מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 3

הילדים כנפגעים על-פי החוק, ובכלל זה זכותם לקשר עם בני משפחתם, זכותם לטיפול נפשי ופעמים רבות – גם זכויותיהם ברכוש. רצח במשפחה חושף את בני המשפחה לפגיעה נוספת לא רק מעצם הדרתם מההליכים המשפטיים אלא גם מהיותם חשופים לעין הציבור, חשיפה הגורמת לפגיעה מתמשכת בפרטיותם. ההתעניינות הציבורית במה שמכונה “פרשת הרצח" חושפת לעִתים מידע אישי שאיננו רלוונטי לעניין, וכך פעמים רבות הם מוצאים עצמם בעמדה מתגוננת נוכח פרסומים שגויים או שקריים. מיטל פיטי ז"ל נחנקה למוות על מדרגות בית הוריה. החשוד ברצח התאבד בביתו שלו באמצעות נשקו הצה"לי האישי. כיוון שבעת ביצוע העבירה שירת הרוצח בשירות סדיר, הוא נקבר כחלל צה"ל בחלקה צבאית. במקרים דוגמת זה, של רצח והתאבדות, הליכי העמדה לדין של הרוצח אינם נמשכים. במובן זה התמודדות בני משפחה של נרצחים קשה ומורכבת עוד יותר מבחינה חברתית, שכן אין קביעה משפטית ברורה של זהות רוצח יקיריהם, המתאבד אינו מוקע באופן חד וברור כמי שהורשע ברצח, ובני משפחת הנרצחת אינם זוכים בהכרה. כאבם של יוסי ולבנה פיטי, הוריה של מיטל ז"ל, מתעצם בכל יום זיכרון

מאבק בן עשור – חרף היות המשפחה מוכרת לשירותי הרווחה.

(להלן: חוק הירושה). 1965- התשכ"ה בעניין זה הונחו על שולחן הכנסת שלוש הצעות חוק כדי לתקן 18- ה ולמנוע הברחת נכסים 18 את המעוות ושימוש בהם על-ידי הרוצח. להחלטות אלה יש השפעה מיידית ומכרעת על הקטינים הנאלצים להיפרד מההורה שנרצח ומהורה שהוא בגדר נוכח נפקד, ואזכור אהבתם אותו מעורר התנגדות טבעית. במקרים רבים חל נתק בין בני משפחת הנרצחת לבני משפחת הרוצח, וכך נאלצים הילדים להיפרד גם מבני משפחת האב, לרבות סבתא וסבא שלא עשו להם כל רע. במקרים שבהם הילדים נמצאים בחזקת משפחת האב הרוצח, משפחתה של הנרצחת סובלת כפליים – גם עקב ניתוק הילדים מהם. משרדי הממשלה השונים ובתי המשפט אינם ערוכים לטפל במקרים רגישים אלה, הדורשים התייחסות שונה ומובחנת מכלל האוכלוסייה. ע' ויתרה על זכותה להינשא ולהפוך בעצמה לאם, והיא מקדישה את חייה לגידול ארבעת ילדי אחותה ז"ל שנרצחה בידי אבי הילדים; במקרה זה לא נוהלו הליכים פליליים, מכיוון שנקבע כי האב החשוד ברצח היה לא שפוי בעת ביצוע הרצח ולא כשיר לעמוד לדין, והוא אושפז בבית חולים פסיכיאטרי. ע' נאלצה להתמודד עם קשיים רבים ללא סיוע של ממש מידי הרשויות. אף מעמדה כ"משפחה אומנת" הוסדר רק לאחר

גם עופר דמתי, שגידל את שתי בנות אחותו, איילה דמתי ז"ל שנרצחה בידי בעלה, אבי הבנות, במכות נאלץ 19 פטיש בראשה עת ישנה עִמן, להתמודד עם קשיים בירוקרטיים ואטימות ממסדית. כאשר פנה עופר בבקשה לקבל סיוע מהביטוח הלאומי עקב הנסיבות החריגות, הוא נדרש לשלם חוב של איילה ז"ל, חוב שבוטל רק לאחר מאבק עיקש. הוא נדרש לנהל מאבק נוסף כדי לקבל סיוע בדיור, ולמרבה האירוניה, ועדה עליונה שדנה בבקשתו לא מצאה נסיבות המצדיקות הענקת סיוע של ממש. זה המקום לחזור אל הדוגמה שפתחתי בה מאמר זה, הירצחה של נגה ארצי ז"ל. אחיה, יוסי ארצי, ובני משפחתו נאלצו לשנות את מקום מגוריהם היות שלאחר הרצח ילדים 3- הפכו הוא ורעייתו מהורים ל ילדים המתגוררים כולם 6 להוריהם של חדרים ללא כל סיוע מיידי. 3 בדירת החלטתם של אחֵי הנרצחים להפוך לאפוטרופוסיהם של אחייניהם בכל אחד מהמקרים לעיל הייתה החלטה מיידית, אך היא אינה מובנת מאליה. המציאות מראה כי הם יהיו אלה שיפנו במהלך השנים בבקשות ובהליכים משפטיים שונים עבור הילדים, ובהיעדר ייצוג משפטי מתאים, יקופחו זכויות

,1998-2003 ולשם ההשוואה ראו גם נתוני הקטל הפנים-משפחתי לשנים www . police . gov . il בהתאם לנתוני משטרת ישראל המופיעים באתר המשטרה 17 . www . no 2 violence . co . il ל.א לחימה באלימות בנשים .)2117/18/ ) וח"כ משה מטלון (פ 2978/18/ ) בסיוע מרכז נגה, מירי רגב (פ 3277/18/ ראו ע"י ח"כ זהבה גלאון (פ 18 . מ"י נ' חנוך הופטמן מחוזי (ת"א) 4033/98 ת"פ 19 .)2011( 451 )22( 11 פדאור עזבון המנוחה ענת אלימלך נ' עזבון דוד אפוטה 29170-05 ) תמ"ש (ירושלים 20 , האוסר על הצגת תמונה של גופת נפטר, 2011- ) (פרסום תצלומו של נפגע או נפטר), התשע"א 11 '  התקבל חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס 30.3.11 ביום 21 וזאת רק כאשר ניתן לזהותו. אין די בתיקון זה כדי להגן על כבוד הנרצח או בני משפחתו.

נקודת מפגש

9