מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 30 - ינואר 2026

2026 ינואר | טבת התשפ"ו | 30 גיליון

כתב עת לקהילה העוסקת בילדים נפגעי התעללות והזנחה

צוות המערכת – יו"ר מערכת ועורכת, מכון חרוב טלי שלומי – עורכת ראשית, מכון חרוב יפה ציונית

– מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער, שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך איריס (מנדה) בן יעקב – פרקליטות מחוז ירושלים ויו"ר ועדת פטור מחוז ירושלים וש"י, משרד המשפטים עו"ד אשרת שוהם – מנהלת המחלקה למניעה ולטיפול באלימות במשפחה ופגיעות מיניות, ד"ר זהר סהר לביא השירות הארצי לעבודה סוציאלית, משרד הבריאות – מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית, המכללה האקדמית ספיר ד"ר חנין מורדי , מנהלת תחום בכיר במחלקה לטיפול באלימות במשפחה ותקיפה מינית, MSW – יפעת פולק כהן השירות הארצי לעבודה סוציאלית, משרד הבריאות – ממונה על תחום הנוער ונפגעי עבירה בפרקליטות מחוז ירושלים פלילי עו"ד ליזו וולפוס – ניצב-משנה בדימוס, לשעבר ראש מח' נוער ומשפחה במשטרה והמשנה ליועמ"ש המשטרה מאיר־דב ברקוביץ' (ברקו) – מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים, מודיעין עילית מיקי מילר – עו"ס, בעבר עורכת כתב העת נקודת מפגש ומנהלת אגף פיתוח ופרויקטים של מכון חרוב נעמי גוטמן – מנהלת קמפוס חרוב לילדים ורכזת תוכניות חוק ומשפט, מכון חרוב עו"ד עפרה בן־מאיר – עו"ס ארצית לפי חוק הנוער, אגף משפחה, ילד ונוער בקהילה, משרד הרווחה והביטחון החברתי שרית צרפתי – רכזת תחום מרכזי הגנה והכשרת סטודנטים, מכון חרוב שוש תורג'מן

עיצוב, עריכה והפקה ISTOCK תמונה על גבי העטיפה: ורדה בן־יוסף עריכת לשון: אלי דייץ' עיצוב גרפי: דפוס מאור וולך בע"מ הדפסה:

מכון חרוב 9765418 מכון חרוב, קמפוס הר הצופים, ירושלים כתובת המערכת: 077-5150304 פקס ,077-5150300 טל' www.haruv.org.il אתר מכון חרוב: yaffa@haruv.org.il לתגובות:

דבר העורכות

4

המשחק כמרחב של תיקון וחוסן לילדים שחוו התעללות והזנחה

6

יערה שילה

התעללות, הזנחה וכאבים נוירופלסטיים כשהנפש כואבת בגוף:

10

דקלה בומש

קווים מנחים לעבודת קלינאי תקשורת במצבי טראומה, קלינאיות תקשורת בקו הראשון – 1 6 דחק ומצוקה של ילדים נפגעי התעללות והזנחה תמר צ'רקה

תוכן העניינים

בטיפול בילדים באומנה הקשר הבין־מקצועי כאבן יסוד באיחוי שברים –

20

שמרית פרינס־אנגלסמן

תהליך ההתערבות מרגע הפנייה ועד המענה הטיפולי – מסלול הילד במרכז ההגנה: 2 8 דילמות מקצועיות והיבטים מערכתיים שוש תורג'מן בריאיון עם לי לוי

בני נוער כמקבלי הסוד של פגיעות מיניות בחבריהם לשמור את זה אצלי –

32

שירה מאיר ודפנה טנר

הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות הגל השני – בזכות הקול – 3 6 ילדים עם מוגבלות גל פרידמן־האוזר

בין עדות למתן תוקף נוכחות של אחרים משמעותיים בפגיעות בילדים –

40

בלה קלבנוב

על הטמעת טיפול רגיש טראומה מינית בילדים במערכת הבריאות רגישות היא חלק מהפרוטוקול – 44 טל סולומוניקה

מרכזיות המסגרות החינוכיות לגיל הרך בצליחת משברים שגרה בתוך הכאוס – 50 מקרה הבוחן של יוניטף בלה קלבנוב, שולמית פינצ'ובר ויעל גאולה

הצעה לדרך חדשה בישראל רפואת הגנת הילד – בין הזנחה להסדרה:

54

הדס יחיעם

המחסור בעובדים סוציאליים במערכת הגנת הילד

60

יולי שם טוב וחניתה קושר

אנטומיה של טיפול – פגיעות מיניות בין בני נוער כשהיא אומרת לא – לזה היא מתכוונת! 66 איריס עדניה נץ

סיפורים מהשטח על ייצוג ישיר של ילדים בהליכי רווחה מודל הייצוג הניו יורקי: 70 יובל שר

מדור מה חדש

קולם של ילדים בהקשר של התעללות והזנחה הזכות להישמע:

74

אביה ארליך, רעות שפיגלמן וחניתה קושר

דבר העורכות

יפה ציונית

טלי שלומי

וליצירת נרטיב של מסוגלות ותקווה. אנשי חינוך וטיפול הם מתווכים חשובים המסייעים ביצירת סביבה עקבית, תומכת ובטוחה, שבה הילד יכול להתנסות, ליצור ולבנות קשרים משמעותיים. מציג את הקשר בין התעללות והזנחה בילדות דקלה בומש מאמרה של ובין כאבים נוירופלסטיים במהלך ההתבגרות ובבגרות, ומסביר כיצד טראומה מוקדמת מעצבת את מערכת העצבים ועשויה ליצור כאב אמיתי ומתמשך. המאמר מציע גישות טיפול המשלבות עיבוד רגשי, חיזוק ביטחון ושיקום הגוף ומזמין מטפלים לראות בכאב אות לסיפור חיים הדורש הכרה וריפוי. מדגישה במאמרה את חשיבות חלקה של קלינאית תמר צ'רקה התקשורת בצוות רב־מקצועי המטפל בילדים נפגעי טראומה, התעללות והזנחה. המאמר מתאר כיצד טראומה פוגעת בהתפתחות השפה והתקשורת של ילדים אלה וכיצד טיפול עשוי לסייע להם לפתח מיומנויות שפתיות וחברתיות, ומתייחס לקווים מנחים להתערבות מודעת טראומה בתהליכי התערבות של קלינאיות תקשורת. ילדים שמגיעים למסגרות אומנה חווים טראומה ופגיעה בהתקשרות. מדגישה במאמרה את חשיבות שיתוף ד"ר שמרית פרינס־אנגלסמן הפעולה בין אנשי מקצוע בטיפול בילדים אלה ואת חשיבות הקשר בין מנחת האומנה למטפלת הרגשית. קשר זה מאפשר ליצור רצף טיפולי, לחזק תחושת ביטחון ושייכות ולתמוך בעיבוד חוויות קשות של הילד. תיאום, אמון והבנה הדדית בין הגורמים המטפלים הם בסיס ליצירת מרחב טיפולי יציב ותהליך תיקון משמעותי לילד. מתארת לי לוי כיצד מרכזי ההגנה "בתי לין" שוש תורג'מן בריאיון עם מספקים מענה משולב לקטינים נפגעי התעללות ולבני משפחותיהם. ריכוז גורמי רווחה, משטרה, בריאות וחינוך תחת קורת גג אחת נועד לייעל את התהליך ולמנוע פגיעה משנית בילד ובמשפחתו.

אנחנו שמחות להציג את הגיליון הרב־נושאי החדש של כתב העת נקודת מפגש. הגיליון הנוכחי מזמין אתכם להביט בהתעללות בילדים ובהזנחתם מבעד למגוון רחב של עדשות – טיפוליות, מערכתיות ומחקריות. לפגיעה והתעללות בילדים בילדוּת יש השפעה דרמטית על חייהם, על מערכות היחסים, על תחושת הערך והביטחון שלהם. כל אלה נצבעים מחדש בעקבות הפגיעה – בטווח הקצר ובטווח הארוך. בשנים האחרונות מתחזקת ההבנה המקצועית שלא נכון להסתפק עוד אך ורק בזיהוי הפגיעה ובלימוד דרכי התערבות נקודתיות, אלא שעלינו להתבונן בתמונה הכוללת של רווחתם של ילדים ובני נוער בכל תחומי חייהם. עוד ועוד מחקרים ופרקטיקות מקצועיות מצביעים על הקשר ההדוק בין טראומה בילדות ובין מגוון רחב של ביטויים נפשיים וגופניים, לצד הבנה מגובשת יותר של גורמי חוסן, של דרכים לשיקום ושל האחריות המשותפת, ולהטמעתה של גישה מודעת טראומה בתוך מערכות החינוך, הבריאות, הרווחה והמשפט. הגיליון שלפניכם בוחן סוגיות מרכזיות ברווחתם של ילדים נפגעי התעללות והזנחה – מההתמודדות עם פגיעה מינית ועם קולות הנפגעים, דרך התערבות מערכתית ותהליכי טיפול ועד לממשק המורכב עם מערכת המשפט וזכויות ילדים. אנו מקוות שקריאת הגיליון תעמיק את ההבנה, תעודד חשיבה מחודשת ותהווה מקור השראה לעבודה יומיומית מודעת טראומה ומבוססת ידע עם ילדים נפגעי התעללות ומשפחותיהם, מתוך מחויבות למניעת פגיעה ולשיפור מצבם בכל מערכות חייהם.

