מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 24 - ינואר 2023

יהונתן פיאמנטה

של הנפש על עצמה מתבטאת בניסיון להעיר את המְסַפֵּר כך שיוכל לפתח ולהשמיע קול עצמאי חדש ולא להסתפק בקול הטראומטי, המקובע והנוקשה. ייתכן שאפשר למצוא רמז לכך בקִרבה בין המילים החלמה וחלום, שכמו רומזת לדבריו של אוגדן על היכולת המתפתחת של המטופל לחלום את עצמו ואת מה שאירע לו. החלמה במובן זה פירושה פיתוח של היכולת ליצור ולהשמיע מגוון קולות המסַפְּרים, כל אחד בדרכו, את מה שאירע, את מה שאבד ואת מה שנותר; את האֵבל, את התקווה ואת הרווח שביניהם. יצירה חדשה שכזאת עשויה להתאפשר כאשר הנער הנפגע, עם המטפל יחד, פוסעים באזורים מנותקים ומפוצלים של הנפש ובאים במגע עם חלקי עצמי שהורחקו מאז הפגיעה. כחודשיים לאחר החלום של אדם ישבנו שנינו בחדר, ונקלענו לאחד מרגעי השתיקה שכבר הפכו להיות מוכרים יותר. אדם נעץ מבט בשטיח שהיה מונח הוא אמר לבסוף, אתה יודע, בינינו ושקע במחשבות. לפעמים כשאנחנו שותקים, אני מסתכל על השטיח העגול והוא מזכיר לי זירה. אני מסתכל על ההדפסים הוא הצביע שעל השטיח ומדמיין לעצמי. נגיד פה, נמצא החלק העצבני שלי. על חלק אחד בשטיח, נמצא החלק העצוב ופה, הוא הצביע על חלק אחר, שלי. הם כל הזמן הולכים מכות אבל אני לא חלק הוא אמר והצביע על מזה. אני איפה שהשולחן הזה, אני צופה בהם מהצד. שולחן קפה קטן. הדיבור המהורהר של אדם הזכיר לי את שיחתנו בעקבות החלום שלו ואת התחושה שהייתה לי אז שאדם עומד לפרוץ בבכי או להתפרץ בזעם. חשבתי כמה מאמץ הוא משקיע כדי להישאר "מחוץ לשטיח", מחוץ לזירה הרגשית. אפשר היה להרגיש בחדר את נוכחותו של התוקפן שכופה ניתוק רגשי וקיפאון. הקשבה לתיאור של אדם מגלה שני רבדים משמעותיים בחווייתו הנפשית – באחד מהם מופיעה בו בעוצמה תחושת הפיצול והניתוק. אדם חווה את הרגשות שמתעוררים בתוכו כזרים וחיצוניים לו, והוא רואה את עצמו כמשקיף חיצוני נטול רגש משלו. ברובד השני, ליד כל אלה, מבליחה בתיאור של אדם אפשרות חדשה למשחקיות ולחלימה. מטפורות נכנסות, מילים ניתנות, ונכתב מה שנראה כמו תיאור ראשון ומהוסס של סיפור עצמי. אדם כאילו קרא את מחשבותיי ובאותו ערב שלח לי בווטסאפ התחשק קטע קצר שכתב. בתחילת הדברים הוא כתב כך:

לי לכתוב. לא יודע בדיוק למה, אבל אני רוצה שתקרא את זה ואני יכולתי לדמיין אותו מודע באופן כלשהו לפני שאני מוחק. לקיומו של התוקפן המוחק בתוכו, ונעזר בי להיאבק בו.

סוף דבר

כדי שמטופל יוכל לפגוש חלקים מנותקים, נדרש מטפל שמסכים להיכנס איתו לאזורים דיסוציאטיביים בנפש. המשימה הזאת מרתיעה לעיתים את שני השותפים לקשר, בגלל האפשרות שהטראומה תשחזר את עצמה בתוך , ביטוי enactment היחסים הטיפוליים דרך מצבים של בפעולה. ברגעים שכאלה חלקים מנותקים ולא מעובדים, של המטפל ושל המטופל, פועלים בהדדיות ומביאים לקריסה של הדיאלוג הטיפולי המודע והמתבונן. רגעים לא מתוכננים שכאלה חיוניים בטיפול בנפגעי טראומה, משום שהם מהווים את הדרך להניע תהליכים של זכירה, ידיעה ויצירת משמעות. ), יצירת הנרטיב של 2019 , וכפי שמתארת זליגמן (זליגמן טראומה היא לא פעולה של העלאת עובדות מהזיכרון אלא ארגון מחדש של אותם חומרים בלתי מנוסחים באמצעות התנגשויות והתחברויות מחודשות, שיוצרות סדר אחר בנפש. הניסיון המודע והמכוון להתחקות אחר חוויית הטראומה עלול דווקא לחבל במאמציו של הנער הנפגע למצוא את המילים שלו עצמו ואת עצמו בתוך המילים. יכולתו של הנפגע לשוב ולהתקיים כסובייקט נפרד וממשי תלויה בכך שחוויית המחיקה של התוקפן תוחלף במרחב של תשומת לב שתאפשר לנער לצעוד בדרך שבה הזר נעשה מוכר והמוכר נעשה עצמי. באחת מפגישותינו האחרונות אמר לי אדם: בהתחלה, כשאמרת לי כל מיני דברים, אני לא ידעתי מה לחשוב על זה. אמרתי לעצמי, אולי אתה צודק ואולי לא, אבל מאיפה לך לדעת מה קורה איתי? ואז אמרתי לעצמי 'יאללה, תבדוק את זה. תמדוד את זה כמו שמודדים חולצה בחנות. תבדוק איך יושב עליך ואם אתה מרגיש שזה מתאים לך'. "דימוי מעניין", אמרתי לו, "למדוד את המילים של מישהו אחר ולראות אם זה מתאים לך. נו, וזה הרגיש לך מתאים?" שאלתי אותו, ככה, ככה, הוא "והיום? איך לפעמים כן ולפעמים לא ממש. ענה, אז זה הקטע זה היום?" שאלתי אותו בסקרנות. שהיום אני מרגיש שאני אדם ענה לי, המצחיק פה, בכלל לא עסוק בעניין של 'למדוד בגדים ולבדוק'.

נקודת מפגש I 64