מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 24 - ינואר 2023

אביגיל חצור-סיון

שיקבלו את האפוטרופסות על הנערה ועל התינוק. לחלופין, מוכרים לנו מקרים מעטים של נערות אשר ילדו ונמצאות במסגרת טיפולית, וקרובי משפחתן הם האפוטרופסים של ילדן ומגדלים אותו. אין בישראל מסגרת טיפולית חוץ-ביתית ייעודית להורות צעירה, המאפשרת טיפול משותף בנערה ובילדה, ו/או מודלים חלופיים דוגמת אומנַת 18 מתחת לגיל אם-ילד (קיימים מקרים ספורדיים של אומנת אם-ילד אך זו אינה מדיניות, ונראה כי המערכת היום חסרה את הכלים הנדרשים להצלחת תהליך זה). בעבר פעל בירושלים "הבית באמירים" אשר יועד לאוכלוסייה זו, אך משנסגר לא קמה לו חלופה ייעודית. המסגרת היחידה לטיפול אם-ילד בישראל היא "בית שבתי לוי", שיש בו מספר קטן מאוד של מקומות והכניסה אליו היא בצו בית משפט (חוק טיפול נוער והשגחה), מה שמהווה חסם ממשי עבור נערות רבות. בכל הקשור להתמודדות עם הטראומות ש"סוחבות" הנערות/ הצעירות, וכפי שצוין כבר, מרבית הנערות עומדות בקשר עם משפחתן, לרוב – משפחה מרובת אתגרים בעצמה. עבור חלקן היציאה מהבית למסגרות חוץ-ביתיות הייתה הצלה אשר לימדה אותן להיעזר, ואילו עבור אחרות הייתה זו טראומה שבצילה הן מנהלות את הקשר עם המערכות. רבות מהנערות חסרות מודל הורי יציב ומתמודדות בעצמן עם יחסי התקשרות פגועים. רבות מתמודדות מילדוּת עם פגיעות מיניות ועם אלימות. כל אלו מובילים כמובן לאתגרים מהותיים ביכולתן להיענות לצורכי ילדיהן. אדגיש כי זהו סיפור קצה שאינו מאפיין את מרבית הנערות המלוּווֹת, אך יש בו כדי לתאר את האתגר שעימו אנחנו , זמן קצר 18 מתמודדות יחדיו. שרון ילדה את בנה בגיל לאחר סיום שהותה במעון נעול לנערות. הגעתה למעון הנעול הייתה לאחר שנים ארוכות של מעבר בין מסגרות, מאחר ששרון עצמה הוצאה מביתה בילדותה המוקדמת. שרון היא מהמלוּווֹת המעטות בתוכנית אשר כבר מוכרות לקצבת נכות, עקב פוסט-טראומה מורכבת שהיא מתמודדת עימה – תהליך הכרה שנעשה במסגרת המעון הנעול. היא הייתה אמורה להתגייס לצבא, אך גיוסה בוטל בשל ההיריון. במהלך ההיריון היא ובן זוגה מחמוד, צעיר ערבי בדואי שהתגורר עימה, נפרדו. שרון מסרבת לטיפול תרופתי ו/או רגשי, לדבריה – עקב חוויותיה במסגרות השונות, וזאת למרות יכולת תפקוד נמוכה ביותר עקב השלכות הפוסט-טראומה על חייה. בכל האמור להורותה – גולן, בנה, הוא משוש חייה, והיא מביעה כלפיו אהבה רבה, מדברת ומתקשרת איתו לרוב. עם זאת, דוגמה להתמודדות המורכבת עם המתח שבין הנערה לילדה – סיפורה של שרון

עקב פחדה מהכאב שיחווה והערה שקיבלה מאחות טיפת חלב על משקלו, הפסיקה שרון להביא את גולן לטיפת חלב והוא אינו מחוסן; עקב פחדה שייחנק, היא נמנעה מלתת לו מזון מוצק עד גיל מתקדם, ועקב פחד מנפילה וכאב נמנעה מלאפשר לו לזחול ולהתנסות בתנועה מחוץ לעגלה. לקראת גיל שנה התמודד גולן עם עיכוב פיזי התפתחותי, ובנקודה זו פגשנו את שרון. איתורה של שרון נעשה באמצעות רכזת התוכנית "מחסות לעצמאות". בפגישות הראשונות, בכל פעם שהתעניינה יסמין, הרכזת, בגולן או תקשרה איתו, נראה כי שרון מאבדת עניין ומתחילה להתרחק. בשלב מסוים אף הנחיתי אותה שלא להתייחס לילד, אלא אם שרון מעלה זאת. המטרה הייתה להצליח לסמן לה כי אנחנו כאן קודם כול עבורה. ואכן, לאחר כמה פגישות שבהן רק שרון הייתה במוקד, נפתח אצלה "חלון" לדיבור על צרכיו של גולן. לאור המודעות החדשה שגילתה לצרכיו של גולן, בחרה שרון להיעזר באסתר, אֵם אומנה מעברה, שעימה שמרה על קשר. אסתר נכנסה לתמונה ולימדה את שרון לשחק, להאכיל, לראות את הכוחות והיכולות של גולן. בתוך זמן קצר, ובהתערבות מינימלית יחסית, גולן צמצם את הפער ההתפתחותי שממנו סבל. ברור כי שרון מעולם לא התכוונה לפגוע בילדה, אך עצם חוויית החיים שלה מהעולם כמקום פוגעני ומסוכן הובילה לניסיון להגן עליו באופן שלא אִפשר מענה לצורכי הילד. בסיפורים דומים לזה של שרון וגולן, לעיתים קרובות בעבודה עם נערות וצעירות אימהות חוסר הנפרדות וחוסר היכולת לראות את הילד שלא בצילן של חוויות חייה הטראומטיות של הנערה/הצעירה הם אתגר מרכזי. היום שרון עדיין מסרבת לפנות לשירותי הרווחה לקבלת עזרה, למרות הצורך הברור. לאור השינוי לטובה במצבו של גולן, הגדרנו פרק זמן של חצי שנה להצלחת התיווך והקשר עם שירותי הרווחה, אשר ברור לנו כי חייב להתקיים. אם כן, המציאות אכן מפגישה אותנו תדיר עם התנגשות בין זמן הילד לזמן הצעירה. אנו עומדות רק בשלבים הראשוניים ביותר של מציאת האיזון ושל פיתוח הפרקטיקה ודרכי ההתערבות שלנו לאורה. היכולת לעבוד עם הצעירה, אך לא לוותר על שלום ילדה, דורשת אף היא מגוון רחב של מענים בקהילה וגם הבנה עמוקה בעבודה מודעת טראומה. ברור כי כל הצעירות המלוּוות במיזם מתמודדות עם היבטים שונים של טראומה, ורק מיעוטן מוכרות לביטוח הלאומי וזוכות לתמיכה נוספת עקב כך. אנחנו עדות להשלכות הטראומה – הן במובנים של שיעור הצעירות המתמודדות עם בעיות בריאותיות דוגמת פיברומיאלגיה, דלקות מפרקים ופציעות שונות, והן בדמות תחלואה גבוהה יחסית בקרב הילדים. אלה חיים בהישרדות תמידית, ולהישרדות יש מחיר.

נקודת מפגש I 50