מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 24 - ינואר 2023

הטיפול בנערים נפגעים מינית

חוויית הקורבנות, אך הוא גם מאפשר לזעוק את העוול. מנגד, ההדחקה והניתוק מרגשות וממחשבות "מבטלים" כביכול את החוויה הטראומטית, אך עימה מתבטלת גם האפשרות לזעוק ומתבטל הסיכוי לזכות בהכרה על הצער, העלבון והכאב. זהו מעין מלכוד אוניברסלי שלכאורה אינו מייחד דווקא את הבנים הנפגעים. עם זאת, אני סבור שבנים שנפגעו מינית נאלצים להתמודד לעיתים קרובות עם שני מאפיינים שמעצימים את המנגנון שתואר ואת המלכוד שכרוך בו: הוא היעדר מיומנויות יעילות דיין להתבוננות עצמית הראשון ולהבעת רגשות. מיומנויות חלקיות שכאלה עשויות להיות קשורות לאופי אישי או שהן תוצר של עיצוב תרבותי-חברתי הוא הראייה של השני המושפע מהבניות מגדריות. המאפיין הנער וסביבתו את ההתבוננות העצמית וההבעה הרגשית כתכונות "לא גבריות", שלא כדאי ולא ראוי לאמץ אותן. אם לא די בכך, ההתלבטות של הנפגע אם לתת ביטוי לסבל מתעצמת אף יותר כאשר הוא מגלה שהתכונות הגבריות הסטראוטיפיות, של צמצום ההתבוננות ושל "חספוס רגשי", מאפיינות דווקא את הפוגע ואת המעשים שלו. התוצאה היא שדווקא מתן מקום לרגש ומציאת מילים לחוויית העוול הופכים לעוד מקור מערער המאיים על תחושת הגבריות. בסופו של דבר, הנער הנפגע מתמודד עם התלכדות של תפיסת התוקפן ושל התפיסה הסטראוטיפית של גבריות, , שכוחו דמות התוקפן הלא חושב ובהשפעתן הוא מפנים את נובע מתוך קהות החושים שלו. ברגעי האימה של הטראומה התוקף שרוי בעמדה נפשית נעדרת התבוננות וחסרת אמפתיה, המתנכרת לצווים של מצפון, מוסר ורגש. הביוגרפיה האנושית שלו ושל קורבנו נעלמת כביכול, והם הופכים לאובייקטים ללא בית, משפחה וקהילה, ובלי הקשר נורמלי של מציאות שפויה שבה מתקיימים גבולות האסור והפסול. הנפגע מפנים לתוכו את האין ואת הריק ואת "כוחות-העל" המעוותים שהם מביאים איתם. ההיעדר הנפשי מאפשר לנפגע להימנע מחוויה של פגיעה ובה בעת לשמר תדמית גברית סטראוטיפית שמיוצגת על ידי קהותו של התוקפן. מנגנון ההזדהות עם התוקפן עשוי להשפיע על מערכות יחסים אחרות של הנפגע, כאשר הריקנות הרגשית של הילד הופכת, במהלך השנים, לקהות ולאדישות פוגענית אצל המבוגר שנפגע בילדותו. הכוונה אינה בהכרח למציאות (הנדירה למדי) שבה הילד הנפגע פוגע מינית בבגרותו, אלא לביטויים רחבים הרבה יותר של הפנמת התוקפן, היבטים הכרוכים בוויתור על מודעות עצמית, באובדן יכולת התבוננות ובניתוק רגשי מתמשך.

ההפנמה של דמות התוקפן מופעלת אצל הנער הנפגע שוב ושוב במהלך חייו. קשרים בין-אישיים של הנפגע עם סביבתו נצבעים בגוונים חודרניים או שתלטניים, שאינם משאירים לאחרים קיום עצמאי ונפרד עם רצונות, מחשבות ובחירות ) מתייחסת גם היא למצב 2016 , משל עצמם. דנה אמיר (אמיר שבו כל התקשרות של הנפגע הופכת למאבק, ומדמה את המרחב הנפשי המשובש שהנפגע לכוד בו למעין "קבר" של מערכות יחסים עתידיות. ההשלכות ההרסניות של ההזדהות )self( עם התוקפן נוגעות ליכולת להתקיימות של העצמי ולמודעות עצמית. הנוקשות הקהה שהנער מפתח שומרת עליו כביכול ממגע עם אזורי נפש פגועים אצלו, אבל היא עושה זאת במחיר נורא - שחזור כרוני של הקשר הטראומטי הראשוני, שהניתוק וההיעדר שולטים בו. נער 2 .15 את אדם פגשתי לראשונה כשהיה בן נבון המתמודד עם הפרעת קשב חריפה שהביאה להישגים לימודיים נמוכים ולחיכוכים רבים עם המורים. במקום להיכנס לכיתה העדיף אדם להעביר שעות רבות בחוף הים, לבדו או עם חברים. אדם היה נער חברותי ומקובל בקרב בני גילו, אבל לעיתים היה נקלע לסכסוכים עם נערים אחרים, שהידרדרו לאלימות פיזית. באותם רגעים אדם היה כאילו מתנתק מהמציאות ונתקף בזעם אדיר שקשה היה לנער אותו ממנו. זמן קצר לאחר מכן היה אדם מתמלא חרטה ועצב. הוא היה נדהם ואפילו מבוהל מהאלימות שפרצה ממנו והתאמץ מאוד לפייס את החבר שאיתו התעמת. אדם, שהיה אתלט וכריזמטי, עמד גם במרכז תשומת הלב של בנות כיתתו, אבל לא היה לי שום דבר רציני, כי אי אפשר לדבריו, לסמוך על אף אחת. בהיותו בכיתה ג' נפגע אדם במשך כמה חודשים על ידי דוד שלו, אח של אביו, שהתגורר בקרבת מקום. הפגיעה התגלתה רק בכיתה ו', אבל גם לאחר הגילוי , ענה בעצבנות אני בסדר סירב אדם ללכת לטיפול. להורים, ליועצת, ולמעשה לכל אחד שניסה לפנות , אחרי תקופה ארוכה שהרגיש שהוא 15 אליו. בגיל במבוי סתום, הסכים אדם לבוא לכמה פגישות. מערכות היחסים שלו עם המשפחה והחברים היו עמוסות תקריות וחיכוכים, ובבית הספר נראה שכבר הרימו ידיים וויתרו על הסיכוי שלאדם תהיה תעודת בגרות. אדם

שם המטופל ופרטי המקרה שונו כדי למנוע כל אפשרות של זיהוי. 2

I נקודת מפגש 61