פרקטיקות התערבות

מציג את המשחק ככלי מרכזי לעיבוד ד"ר יערה שילה המאמר של רגשי ולבניית חוסן אצל ילדים שחוו התעללות או הזנחה, כלי המאפשר להם לשמר שליטה, לבטא רגשות ולבנות דימוי עצמי חיובי. המשחק הסימבולי והקבוצתי מספק מרחב בטוח לשחזור חוויות טראומטיות

נקודת מפגש I 4

דבר העורכות

פגיעות מיניות

בהם. המאמר מראה כיצד היעדר תשתיות מוביל את הרופאים לפעול בעיקר מתוך מסירות אישית. הכותבת מציעה מתווה להסדרה לאומית של התחום, אשר תבטיח הגנה, טיפול וריפוי מיטביים לכל ילד. נוגע בבעיה יסודית וחמורה יולי שם טוב וד"ר חניתה קושר מאמרן של ההולכת ומחריפה במערכת הרווחה בישראל – המחסור באיוש תקנים של עובדים סוציאליים בשירותי הרווחה לילדים ובני נוער בסיכון. מחסור זה מוביל לפגיעה באיכות הטיפול, לחוסר רציפות טיפולית, לעומס כבד על העובדים ושחיקה, ולעיתים – גם לצמצום או לסגירה של תוכניות חיוניות בקהילה. המחברות מציגות נתונים עדכניים על היקף המחסור והשלכותיו על איכות השירות הניתן ועל העובדים ומציעות צעדים להתמודדות עם הבעיה. מציג תמונה מורכבת של פגיעות ד"ר איריס עדניה נץ מאמרה של מיניות בין בני נוער, על מאפייניהן הייחודיים, מגבלות ההליך הפלילי והצורך הדחוף ברפורמה מבוססת זכויות ילדים. המאמר מציע חלופה בדמות מודל "מעגלים של צדק", המציג גישה משלבת וכוללנית המציבה במרכזה את עקרון טובת הילד, את תפיסת הצדק של ילדים ואת תפיסת הצדק של נפגעי ונפגעות פגיעה מינית. משתף מניסיונו בייצוג ישיר של ילדים במחלקה לזכויות עו"ד יובל שר נוער בניו יורק, ומציג את ההבדלים בין המודל הניו יורקי ובין המודל המקובל בישראל. המאמר מביא דוגמאות לייצוג ילדים במסגרת המודל הניו יורקי שלפיו עורך הדין חייב לפעול לפי רצונות הילד – גם אם הם מנוגדים לדעתו. הכותב מציע תובנות מעשיות שניתן להפיק מהמודל הניו יורקי, בדגש על הבנה עמוקה של הילד, הקשבה לרצונותיו ושילובו כאדם פעיל בתהליך קבלת ההחלטות המשפטיות. אביה ארליך, רעות שפיגלמן וד"ר חניתה במדור "מה חדש", שערכו , הן מדגישות את החשיבות של מתן קול לילדים שחוו התעללות קושר והזנחה, ומציגות את הפערים בין זכותם החוקית להשתתפות ובין מימושה בפועל. ממצאים מרחבי העולם מראים שילדים מסוגלים להביע את חוויותיהם ודעותיהם, ושקולם תורם להבנה טובה יותר של מצוקותיהם ולשיפור ההתערבות המקצועית. זאת, בד בבד עם הצורך בהגברת ההדרכה המקצועית, ביצירת מפגשים פרטיים ותומכים, ובפיתוח גישות דיאלוגיות שמאפשרות השתתפות משמעותית לכל הילדים. מערכת המשפט

עוסק בחווייתם של בני נוער שירה מאיר ופרופ' דפנה טנר מאמרן של המשמשים "מקבלי סוד" של פגיעות מיניות מחבריהם – תפקיד מורכב, כואב ובודד. הוא מציג ממצאים, קולות מהשטח ומענים ראשוניים שנבנו כדי להעניק להם הכרה, ליווי וכלים מעשיים. מציג את הגל השני של "הוועדה גל פרידמן־האוזר מאמרה של הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בילדות" שיצא לאחרונה לדרך. הוא ממוקד הפעם באיסוף עדויות של אנשים עם מוגבלויות שנפגעו מינית בילדותם, ובעיקר של אנשים אוטיסטים ואנשים עם מוגבלות שכלית־התפתחותית – אוכלוסייה שקולה מושתק בדרך כלל. באמצעות מחקר שיתופי וחדשני, בליווי חוקרים עמיתים מהקהילה, שואפת הוועדה להנגיש את תהליכי החשיפה, להרחיב את הידע הציבורי והמקצועי, ולסלול דרך לשינוי מדיניות מותאם ונגיש יותר. מכוון זרקור אל אחד ההיבטים החשובים ד"ר בלה קלבנוב מאמרה של ביותר של פגיעות מיניות בילדים: נוכחותם של אחרים משמעותיים בזמן הפגיעה – הורים, אחים, בני משפחה מורחבת, שכנים, וגם דמויות פורמליות (כגון אנשי חינוך או טיפול) – אלה שראו, שמעו או ידעו על הפגיעה, אך לא עצרו אותה ולא דיווחו עליה. המאמר קורא לתיקון חברתי ומקצועי: לפתח תרבות של ראייה, הכרה ותוקף – כבסיס לריפוי אישי של הנפגעים ולשינוי מערכתי עמוק. מציגה במאמרה את יישום העקרונות של טיפול טל סולומוניקה רגיש טראומה מינית במערכת הבריאות בישראל. המאמר מדגיש את חשיבות ההתייחסות הרגישה לילדים ולבני נוער שחוו פגיעה מינית, תוך כדי יצירת מרחב בטוח, מתן שליטה ומודעות לתגובות רגשיות של המטופלים ושל הצוות המטפל. הוא מציג את האתגרים הייחודיים בעבודה עם ילדים, את תרומתן של הדרכות מקצועיות רחבות היקף להטמעת הגישה במערכות הבריאות, ואת השפעתה על רווחת המטופלים והצוותים כאחד. ד"ר בלה קלבנוב, ד"ר שולמית פינצ'ובר ויעל גאולה מאמרן של מדגיש את חשיבותן הקריטית של מסגרות החינוך לגיל הרך כקו הגנה ראשון על רווחתם של ילדים בעיתות משבר. השגרה, היציבות והקשר האנושי הם תנאי בסיס להתמודדות נפשית וחברתית עבור הילדים הפגיעים ביותר. מציגה במאמרה את מצבה המורכב של רפואת ד"ר הדס יחיעם הגנת הילד בישראל – תחום רפואי חיוני שאינו מוסדר, חסר תקינה ואחידות, מה שפוגע באיתור ילדים נפגעי התעללות והזנחה ובטיפול התערבות מערכתית

קריאה מעשירה ומועילה,

שלכן טלי ויפה

I נקודת מפגש 5

המשחק כמרחב של תיקון וחוסן לילדים שחוו התעללות והזנחה

iStock

יערה שילה היא מייסדת ומנהלת של תוכנית הלימודים ד"ר יערה שילה לתואר ראשון (ראשית) למנהלות מעון ותומכות חינוך, מנהלת היחידה "גירסא דינקותא" במכללת אפרתה ומומחית לגיל הרך במצבי חירום. היא מתנדבת פעילה במרחבים הבטוחים .)Early Starters( של ארלי סטארטרס

מבוא

מאמר זה עוסק במשמעותו של המשחק ככלי מרכזי לעיבוד רגשי, לבניית חוסן ולתיקון פנימי בקרב ילדים שחוו התעללות או הזנחה – פיזית, רגשית או סביבתית. המשחק משמש לא רק לפעילות פנאי, אלא הוא מהווה מרחב טיפולי־חינוכי שהילד יכול לבטא דרכו את חוויותיו הסמויות, לעבד כאב, לבנות אמון ולחוש שליטה מחודשת בעולמו. ;2006 , המאמר משלב בין תיאוריות פסיכולוגיות וחינוכיות (ויגוטסקי ) ובין מודלים עדכניים בתחום החוסן, הטראומה 1995 , ויניקוט ,)Shonkoff & Phillips, 2000; 1981 , וההתפתחות בגיל הרך (להד ודרכם מוצג המשחק כ"שפה ראשונית" שהילד נעזר בה כדי לארגן את עולמו הרגשי ולהחזיר לעצמו תחושת ערך וביטחון. השילוב בין התיאוריות השונות לפרקטיקות מציע קריאה אינטגרטיבית של המשחק כמנגנון המשמש לתיקון, לחיבור ולמציאת משמעות הן עבור הילד והן עבור המבוגרים המלווים אותו במסע ההחלמה.

