 13 זה לא אומר שהם לא עשו עבירה. אני הייתי בת צעקה ר' השתמשו בי ואני לא הסכמתי, הם יודעים את זה. בחזרה, בדם ליבה. החקירה נמשכת עוד שעתיים, וכשהיא מסתיימת השופטים מבקשים לומר לר' משהו. כולנו קצת מופתעים. הם פונים אליה: ר', אנחנו מודים לך. אנחנו יודעים כמה קשה זה היה עבורך. העדות וגם מה שתיארת. אנחנו חושבים שאת אמיצה שדיווחת להורים, וסיפרת להם ולמשטרה, ומודים לך שבאת וסיפרת לנו את הדברים. אנחנו מאחלים לך הצלחה בהמשך.

פלוני נ' מ"י. 4511/20 ע"פ 15 מ"י נ' שיינר. 7289/14 הליכים מקדמיים הנוגעים לבקשות לקבלת חומרים טיפוליים בעניינם של נפגעי עבירות מין. ראה בש"פ 16

נקודת מפגש I 32