מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 24 - ינואר 2023

סיגל אוסטר קנב

שפחות בבית. במקביל היה בחור שגם הוא לא רצה להיות בבית. בעלי לקח אותו לעבוד איתו בישיבה. כך, שלוששנים. כשהבחור , הכרתי לו את הבחורה, הם התחתנו והביאו עשרה 19 היה בן ילדים. אפשר לומר שהיא למעשה הייתה ה"לקוחה" הראשונה שלי. עכשיו כבר הילדים שלהם מתחתנים.

האם יש גם מקרים שאת מרגישה שלא הצלחת לעזור?

הייתה לי נערה שאבא שלה היה מקושר להרבה רבנים. סילקו אותה מהסמינר כי גילו שיש לה חבר. אני הצעתי להוציא אותה מהעיר למסגרת חוץ-ביתית, כי הבנתי שהיא "עובדת" על כולם ומסכנת את עצמה. ההורים עצרו את הטיפול שלי באמצע כי חששו ממה יגידו, שלא יגלו. הם לא הסכימו למסגרת חוץ ביתית. זו נערה שאחר כך היו לה כמה ניסיונות אובדניים, הפלות ומה לא... הלב נקרע.

איך את שומרת על עצמך ועל הכוחות?

אחת לכמה זמן אני סוגרת את הטלפון לכמה שעות... כשאני רואה שהנערים חוזרים לחיק המשפחה, זה נותן כוחות. אבל בעיקר, כמו שאמרתי, להביא נער או נערה לחופה, זה נותן נערים ונערות. השבוע אני 400- את הכוחות. חיתנתי יותר מ הולכת לחתונה של הבן של אחת הנערות שחיתנתי. הבת הראשונה שלהם נישאה גם היא לפני כמה חודשים. זה נחת. חשוב לי לראות את הסוף, את הסיכוי ולא רק את הסיכון. כשאני שומעת על פגיעות מיניות, למשל, אני לא נכנסת לתוכן של מה הייתה הפגיעה. זה לא יעזור לנער או לנערה, ועלול להיות גם מצב שאני אכיר את הפוגע. אם אכנס לכל הפרטים אני לא אצא מזה, אז גם זה כנראה שומר עליי. סמים. אין סמים בבית. כולם יודעים שלא מכניסים סמים הביתה. ואם צריך, הכנסתי כבר נערים לרטורנו – מרכז גמילה וטיפול בהתמכרויות. פעם חברה שלי ראתה בחור מסומם. הוא עם סמים. 14 ניגשה אליו והוא שיתף אותה בכך שמגיל ועדיין עם סמים. היא סיפרה לו 24 כשפגשה אותו היה בן עליי אבל אמרה לו שאצלי זה בלי סמים. סידרנו לו גמילה, תיק ברווחה, פסיכיאטר, והוא הוכנס לרטורנו. הבעיה הייתה שלא היה מי שיבקר אותו, אז הייתי באה אליו פעם בשבוע במשך שבעה חודשים. מביאה ממתקים, סיגריות, שתייה, כמו אימא משניתשלו. עדכנו אתההוריםשלו היכן הוא נמצא, שלא יחפשו אותו. ...לצערי, גם ככה הם לא חיפשו. בתום שבעה חודשים ביקשתי שיצא להוסטל, ואכן אישרו לו למשך חצי שנה. בזמן הזה הוא הוציא רישיון, עבד, חסך כסף. אבל הוא יוצא מהדירה, ולאן הוא ילך? אין לו לאן ללכת. בדיוק אז התראיינתי לתוכנית של צופית גרנט, שבעקבותיה צלצלו המון גופים להעסיק את בני הנוער. שלחתי אותו לעיר בדרום לעבוד בתבלינים. סידרו לו שם דירת חדר. בעל העסק יצא לניתוח והבחור מנהל את העסק, בלי סמים, בלי סיגריות, הכיר בחורה והם יחד כבר כמה חודשים. זה מרגש. ואם נחזור לקווים האדומים, אז חוץ מזה שאין סמים, אין חילול שבת כל עוד הם בתוך הבית, ואסור לבנים להיכנס לצד של הבנות. אף פעם לא ניסו לחבל בזה. מה הם הקווים האדומים שלך? את מי לא תקבלי? למי לא תוכלי לעזור?

האם יש יותר פניות של בנים או של בנות?

עד לפני שלוש שנים פנו יותר בנות. מאז הקורונה פונים יותר בנים. בזמן הקורונה לבנים לא היו מסגרות. סגרו בתי כנסת, לא היה להם למה לקום בבוקר. אז הייתה נשירה של . אצל הבנות לא הייתה הרבה נשירה כי הן עבדו במשק 30% בית, בייביסיטר, וזה החזיק אותן. בתקופת הקורונה פניתי למפעלים שמייצרים מסכות, ביקשתי שיעסיקו נערים. העיר בני ברק הייתה סגורה. ביקשתי אישור לצאת מהעיר למפעל בפתח תקווה שמייצר מסכות, ובמשך חצי שנה הנערים עשו משמרות באותו מפעל. זה שמר עליהם עסוקים.

מלבד הקורונה, האם את רואה עוד שינויים בשנים האחרונות?

הנוער הנושר – זה כבר גלוי, כבר לא סוד. יש להם יותר תעוזה. ההורים עדיין מנסים להסתיר אבל הרשתות החברתיות חושפות הכול. אחוזי הנשירה גבוהים יותר.

מה החלומות שלך?

אחד זה להקים בית תמחוי לילדים. ילד צריך להיות שבע, רק ככה הוא רגוע. ילד רעב יעשה שטויות. וכמו שאמרתי, שיאפשרו לי לשכור שני בתים נפרדים, לבנים ולבנות. שאוכל להוציא את כל הפרויקט מהבית שלי ולהגדיל אותו. וגם לעשות סדנה להורים, לסייע להם לקבל את הילד כמו שהוא. לא לזרוק אותו רק כי הוא ירד מהקו הדתי שלהם. הנערים האלה צריכים אוכל, כסף, עצמאות. המטרה שלא יהיו נתמכים כל הזמן, לכן חשוב לי לסדר להם עבודה. הטלפון של טובה מלא בתמונות של אירועים שארגנה לבני הנוער, למשל – טיול לצפון שהתקיים בקיץ, עם מנגלים לעשרות נערים, הסעות, קיאקים ועוד. בטלפון גם סרטוני תודה

נקודת מפגש I 44