נקודת מפגש I 6

החנזהו תוללעתה ווחש םידליל ןסוחו ןוקית לש בחרמכ קחשמה

המשחק כשפת הילדות והנפש

נהג לשים אותה במיטה קטנה, לכסות אותה בשמיכה ולומר בלחש: "היא לא אשמה". במשך שבועות המשיך עומר בטקס הזה, עד שהגננת הציעה בעדינות: "אולי ננסה לתקן לה את הרגל?" עומר התנגד תחילה, אך לבסוף הסכים ואמר "נשמור על המקום שלה גם אם היא לא שלמה". כעבור ימים אחדים ביקש להביא פלסטר אמיתי ו"לשים לה רגל חדשה". באותו יום הצטרף לראשונה למשחק קבוצתי עם ילדים אחרים. כפי שאפשר לראות, המשחק הסימבולי מאפשר לילד שחווה הזנחה לבטא חוויה פנימית של פגיעה ולהעניק לה משמעות מתקנת. באמצעות משחק הבובה השבורה עבר עומר מהזדהות עם הפגיעה לתחושת ) היה מכנה זאת "שימוש 1995( אחריות, שליטה ויכולת לתקן. ויניקוט באובייקט" – ביטוי למפגש בין העצמי הפנימי ובין עולם מציאותי שאפשר לגעת בו בלי להישבר. הצוות, שהבין את עומק המסר, לא מיהר "להחליף" את הבובה, אלא בחר לשמר את רגע הריפוי ולכבד את הקשר שנוצר. המשחק, במקרה זה, היה לא רק פעילות – הוא היה הצלה. ) מגדיר חוסן כיכולת לשוב לתפקוד מיטבי לאחר מצוקה, 1981( להד ומציג את גישת גש"ר מאח"ד – גוף, שכל, רגש, מערכת אמונות (משמעות), חברה ודמיון – כמערכת אינטגרטיבית הפועלת יחד בשעת משבר. המשחק מפעיל את כל הרבדים הללו בו־זמנית: ביטוי גופני, עיבוד קוגניטיבי, ויסות רגשי, הענקת משמעות, שימוש בקשרים חברתיים ויצירה מתוך כוח הדמיון. ) הרחיבה את הבנת החוסן באמצעות Grotberg, 1995( גרוטברג שלושת מרכיביו: "יש לי" – מבוגרים מגינים ותומכים; "אני" – תחושת ערך עצמי וביטחון; ו"אני יכול" – תחושת מסוגלות ויכולת להתמודד. במשחק שלושת המרכיבים הללו מתבטאים בטבעיות: הילד חש שליטה, ביטחון ושייכות בתוך סביבה מאפשרת. ) מציעה לראות בקבוצה המשחקית "מרחב 2008 , רונית שי (שי חלום משותף" שמאפשר לשאת את הכאב בלי לקרוס תחתיו. דרך המשחק הקבוצתי נוצרת חוויה של קיום משותף, שבו כוח הדמיון מאפשר להפוך כאב גולמי לנרטיב ניתן לעיבוד. גם פרי וסלאביץ ) מציינים כי תהליכי ריפוי מטראומה בילדות Perry & Szalavitz, 2006( נשענים על קשרים חוזרים ונשנים של ביטחון, חזרתיות ומשחק – שכן באמצעות חוויית משחק בטוחה המוח משחזר דפוסי היקשרות ומאפשר תיקון עצבי ורגשי. המשחק כמרחב של תיקון וחוסן

המשחק הוא השפה הראשונית של הילד – כלי ביטוי וחשיבה שדרכו ) ראה 2006( הוא מארגן את עולמו הפנימי ומעבד חוויות רגשיות. ויגוטסקי במשחק מנגנון למידה והתפתחות מרכזי, "אזור ההתפתחות המקורבת", שבו הילד מתנסה בתפקידים ובמצבים שמעבר ליכולותיו המיידיות. ) הגדיר את מרחב המשחק כ"מרחב ביניים" – אזור 1995( ויניקוט מעבר בין מציאות פנימית למציאות חיצונית, שמאפשר יצירה, תיקון ותחושת המשכיות של העצמי. במקרים של התעללות או הזנחה, המשחק נעשה כלי הישרדותי וטרנספורמטיבי: הילד משתמש בדמיון ובפעולה הסימבולית כדי לשמר תחושת שליטה בעולמו, ליצור סדר בתוך הכאוס ולמצוא לעצמו קול במציאות שקולו לרוב אינו נשמע ), כאשר מאפשרים לילד "לעבוד בתוך 2008( בה. כפי שמתארת שי חלום", אפשר לשהות עימו במרחב הכאוטי של רגשות עזים בלי למהר לארגנו לסדר רציונלי, ומתוך השהות הזאת מתאפשרת צמיחה. חוקרים אחרים מציינים כי המשחק משמש מנגנון ויסות רגשי וחברתי מרכזי: הוא מאפשר לילד לתרגל שליטה, לדחות סיפוקים ולבנות ) הוסיף Bruner, 1986( ). ג'רום ברונר Russ, 2014( תחושת מסוגלות כי במשחק הילד לומד "לחוות את המציאות דרך אפשרויות ולא דרך אילוצים", ובכך מתרגל גמישות קוגניטיבית ורגשית. בהקשר של ילדים שחוו התעללות והזנחה, מחקרים מראים שמשחק סימבולי חופשי משמש אמצעי ריפוי טבעי: הוא מאפשר שחזור חוויות טראומטיות באופן נשלט ובטוח, ובתוך חזרתיות זו מתפתחת בהדרגה תחושת המשכיות פנימית וביטחון. דרך המשחק הילד מתנסה מחדש ביחסים של אמון ושליטה, בודק את תגובות הסביבה ומתחיל לבנות מחדש דימוי עצמי יציב ותחושת ערך. כך, מתוך החוויה המשחקית, נוצרת חוויה מתקנת – הילד חווה את עצמו כמי שיכול להשפיע, לבחור ולהיות מובן. בתהליך זה נבנה בהדרגה אמון מחודש בעולם .)Grolnick & Ryan, 1989; Russ, 2014( האנושי ובקשרים בין־אישיים בסופו של דבר, המשחק אינו רק אמצעי תקשורת אלא אקט של הישרדות נפשית ותקווה – הוא מעניק לילד אפשרות לבטא, לדמיין וליצור עולם פנימי שבו ניתן לתקן את מה שנשבר

סיפור מקרה: עומר והבובה השבורה

עומר, ילד בן ארבע וחצי שעבר שנים של הזנחה רגשית קשה, נכנס למסגרת של מעון יום. תחילה הוא כמעט לא דיבר, נמנע ממגע ושיחק לבדו בפינת הצעצועים. יום אחד הבחינה המטפלת כי עומר בוחר שוב ושוב בבובה שבורה – חסרת רגל ויד – ומסרב להחליפה. הוא

) מדגישים כי המשחק Bonanno, 2004; Russ, 2014( חוקרים אחרים הוא מרחב מגן מטראומה, והוא מאפשר חזרתיות ויצירת משמעות

I נקודת מפגש 7

הליש הרעי

תפקיד אנשי החינוך והטיפול

במצבים שהשפה המילולית אינה מספקת. באמצעות פעולת המשחק הילד מתנסה בבניית נרטיב חדש – מסיפור של חוסר אונים לסיפור של ), "זהו המקום שבו אנו חיים". 1995( שליטה ותקווה. כפי שטען ויניקוט ) מזכירים כי חוסן Shonkoff & Phillips, 2000( שונקוף ופיליפס איננו תכונה מולדת אלא תהליך מתמשך של יחסים ותיווך. המשחק, בהיותו שפה אנושית אוניברסלית, הוא הכלי העיקרי שבאמצעותו הילד מעבד חוויה קשה, יוצר סדר רגשי ומגבש תחושת משמעות – תנאי הכרחי לצמיחה לאחר פגיעה. במצבי טראומה, התעללות והזנחה הילד זקוק למערכת שלמה המחזיקה אותו. מרחב הקבוצה והקהילה הופך עבורו למרחב תיקון חיוני, שבו הוא לומד יחסי אמון, אחריות ושייכות. ) מדגים כיצד קהילה טיפולית־חינוכית יכולה 2019 , מיזם "מפגש" (רוסמן לשמש מערכת תמיכה רב־שכבתית לילדים שחוו התעללות והזנחה. בהתאם לתפיסה החברתית־ערכית של המודל, העבודה מבוססת על ק ִִרבה וקשר, ומציבה את המפגש האנושי ואת הביטחון הרגשי כבסיס לשינוי. הקבוצות הקטנות פועלות בהנחיית אנשי טיפול וחינוך, והמשחק – משחקי תפקידים, דרמה, בנייה ויצירה – משמש שפה עיקרית ליצירת אמון ולבניית קשרים מחודשים. באופן דומה לזה של מעגלי ההתערבות המתוארים בתדריך "מפגש", תפקיד הקבוצה הוא לשמש "מעגל תיקון" – הילד מוזמן לבחון באמצעותה יחסים, להתנסות בעזרה הדדית ולחוות שייכות בקהילה תומכת, מתוך מחויבות לאמון, לגמישות ולהבנה מעמיקה של צרכיו הרגשיים והחברתיים. תוכנית טיפול קבוצתי אחרת היא תוכנית נמ"ל – "נעשה מקום למשחק" (מטיב – המרכז הישראלי לפסיכוטראומה). התוכנית פועלת במודל קהילתי־מניעתי ומדגישה את חשיבות המשחק בקשר הורה–ילד בגיל הרך. המתכונת היא של מפגשים קבוצתיים חווייתיים, המאפשרים חיזוק ביטחון, קשר ויכולת הבעה. כך נעשית הקהילה עצמה למרחב מחזיק ותומך – "נמל רגשי" לילדים ולהוריהם, המקדם חוסן ותחושת שייכות. ) אפשר לראות Bronfenbrenner, 1979( בהשראת ברונפנברנר במיזמים אלה מערכת אקולוגית של תיקון – הילד, המשפחה, המסגרת והקהילה פועלים בהם יחד. כשמבוגרים בסביבת הילד מתואמים ופועלים מתוך הבנה משותפת של חשיבות המשחק, מתאפשר לו לעבור מתודעת הישרדות לתודעת חיים. ) מדגיש כי חוסן מתפתח לא רק בקרב היחיד, אלא במערכות 1981( להד חברתיות תומכות. כך הופכים המשחק והקבוצה למנועי תיקון רגשי, חינוכי וחברתי ולגֶֶשר בין פגיעה אישית לתחושת שייכות קהילתית. הקהילה והקבוצה כמרחב תיקון

