מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 24 - ינואר 2023

"תהיי חזקה. ספרי את כל מה שקרה"

ר' הרימה את ראשה וחייכה. הדברים היו כל כך חשובים לה. השופטים פנו אליה, ואמרו לה שהיא אמיצה, הם באמת הקשיבו לה, ולמה שאירע לה. יצאנו יחד מהאולם. היא מותשת, וחוששת שאולי לא יאמינו לה, שאולי הם יזוכו, היא מפחדת מהמבטים שלהם ושל חבריהם בבית הספר, היא כועסת על המטפלת שלה, גם ההורים המטירו עליי שאלות אבל אני התמקדתי בר', חיזקתי אותה, אמרתי לה שהיא הייתה עדה מצוינת. שאמרה את הדברים וענתה על השאלות. שהיא אמיצה ועשתה כל מה שאפשר, והבטחתי שאלחם להוציא את הצדק לאור. היא בכתה. בכי של חשש, פחד ועצב, ואולי גם הקלה שלפחות העדות מאחוריה. ואני, אני ליוויתי אותה ואת הוריה אל מחוץ לבניין וחזרתי לאולם. מאוחר יותר שבתי למשרד ומשם לביתי. שלושה מתוך ארבעת ילדיי היו בבית ושאלו אותי איך היה היום בעבודה. ואני חשבתי בתוך תוכי, אילו רק ידעו באמת איך היה היום שלי בעבודה... אך נאמנה למשנתי ההורית, שבמסגרתה אין נושא שאני לא אתווך לילדיי (כמובן בעדינות, וכל אחד בהתאם לגילו) – מתוך רצון אמיתי שהם ידעו שאיתי אפשר לדבר על הכול ולספר הכול, שאין נושא שהוא טאבו בבית – סיפרתי להם שהיום הייתי בבית המשפט ועל הדוכן עמדה ילדה אמיצה מאוד, פחות או יותר בגילם, והיא סיפרה באומץ רב על אירוע קשה שהיא עברה בבית הספר. משם יצאתי כבר לשיח עמוק ומדויק על מהות ההסכמה, מתי זה כן ומתי זה לא, והייתי גאה בי ובילדיי שיכולנו להתגבר על המבוכה הטבעית שיש בשיח הזה בין הורים לילדים ולדבר על זה, פשוט לדבר. רק כך נגדל ילדים שלא יהיו פוגעים, ושאם חס וחלילה ייפגעו בעצמם יהיו בטוחים מספיק במרחב ההורי או הקהילתי, ויספרו.

I נקודת מפגש 33