) מדגישים כי התפתחות Shonkoff & Phillips, 2000( שונקוף ופיליפס רגשית ובריאות נפשית בגיל הרך נשענות על יחסים אמפתיים ועל רגישות בתוך סביבה משחקית תומכת. תפקיד הצוות החינוכי הוא אפוא ליצור מרחב משחקי כזה ולהחזיק אותו – לשמור על עקביות, להציב גבולות מיטיבים ולהקשיב ללא שיפוטיות. באמצעות מרחב זה יוכל הילד לחוות קבלה, הגנה ומשמעות מחודשת. זאת ועוד, צוותי חינוך וטיפול נדרשים לזהות במשחק של הילד שפה ולא סימפטום, שכן המשחק הוא הכלי שלו להביע רגשות, פחדים ומשאלות. נוסף על כך, על אנשי החינוך והטיפול לזכור כי מתן מקום למשחק חופשי מחזק את אמון הילד במבוגרים ומאפשר לו בנייה מחודשת של תחושת ביטחון. להכשרת הצוותים החינוכיים תפקיד מכריע בעבודה עם ילדים שחוו התעללות והזנחה. במסגרת הכשרות מקצועיות, כגון בקורס "משחקים אנשי חינוך נחשפים 1 ככלי התפתחותי" הנלמד במכללת אפרתה, להבנה מחודשת שהמשחק הוא צורך קיומי ולא פעילות משנית. הם לומדים לראות במשחק תהליך דינמי של ביטוי רגשי, למידה חברתית ויצירת משמעות. כאשר הצוות מקבל כלים תיאורטיים וחווייתיים להבנת תהליכי משחק, הוא מסוגל לזהות את הפוטנציאל המרפא הגלום בו ולהתאים את Pellegrini & Smith,( ' התגובה החינוכית לצורכי הילד. פלגריני וסמית ) מציינים כי המשחק הוא תנאי בסיסי להתפתחות קוגניטיבית 1998 ורגשית, וכאשר מבוגרים תומכים ומשתתפים בו – הם מעצימים את תחושת הרווחה, הסקרנות והלמידה של הילד, וכן את תחושת השייכות שלו לסביבתו. יתרה מזו, מחקרים מראים כי צוותים שעברו הכשרה מודעת־משחק מפתחים יכולת גבוהה יותר להבחין בין משחק סימבולי המבקש עיבוד למצוקה ובין משחק המעיד על תיקון ושיקום. בכך הם מצליחים ). הצוות Fisher et al., 2011( לייצר סביבה פתוחה, סבלנית ובטוחה אפוא איננו רק משקיף – הוא שותף פעיל במסע ההחלמה של הילד ובבניית חוסן אישי וקהילתי הצוות החינוכי כגורם מתווך ומאפשר

הקורס נלמד במסגרת התוכנית להסבת אקדמאים לחינוך לגיל הרך 1 במכללת אפרתה.

נקודת מפגש I 8

החנזהו תוללעתה ווחש םידליל ןסוחו ןוקית לש בחרמכ קחשמה

עקרונות לעבודה עם ילדים שחוו התעללות והזנחה – סיכום

מקורות

(ר' גילבאום, מתרגמת). חשיבה ודיבור .)2006( ' ויגוטסקי, ל ירושלים: מאגנס. (י' מילוא, מתרגם). תל משחק ומציאות .)1995( ויניקוט, ד"ו אביב: עם עובד. גש"ר מאח"ד – מודל משאבי התמודדות במשבר. .)1981( ' להד, מ מרכז חוסן – גליל מזרחי. מטיב – המרכז הישראלי לפסיכוטראומה. גשר-מאחד נעשה מודל-משאבי-התמודדות-בשעת-משבר. תכנית נמ"ל מקום למשחק. מודל "מפגש": נקודת מבט .)2019( ' רוסמן, מ' וקאי־צדוק, א מקיפה על תופעת ההזנחה – תדריך תיאורטי ומעשי לאבחון קרן רש"י, משרד העבודה, הרווחה ולטיפול במשפחות, ילדים ונוער. והשירותים החברתיים, המוסד לביטוח לאומי . ). "לעבוד בתוך חלום" – עבודה קבוצתית עם ילדים, 2008( ' שי, ר .27-4 ,)1( 13 מקבץ, Bonanno, G. A. (2004). Loss, trauma, and human resilience: Have we underestimated the human capacity to thrive after extremely aversive events? American Psychologist, 59 (1), 20–28. Bronfenbrenner, U. (1979). The ecology of human development : Experiments by nature and design. Harvard University Press. Bruner, J. (1986). Actual minds, possible worlds . Cambridge, MA: Harvard University Press. Fisher, K. R., Hirsh-Pasek, K., Golinkoff, R. M., Singer, D. G., & Berk, L. E. (2011). Playing around in school: Implications for learning and educational policy. In A. D. Pellegrini (Ed.), The Oxford handbook of the development of play (pp. 341–360). Oxford University Press. Grolnick, W. S., & Ryan, R. M. (1989). Parent styles associated with children's self-regulation and competence in school. Journal of Educational Psychology, 81 (2), 143–154. Grotberg, E. H. (1995). A guide to promoting resilience in children: Strengthening the human spirit . The Hague: Bernard van Leer Foundation. Pellegrini, A. D., & Smith, P. K. (1998). The development of play during childhood: Forms and possible functions. Child Psychology and Psychiatry Review, 3 (2), 51–57. Perry, B. D., & Szalavitz, M. (2006). The boy who was raised as a dog and other stories from a child psychiatrist's notebook: What traumatized children can teach us about loss, love, and healing . New York: Basic Books. Russ, S. W. (2014). Pretend play in childhood: Foundation of adult creativit y. Washington, DC: American Psychological Association. Shonkoff, J. P., & Phillips, D. A. (Eds.) (2000). From neurons to neighborhoods: The science of early childhood development . Washington, DC: National Academy Press.

• העבודה עם ילדים שחוו התעללות והזנחה דורשת מצוותים חינוכיים וטיפוליים רגישות, עקביות והבנה מעמיקה שהמשחק הוא שפה טבעית לעיבוד רגשי. על אנשי המקצוע להימנע מהפסקת משחקים בעלי תכנים קשים – עליהם לתווך אותם ברגישות ולאפשר ביטוי סימבולי ובטוח. • שמירה על שגרה וביטחון באמצעות טקסים קבועים, עקביות והחזקה רגשית מחזקות את תחושת היציבות והשליטה של .)1981 , הילד (להד • שילוב של יצירה חופשית – ציור, תיאטרון, משחקי בובות או דרמה – מסייע אף הוא בהבעה רגשית ומעודד דמיון וויסות .)1981 , ; להד 2006 , (ויגוטסקי • שיתוף ההורים בתהליך חיוני ליצירת רצף רגשי בין הבית למסגרת ולעיגון תחושת ההגנה של הילד במערכת יחסים מוכרת ותומכת. • עבודה בצוות רב־מקצועי – הכולל גננות, יועצות, מטפלות ועובדות סוציאליות – מאפשרת התבוננות מערכתית, חיזוק הדדיות ובניית רשת תמיכה המקיפה את הילד. בתוך סביבה כזאת המשחק נהיה למרחב תיקון: מקום שבו הילד יכול לעבד כאב, לבנות אמון ולגלות מחדש את עצמו ואת יכולתו לשחק. • ), "רק במשחק ובמרחב המשחקי 1995( כפי שכתב ויניקוט יכול האדם להיות יצירתי, ורק כאשר הוא יצירתי הוא מגלה את עצמו". המשחק הוא שער לעולמו הפנימי של הילד – כלי תיקון וחוסן, המאפשר להפוך כאב ליצירה, פחד לשפה ובדידות לשייכות. כאשר מבוגרים – הורים, מחנכים ומטפלים – אינם רואים במשחק איום אלא אפשרות, הם נעשים שותפים למסע הריפוי של הילד.

• משחק מזכיר כי הילד איננו רק מי שנפגע, אלא גם מי שיכול ליצור, לחלום ולשחק את דרכו חזרה אל החיים.

I נקודת מפגש 9

כשהנפש כואבת בגוף: התעללות, הזנחה וכאבים נוירופלסטיים

םייטסלפוריונ םיבאכו החנזה ,תוללעתה :ףוגב תבאוכ שפנהשכ

iStock

דקלה בומש

.TMS־ וב CBT־ היא תרפיסטית, מטפלת מוסמכת ב דקלה בומש

כאב שמקורו בעבר

בעת שמטופל מגיע למרפאה עם כאבים כרוניים שאין להם הסבר רפואי ברור, רק מעטים מהמטפלים בוחנים את ילדותו. עם זאת, מחקרים רבים מהעשורים האחרונים מצביעים על קשר חזק ומתועד בין חוויות קשות בילדות להתפתחות כאבים כרוניים בגיל הבוגר. מדובר בכאבים נוירופלסטיים – כאבים אמיתיים וממשיים, שמקורם בשינויים שחלו במערכת העצבים עקב טראומה מוקדמת. נתונים סטטיסטיים מישראל מראים כי אחד מכל חמישה ילדים נפגע מהתעללות או הזנחה. ילדים אלה נושאים איתם לא רק צלקות נפשיות, אלא גם תבניות פיזיולוגיות שישפיעו על חייהם הבוגרים. הבנת הקשר הזה חיונית לכל מטפל הפועל בקרב אוכלוסיות שחוו פגיעות בילדות.

: פריצת דרך בהבנת הקשר ACE מחקר

פורסם מחקר שהפך את הבנתנו לגבי ההשפעות ארוכות 1998 בשנת Felitti( ’ הטווח של טראומות ילדות. מחקרם פורץ הדרך של פליטי ואח משתתפים במשך כמה שנים, כשהוא 17,000־ ) בחן יותר מ et al., 1998 מתמקד בקשר בין חוויות שליליות בילדות ובין מצב הבריאות בגיל הבוגר. החוקרים יצרו שאלון הכולל עשרה סוגי חוויות קשות שכונו .(Adverse Childhood Experiences) ACE

I נקודת מפגש 11

שמוב הלקד

כאב נוירופלסטי: הגדרה ומאפיינים

ממצאי המחקר הראו ששני שלישים מהמשתתפים חוו לפחות אירוע אחד בילדותם, ואחד מכל שמונה אנשים חווה ארבעה אירועים ACE או יותר. הממצא המרכזי היה הקשר הברור בין מספר האירועים השליליים ובין בעיות בריאות בגיל הבוגר. גבוה הראו עלייה דרמטית בסיכון לפתח מחלות ACE אנשים עם ציון כרוניות, התמכרויות ובעיות נפשיות אחרות. הסיכון לאלכוהוליזם, דיכאון או יותר. ACE בקרב אלה שחוו ארבעה אירועי 12-4 וכאב כרוני עלה פי Nicolson et al.,( ’ מחקרים עדכניים יותר, כגון זה של ניקולסון ואח לפתח פיברומיאלגיה 4-2 ), חזרו על הממצאים ומצאו סיכון גבוה פי 2023 גבוה. ACE והפרעות כאב נוירופלסטי אחרות אצל משתתפים עם התעללות והזנחה בגיל הרך משפיעות על התפתחות המוח בתקופה הקריטית ביותר, שבה מתעצבות מערכות הבקרה – הרגשית והפיזיולוגית. כאשר ילד חווה טראומה חוזרת ונשנית, גופו נתון במצב של עוררות מתמדת. מערכת ההורמונים מופעלת יתר על המידה, ובייחוד הורמון הלחץ, קורטיזול, המשפיע על התפתחות האמיגדלה וההיפוקמפוס – אזורי המוח האחראים על עיבוד רגשות וזיכרונות. המוח של ילד שחווה התעללות “לומד” שהעולם מקום מסוכן, והוא מפתח מסלולי עצבים הממוקדים בזיהוי איום תמידי. קישוריות המוח משתנה, והמערכת הנוירולוגית מתכוננת “להילחם או לברוח” גם כשאין סכנה ממשית. תהליך זה משנה את דרכי עיבוד הכאב במוח ויוצר רגישות יתר לגירויים שבדרך כלל לא היו גורמים לכאב. ) את מנגנון Melzack & Wall, 1965( בשנות השישים תיארו מלזק ו־וול “שערי הכאב” – ארבעה שלבים שדרכם עובר מידע על הכאב מהגוף אל המוח. בשער הראשון קולטני הכאב ברקמות קולטים גירויים ומעבירים אותם למערכת העצבים. בשער השני חוט השדרה מבצע סינון ראשוני, והוא יכול להגביר את האותות או להחלישם. השער השלישי הוא התלמוס, מרכז ההעברה במוח המסנן ומעבד אותות כאב לפני העברתם לקליפת המוח. השער הרביעי הוא קליפת המוח עצמה, שם נוצרת החוויה הסובייקטיבית של הכאב בהשפעת רגשות, זיכרונות וציפיות. בכאב נוירופלסטי השערים האלה נשארים “פתוחים”, והם מגיבים במידה מוגזמת לגירויים שאינם מזיקים. המוח של אדם שחווה טראומה בילדות נותר במצב של ערנות גבוהה, מפרש גירויים רגילים כמסוכנים ויוצר תחושות כאב אמיתיות בתגובה למצבים לא מאיימים. הבסיס הנוירולוגי: כיצד טראומה מעצבת את מערכת הכאב

כאב נוירופלסטי הוא תופעה מורכבת, שבה המוח יוצר תחושות כאב אמיתיות ללא נזק רקמתי ממשי. במצב זה מתרחשים במערכת העצבים המרכזית שינויים מבניים ותפקודיים המאפשרים למוח לפרש אותות רגילים כמסוכנים ולהגיב עליהם בכאב. זהו כאב ממשי לחלוטין, אך מקורו במוח ולא ברקמות פגועות. דוגמאות נפוצות לכאב נוירופלסטי כוללות פיברומיאלגיה, תסמונת המעי הרגיש, כאבי גב כרוניים ללא ממצא אורגני ומיגרנות כרוניות. מצבים אלה מופיעים לעיתים תכופות אצל אנשים עם היסטוריה של , ובייחוד אלה שחוו התעללות או הזנחה רגשית מתמשכת. ACE חוויות המאפיין המרכזי של כאב נוירופלסטי הוא שהוא אינו מגיב לטיפולים רגילים. משככי כאב, הזרקות וניתוחים לרוב אינם מביאים לידי הקלה של ממש, מכיוון שהם מתמקדים ברקמות ולא במקור האמיתי של הכאב – המוח עצמו. הבנת המנגנון הזה פותחת דרכי טיפול חדשות המתמקדות בשינוי של דפוסי עיבוד המידע במוח. אחד הגילויים המרכזיים בהבנת כאבים נוירופלסטיים הוא התפקיד המכריע שיש לרגשות לא מעובדים ביצירת הכאב הפיזי. רגשות “תקועים” מטראומה מעבירים אותות מצוקה למוח, והמוח מתרגם אותם לכאב גופני ממשי. המנגנון הזה התפתח כדרך הישרדות – כאשר ילד אינו יכול לבטא או לעבד רגשות קשים באופן בטוח, המוח מוצא דרכים אחרות להביע את המצוקה. טראומה משנה באופן יסודי את דרך העיבוד של המידע הרגשי במוח. אזורים שאמורים לעבד רגשות בצורה מאוזנת הופכים רגישים יותר ומגיבים בחדות רבה יותר. התוצאה היא יצירת מעגלים של כאב שמחזקים את עצמם – פחד מכאב מגביר את תחושת הכאב, תחושה שיוצרת עוד פחד, ונוצר מעגל אין־סופי. שיח פנימי שלילי בעקבות טראומה מעצים את הכאב. אמונות כגון “הכאב מסוכן”, “אני חסר אונים” או “משהו נורא קורה לי” מגבירות את הפעילות במרכזי הכאב במוח ומחריפות את התחושות הפיזיות. רגשות מודחקים – כעס על הפוגע, אשמה על אי מניעה, בושה על מה שנתפס כחולשה – כל אלה עלולים להתבטא בתחושות כאב פיזי כאשר אין דרך בטוחה לבטא אותם. תפקיד הרגשות: המנגנון החבוי

נקודת מפגש I 12

םייטסלפוריונ םיבאכו החנזה ,תוללעתה :ףוגב תבאוכ שפנהשכ

גישות טיפוליות מתקדמות

עבודה רב־מקצועית: שילוב גישות

הטיפול היעיל בכאבים נוירופלסטיים מצריך שיתוף פעולה הדוק בין מקצועות שונים. הפסיכותרפיה היא עמוד השדרה של הטיפול, ומטרתה היא עבודה מעמיקה על הטראומה ועיבוד רגשי של החוויות הקשות. הפיזיותרפיה תורמת להחזרת הביטחון הגופני ולשחזור תנועה טבעית. חינוך לבריאות מספק הסברים פיזיולוגיים ברורים למטופל ולמשפחתו. כאשר המטופל מבין את המנגנון העומד מאחורי הכאב שלו, הוא יכול להתחיל לשתף פעולה עם התהליך הטיפולי. רפואה משלימה, הכוללת טכניקות הרגעה, מדיטציה וקשיבות, מספקת כלים יומיומיים להתמודדות ולשמירה על איזון רגשי. הבסיס המדעי לטיפול בכאבים נוירופלסטיים הקשורים לטראומת ילדות מתחזק מעשור לעשור. מחקרים עדכניים בתחום ההדמיה העצבית מראים שינויים מדידים במדדים נוירולוגיים אצל מטופלים – לאחר טיפול המותאם לטראומה. ACE ־ עם כאב כרוני הקשור ל באמצעות הדמיה מתקדמת של המוח הצליחו חוקרים לתעד את הדרך שבה הטיפול משנה את הפעילות במרכזי הכאב ובאזורים האחראים לוויסות רגשי. ) הוכיחו קשר ישיר וחד־משמעי Nicolson et al., 2023( ’ ניקולסון ואח בין חוויות ילדות קשות להופעת כאבים נוירופלסטיים, ותיעדו שיפור של ממש בטיפולים המתייחסים במפורש לטראומה המוקדמת. מחקרם EAET ) על טיפול Lumley & Schubiner, 2019( של למלי ושובינר במדדי הכאב אצל מטופלים שלא הגיבו 50%־ הראה שיפור של יותר מ לטיפולים אחרים. חשיבותו של מחקר זה בכך שהוא הראה שגם אנשים שסבלו מכאב כרוני במשך שנים יכולים להשיג שיפור משמעותי כאשר הטיפול מתייחס לרכיבים הרגשיים והטראומטיים של הכאב. ראיות מחקריות ליעילות הטיפול

הטיפול בכאבים נוירופלסטיים דורש גישה שונה מיסודה מזו המונחת בבסיסם של טיפולים רגילים בכאב כרוני. במקום להתמקד ברקמות הכואבות, הטיפול מתמקד בשינוי דפוסי עיבוד המידע במוח ובעבודה על הטראומה הרגשית שמזינה את הכאב.

של ד”ר ניר ברוש TMS גישת

( מציעה מסלול Tension Myoneural Syndrome) TMS גישת טיפולי מובנה, שתחילתו בהבנה מעמיקה של מנגנון הכאב. בשלב הראשון המטופל לומד על הקשר בין מוחו לכאב שהוא חווה, ומבין את התפקיד שממלאים רגשות לא מעובדים ביצירת הכאב הפיזי. השלב השני מתמקד בזיהוי ושינוי של דפוסי המחשבה הקשורים לכאב, ובד בבד נעשית עבודה מעמיקה לזיהוי, שיום ועיבוד של רגשות באמצעות מיפוי רגשי. הטיפול ממשיך בפירוק תבניות התנהגותיות שנוצרו בתגובה לכאב, ובבנייה מחודשת של תחושת הביטחון העצמי. התהליך מסתיים בחזרה הדרגתית לפעילויות נמנעות בעזרת סרגל מאמצים כמעט מגוחך – התקדמות איטית ובטוחה המאפשרת למוח ללמוד מחדש שתנועה ופעילות אינן מסוכנות.

EAET גישת

(Emotional Awareness and Expression Therapy) EAET גישת ) מתמקדת במודעות Lumley & Schubiner, 2019( של למלי ושובינר רגשית ובביטוי של רגשות. הגישה כוללת זיהוי של רגשות מודחקים, יצירת מרחב בטוח לביטוי רגשות קשים מהעבר, ולמידה מחודשת של המוח לעבד אותות כאב בצורה מאוזנת יותר.

PRT גישת

כלים מעשיים למטפלים

) מבוססת על העיקרון Pain Reprocessing Therapy( PRT גישת שלפיו אם המוח למד לפרש גירויים לא מזיקים כמסוכנים, הוא יכול ללמוד גם את ההפך. התהליך מתחיל בחשיפה הדרגתית לפעילויות המעוררות כאב, והמטרה היא ללמד את המוח שהגירויים אינם מסוכנים. השלב הקריטי הוא שינוי הפרשנות של תחושות הכאב – במקום לפרש כאב כסימן לנזק, המטופל לומד לראות בו ביטוי של מוח שעדיין לא הסתגל למצב הבטוח הנוכחי.

נעשה על ידי מטפלים שהוסמכו לכך. TMS הטיפול בגישת המטפלים משתייכים למגוון רחב של מקצועות טיפול, כגון רופאים, אחיות, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ומטפלי גוף־נפש, שקיבלו הכשרה מתאימה.

I נקודת מפגש 13

שמוב הלקד

ליווי ארוך טווח

עקרונות מנחים לעבודה הטיפולית

בליווי ארוך טווח יש חשיבות מכרעת להתמקדות בבניית עמידות ויכולת התמודדות עם חזרות של הכאב. מטופלים צריכים להבין שהחלמה אינה מתרחשת ב”קו ישר”, ושבמהלך הטיפול ייתכנו נסיגות זמניות. חיבור לקבוצות תמיכה או לקהילה טיפולית עשוי לספק תמיכה רגשית ומודלים חיוביים של החלמה. מעקב רגיל ומתמיד מאפשר למטפל לזהות שינויים ולהתמודד עם צרכים מתפתחים.

העבודה הטיפולית עם כאבים נוירופלסטיים הקשורים לטראומת ילדות נסמכת על עקרונות שמייחדים אותה מטיפולים רגילים בכאב כרוני. העיקרון הראשון הוא השימוש בשפה מעצימה ומחזקת. במקום להשתמש בשפה של מחלה וחוסר אונים, המטפל מדגיש את הגמישות הנוירופלסטית של המוח ואת יכולת ההחלמה הטבועה בכל אדם. יצירת תחושת ביטחון מוחלטת היא תנאי הכרחי לכל התקדמות בטיפול. מטופלים שחוו התעללות בילדות זקוקים לוודאות שהמרחב הטיפולי שונה במהותו מהסביבה שבה נפגעו. זה כולל שקיפות מוחלטת לגבי מה שיקרה בטיפול, מתן אפשרות למטופלים לשלוט בקצב ובתכנים, וכבוד מוחלט לגבולותיהם האישיים. התמקדות בחוזקות ובמשאבים פנימיים חיונית. אנשים שחוו טראומת ילדות פיתחו לרוב יכולות הישרדות יוצאות דופן, יצירתיות בפתרון בעיות ועמידות נפשית. זיהוי החוזקות האלה ותגבורן הופכים אותן לכלים טיפוליים עוצמתיים. שגרתית כחלק ACE בשלב האבחון הראשוני חיוני לקיים הערכת מתהליך האבחון, כדי לזהות דפוסים כלליים של חוויות שליליות בילדות. שאלות כגון “האם חווית תקופות קשות בילדות שעדיין משפיעות עליך היום?” יכולות לפתוח דיאלוג ללא פלישה מיותרת. מיפוי תבניות הכאב חיוני לזיהוי קשרים בין מצבים רגשיים, מתחים חיצוניים או תאריכים משמעותיים ובין החמרה בכאב. לרוב אפשר לגלות דפוס ברור – כאבים המחריפים בתקופות מלחיצות, ביום השנה לטראומה או במצבים המזכירים את החוויה המקורית. בשלב האבחון

אתגרי הטיפול וההתמודדות איתם

הטיפול בכאבים נוירופלסטיים בקרב מטופלים שחוו התעללות בילדות מציב אתגרים ייחודיים. האתגר הראשון הוא התנגדות וחשדנות של המטופלים. אנשים שחוו פגיעה מצד דמויות סמכות בילדותם עלולים להתקשות ביצירת אמון כלפי המטפל. חשוב להכיר בקושי הזה ולעבוד בסבלנות על בניית אמון. קושי אחר הוא זיהוי וביטוי של רגשות. שנים של הדחקה יוצרות ניתוק עמוק מעולם הרגש הפנימי. המטפל צריך להיות מוכן לעבוד בקצב איטי ולספק כלים לזיהוי רגשי. מעגלי הימנעות הם אתגר נוסף. כאב כרוני יוצר הימנעות הדרגתית מפעילויות, מה שמוביל להחלשת השרירים ולהעצמת החרדה. שבירת המעגל דורשת גישה הדרגתית ותומכת. מטופלים רבים התנסו – במערכת הרפואית ובטיפול הרגשי – בחוויות של חוסר הבנה. חשוב להכיר בכך שכאבם אמיתי, ולהסביר את הבסיס המדעי של הכאב הנוירופלסטי. מטופלים עלולים לפרש גישה המקשרת כאב לרגש כ”הכאב בראש שלך”. חיוני להדגיש שהכאב ממשי, ושהטיפול מבוסס על מדע מתקדם. הקשר בין התעללות והזנחה בילדות לכאבים נוירופלסטיים בגיל הבוגר אינו בגדר “עוד השערה” אלא מציאות מדעית מתועדת. עובדה זו מחייבת התייחסות של המטפלים כדי להגביר את יעילות הטיפול בכאבים כרוניים. הטיפול בכאבים נוירופלסטיים דורש הבנה מעמיקה – לא רק של המנגנון הפיזיולוגי, אלא גם של ההיסטוריה הרגשית והטראומטית של המטופל. כשאנו מתייחסים אל הכאב כאל ביטוי של נפש פגועה בגוף פגיע, אנו פותחים דרכים חדשות לריפוי. מסקנות למטפלים והשלכות

במהלך הטיפול

הצעד החיוני הראשון בטיפול הוא הסברת המנגנון הנוירופלסטי של הכאב. הבנה שהכאב נובע משינויים במוח ולא מנזק רקמתי יכולה לסייע בהפחתת החרדה ולפתוח שיתוף פעולה. עבודה על מערכת האמונות – זיהוי ושינוי אמונות מגבילות הנוגעות לכאב, לגוף וליכולת ההחלמה – היא חלק מרכזי בתהליך.

שילוב טכניקות גוף־נפש, כגון קשיבות, נשימה מודעת ורגיעה מתקדמת, נותן למטופל כלים קונקרטיים להתמודדות יומיומית.

נקודת מפגש I 14

םייטסלפוריונ םיבאכו החנזה ,תוללעתה :ףוגב תבאוכ שפנהשכ

ושיטות אחרות, מספקות למטפלים EAET , הגישות של ד”ר ניר ברוש כלים קונקרטיים להתמודדות עם כאבים אלה. המפתח הוא ההבנה שכאב נוירופלסטי אינו דמיוני, אלא הוא תוצר של שינויים אמיתיים במוח – שינויים שניתן לשנות ולרפא. בעולם שבו אחד מכל חמישה ילדים חווה התעללות או הזנחה, חיוני שכל מטפל ירכוש הכשרה בתחום זה. רק כך נוכל להציע טיפול מלא ומקיף לאלה הזקוקים לו ביותר.

מקורות

Felitti, V. J., Anda, R. F., Nordenberg, D., Williamson, D. F., Spitz, A. M., Edwards, V., Koss, P., & Marks, J. S. (1998). Relationship of childhood abuse to diseases. American Journal of Preventive Medicine, 14 (4), 245-258. Lumley, M. A., & Schubiner, H. (2019). Emotional awareness and expression therapy for chronic pain. Psychosomatic Medicine Journal, 21 (7), 30. Melzack, R., & Wall, P. D. (1965). Pain mechanisms: A new theory. Science, 150 (3699), 971-979. Nicolson, K. P., Mills, S. E. E., Senaratne, D. N. S., Colvin, L. A., & Smith, B. H. (2023). What is the association between childhood adversity and subsequent chronic pain in adulthood? A systematic review. BJA OPEN, 6 , 100139.

I נקודת מפגש 15

קלינאיות תקשורת בקו הראשון

קווים מנחים לעבודת קלינאי תקשורת במצבי טראומה, דחק ומצוקה של ילדים נפגעי התעללות והזנחה

iStock

תמר צ'רקה היא קלינאית תקשורת התפתחותית, תמר צ'רקה רכזת תוכניות הכשרה בתחום הגיל הרך ומקצועות הבריאות במכון חרוב.

הקדמה

)Speech and Language Pathology) SLP מקצוע קלינאות התקשורת הוא אחד ממקצועות הבריאות. קלינאיות תקשורת עוסקות בהערכה, אבחון, טיפול ומניעה של קשיים בשפה, בתקשורת, בשמיעה, בדיבור, בקול, בבליעה ובקשיי האכלה ואכילה, לאורך כל מעגל החיים – מינקות ועד זִִקנה. הן חלק מהצוות המקצועי במגוון מסגרות חינוכיות, רפואיות, שיקומיות, פרטיות וקהילתיות. תחומי ההתערבות משתנים בהתאם לגיל, לסיבת הפנייה ולמסגרת הטיפול, למשל – רכישת שפה ותקשורת אצל פעוטות, טיפול בשיבושי היגוי ובגמגום, שיקום שפה אחרי שבץ מוחי ופגיעות ראש והקניית שימוש בתקשורת תומכת וחליפית (תת"ח) לאנשים עם מוגבלות. פרסמה האגודה הישראלית של קלינאי התקשורת 2025 בחודש מאי בישראל נייר עמדה בנושא קווים מנחים לעבודת קלינאי תקשורת במצבי טראומה, דחק ומצוקה. מטרתו של נייר העמדה – להעלות את המודעות לתרומתה הייחודית של קלינאית התקשורת בתהליכי הערכה, טיפול ושיקום בילדים ובמבוגרים שעברו טראומה. הטיפול

נקודת מפגש I 16

ןושארה וקב תרושקת תויאנילק

כלומר, השילוב של פגיעה פיזית במבנה המוח, המתרחשת בעקבות טראומה, עם פגיעה בתנאים הבסיסים להתפתחות שפה ותקשורת, המאפיינים ילדים נפגעי התעללות והזנחה (חסר בהתקשרות בטוחה ומחסור באינטראקציות מילוליות וחשיפה שפתית ואוריינית) – שילוב כזה עלול להוביל לעיכובים בהתפתחות השפתית ולפערים ניכרים בתפקודי ההבנה וההבעה של שפה וברכישת מיומנויות תקשורת ). השפה היא כלי חיוני לחשיבה, להבנה, להבעה Lum et al., 2015( ולעיבוד של חוויות ושל העולם, והיא מסייעת בעיבוד ואינטגרציה של החוויה הטראומטית. על כן פגיעה בתפקוד השפתי עלולה להיות גורם .)Ciolino et al., 2021( מעכב בתהליך הריפוי והשיקום מהטראומה

נוגע לתפקודים שפתיים ותקשורתיים שהם רגישים במיוחד לפגיעה במצבים של טראומה, ועם זאת הם כלי חשוב בתהליכי ריפוי ושיקום מטראומה: חשיבה, הבנה ועיבוד של חוויית הטראומה, פתרון בעיות, ניבוי ותכנון – כל אלה נעשים באמצעות השפה. נייר העמדה מתייחס גם למצבים ייחודיים אשר עלולים להיות תוצאה של טראומה ומצריכים התערבות של קלינאית תקשורת, כגון פגיעה במובנוּת הדיבור, בעיבוד השמיעה, בהפרעות קול שונות, באילמות טראומטית, בגמגום ובחוסר שטף. מטרה נוספת של נייר העמדה היא להדגיש את הצורך בהכשרה ייעודית לקלינאיות התקשורת בנושא של טראומה, התעללות והזנחה, כדי לתת מענה מדויק ומקצועי במצבים של טראומה (אגודת קלינאי .)2025 , התקשורת בישראל מאמר זה מתבסס על נייר העמדה שפרסמה אגודת קלינאי התקשורת בישראל, וכן על מחקר שנעשה במרפאת חרוב לילדים. המאמר ידון בתפקידה המשמעותי של קלינאית התקשורת בתוך צוות רב־מקצועי המטפל בילדים נפגעי טראומה, התעללות והזנחה, וכן יתייחס לקווים מנחים להתערבות מודעת טראומה בתהליכי התערבות של קלינאיות תקשורת. טראומה היא אירוע הנתפס כסכנה פיזית או נפשית לילד או למי שמטפל בו, והוא מלווה בתחושת חוסר אונים. מצבים של התעללות והזנחה בגיל הרך עלולים להוביל לטראומה התפתחותית אשר מוגדרת כחשיפה ממושכת לטראומה בתוך מערכת יחסים עם דמות מטפלת בגיל הרך. זה שלב קריטי להתפתחות, ועל כן הסיכון לפגיעה בהתפתחות ובמבנה המוח גבוה. במצבים אלו המוח פועל במצב הישרדות: גזע המוח והאמיגדלה נתונים במצב של תפקוד יתר, והם מפעילים את מנגנוני ההישרדות. הפעלה זו נעשית על חשבון מערכות "גבוהות" יותר, כגון הקורטקס הפרה־פרונטלי אשר אחראי בין השאר לעיבוד מידע, שפה, ויסות, למידה ותקשורת. כאשר מצב הישרדותי זה פועל לאורך זמן ממושך בתקופת חלון ההזדמנויות ההתפתחותי, גובר הסיכון לעיכוב התפתחותי ושפתי. נוסף על כך, חוויית הטראומה פוגעת ביכולת ליצור התקשרות בטוחה עם דמויות משמעותיות, בעיקר כאשר הטראומה נובעת ממצבי התעללות והזנחה שבהם הדמויות המשמעותיות פוגעות ולא מיטיבות. לשם התפתחות תקינה של שפה ותקשורת יש צורך בהתקשרות בטוחה לדמויות המטפלות, כדי לרכוש יכולת ויסות. ויסות מאפשר פניוּת ללמידה והתפתחות, וכן השתתפות באינטראקציות תקשורתיות וחשיפה לתשומה שפתית, המהוות בסיס להתפתחות שפתית תקשורתית. השפעות של טראומה, מצבי דחק ומצוקה על שפה ותקשורת אצל ילדים

מרכיבי השפה והתקשורת שנפגעים בעקבות טראומה

ילדים שחוו טראומה התפתחותית, התעללות או הזנחה עשויים להראות קשיים בהבנה של שפה, בזיכרון המילולי, בעיבוד מידע מילולי, בהבנת סיבתיות ורצף ובשימוש בשפה לצורך חשיבה, כגון פתרון בעיות, הסקת מסקנות וניבוי. כמו כן אוצר המילים שלהם עשוי להיות דל וקונקרטי, עלולים להיות קשיים בשליפת מילים ועיכוב בהתפתחות התחביר – שימוש במשפטים פשוטים בלבד, קושי בהבנה ובתיאור של רצף נרטיבי וקושי בארגון של מסר מילולי קוהרנטי וברור. האופן שבו הם יתארו חוויות ורעיונות עשוי להיות מקוטע, חסר ארגון, ולעיתים חסר .)Yehuda, 2015( קשר הגיוני בין מרכיביו נוסף על כך, ילדים אלו עשויים להראות קושי ברכישת מיומנויות פרגמטיות – האופן שבו משתמשים בשפה בהקשרים שונים, למשל שימוש במשלב שפתי מותאם עם אנשים שונים ובמצבים שונים, שמירה על תור בשיחה והתחשבות בידע המאזין, קושי ברכישה ושכלול של ), קושי בהבנת בדיחות, רמיזות, TOM – theory of mind( מיומנות או כוונות של האחר – כל אלו משפיעים על ההתנהלות היומיומית, החברתית והלימודית. כמו כן, מצבים דיסוציאטיביים בעקבות טראומה מורכבת עשויים להיראות דומים ללקויות נוירו־התפתחותיות שונות, ועוד, מה שיוצר קושי בהערכה ובטיפול נכונים ADHD , כגון אוטיזם .)Ciolino et al., 2021; Yehuda, 2015( ומתאימים חשוב לציין כי קלינאי תקשורת עובדים לעיתים קרובות עם אוכלוסייה של בעלי מוגבלויות ולקויות נוירו־התפתחותיות שונות אשר לעיתים מציגים קשיי שפה ותקשורת. אוכלוסייה זו נתונה בסיכון מוגבר להתעללות והזנחה, והיא פגיעה במיוחד לטראומה.

I נקודת מפגש 17

הקר'צ רמת

תרומת קלינאית התקשורת לעבודת הצוות הרב־מקצועי

טיפולי שפה ותקשורת ניתנים לרוב דרך שירותי בריאות (מכונים ויחידות להתפתחות הילד) או במסגרות חינוכיות. מקומות אלו לא תמיד מותאמים לצרכים הייחודיים של ילדים נפגעי טראומה, התעללות והזנחה. נוסף על כך, ההכשרה הבסיסית של קלינאיות תקשורת לרוב אינה כוללת את נושא הטראומה, ולכן לעיתים קרובות הן חסרות ידע בתחום זה, ולא תמיד יודעות לזהות ולפרש נכון סימפטומים של טראומה, כגון קשיים בוויסות ובקשב, שפה קונקרטית, קשיים פרגמטיים, מצבים דיסוציאטיביים ועוד. )Trauma-Informed Care( מודל עבודה מודעת טראומה בטיחות, אמון, בחירה, שיתוף פעולה חמישה עקרונות בסיסיים: . יישום עקרונות אלו בטיפולי שפה ותקשורת דורש חשיבה והעצמה מחודשת על תכנון המפגש הטיפולי, הגדרה של המטרות ושל האופן שבו מתבצעת העבודה השפתית־תקשורתית. ) נעשה Aviad et al., 2025( במחקר שנערך במרפאת חרוב לילדים ילדים נפגעי התעללות והזנחה, 19־ ניתוח איכותני של תיעוד טיפולים ב . מתוך 2021-2020 אשר קיבלו במרפאה טיפולי שפה ותקשורת בשנים הניתוח אפשר ללמוד על אופן היישום של אסטרטגיות לטיפול מודע טראומה בתוך טיפול שפה ותקשורת בילדים נפגעי התעללות והזנחה. אסטרטגיות וגישות טיפוליות המסייעות בעבודת קלינאית התקשורת עם ילדים נפגעי התעללות והזנחה: 1 . – מכיוון שהתעללות והזנחה השקעה בבניית קשר ואמון בילדות גורמות לפגיעה ניכרת ביכולתו של הילד לתת אמון במבוגרים וליצור איתם קשר, יש צורך להקדיש זמן רב מהרגיל ביצירת קשר ובבניית אמון עם הילד בתחילת הטיפול. לאחר שיתבסס אמון וקשר בטוח בין המטפל למטופל תיווצר פניוּת ללמידה ויהיה אפשר לעבוד על מטרות הטיפול השפתיות־תקשורתיות. 2 . – שימוש בתוכנית טיפול סביבה צפויה מפחיתה חרדה מסודרת, מדוברת, כתובה או מצוירת, של שלבי המפגש והפעילויות השונות בו, וכן מתן הסברים ברורים לגבי הציפיות והדרישות מהילד – כל אלה יסייעו לו לצפות ולהתכונן למה שעתיד לקרות בטיפול, להפחית חרדה ולתפקד טוב יותר. 3 . – טראומה פוגעת ביכולות הוויסות שימוש באמצעי ויסות השונות. לעיתים קרובות נראה כי ילדים נפגעי התעללות והזנחה אינם מווסתים ועל כן הם מתקשים מאוד להתפנות

טיפול שפה ותקשורת יכול לסייע לילדים נפגעי טראומה, התעללות והזנחה במניעה ובצמצום של עיכובים התפתחותיים בתחום השפה והתקשורת. הטיפול יכול לסייע להם לרכוש מיומנויות של עיבוד מידע מילולי בצורה יעילה יותר, הבנה טובה יותר של מושגים מופשטים כגון רגשות ומצבים מנטליים, הוא עשוי להעשיר את אוצר המילים שלהם ואת האופן שבו הם מצליחים להתבטא ולהעביר לבני שיחם מסר קוהרנטי, ברור ומאורגן. הטיפול יכול גם לסייע להם לפענח בצורה טובה יותר את הכוונות והמחשבות של האחר, וכך להבין טוב יותר מצבים חברתיים ולרכוש מיומנויות מעשיות, שיסייעו לדעת מה התגובה המתאימה בסיטואציות יומיומיות שונות. העבודה החינוכית והטיפולית עם ילדים נפגעי טראומה, התעללות והזנחה מבוססת לעיתים קרובות על שיח ושימוש בשפה. טיפול קלינאית תקשורת מסייע לילדים ברכישת מיומנויות שפה ותקשורת שהן בסיס ליכולת להבין, להשתמש בשמות של רגשות ולקיים שיח רגשי. טיפול כזה מסייע גם לבנות נרטיב חלופי לסיפור הטראומה כדי להדגיש כוחות ותקווה, דבר הנעשה לעיתים כחלק מהתהליך הטיפולי ועשוי להיות מורכב מאוד לילדים עם קושי שפתי ותקשורתי. אפשר לראות כי לקלינאית התקשורת יש תרומה חשובה ביותר לתהליך הטיפולי והשיקומי. נוסף על כך, היא יכולה לסייע לאנשי מקצוע מתחומי טיפול אחרים לזהות קשיי שפה ותקשורת אצל הילדים המטופלים על ידם, ולבצע התאמות שפתיות ותקשורתיות כדי לשפר את התקשורת עימם בתהליכי התערבות פסיכוסוציאליים וחינוכיים. הדרכה והעלאת מודעות בקרב אנשי מקצוע יכולה להיות חשובה ומשמעותית גם בתהליכים של חקירה והעדה של ילדים, הן בביצוע התאמות שפתיות בתוך תהליכים אלו והן בשימוש באמצעי תת"ח (תקשורת תומכת וחליפית) שונים לאוכלוסיות עם מוגבלויות מורכבות.

עקרונות של עבודה מודעת טראומה בטיפול שפה ותקשורת

למרות התועלת המשמעותית של טיפול שפה ותקשורת בילדים נפגעי טראומה, התעללות והזנחה, הפערים הקיימים בשטח בישראל גורמים לכך שילדים רבים אינם מקבלים טיפול זה. רבים מהילדים נמצאים במסגרות חוץ־ביתיות או במסגרות טיפוליות של הרווחה, שבהן אין פונקציות של מטפלות ממקצועות הבריאות, ובכלל זה קלינאיות תקשורת.

נקודת מפגש I 18

ןושארה וקב תרושקת תויאנילק

התאוששות מיטבית ופיתוח מלא של הפוטנציאל התקשורתי וההתפתחותי שלו.

לתהליכים של למידה. שימוש באמצעי ויסות שונים – נשימות, פעילות גופנית כגון ריצה וקפיצה, אמצעים תחושתיים כגון טרמפולינה, כדור וחפצים בעלי מרקמים שונים – יסייעו לילד להעלות או להוריד את רמת העוררות שלו כדי להגיע לעוררות אופטימלית התומכת בלמידה. יש חשיבות להתייעצות עם מרפאות בעיסוק כדי להכיר את הפרופיל החושי של הילד ולהתאים לו את אמצעי הוויסות הנכונים. 4 . – יש גישות טיפול הגורסות כי גמישות בהובלת הטיפול במצבים שבהם ילדים מגלים קשיים התנהגותיים יש צורך בהצבת גבולות ברורים. בטיפול בילדים נפגעי התעללות והזנחה נראה לעיתים כי דווקא הגישה ההפוכה עשויה לסייע. "זרימה" עם רצונות הילד ומתן אפשרות בחירה מסייעים לילד לחוש שליטה רבה יותר, ביטחון ומסוגלות, מחזקים את הקשר ההדדי עם המטפלת ואת הפניוּת להקשבה ולמידה. 5 . שימוש במודלינג כדי לעודד הבעה של כוונות תקשורתיות מציאות חייהם של ילדים נפגעי התעללות והזנחה הרגילה אותם לעיתים קרובות לפעול באופן אימפולסיבי ופיזי כדי להשיג את מטרותיהם. לעיתים קרובות הם יתקשו בביטוי מילולי של בקשותיהם, רצונותיהם, תחושותיהם ומחשבותיהם. שימוש של המטפלת במודלינג שפתי הוא אסטרטגיה נפוצה ומקובלת להקניה של שימוש במילים (או ג'סטות) לצורך בקשה, שיתוף, מחאה, סירוב ועוד. המודלינג מעודד את הילד לחקות מילים ומשפטים ולהשתמש בהם בעתיד במצבים שונים, ובכך הוא עשוי להפחית את המצוקה שלו בתוך סיטואציה שבה הוא חש תסכול נוכח חוסר היכולת שלו להשיג את מטרתו. המודלינג יהיה מותאם ליכולתו השפתית של הילד, לאוצר המילים שלו וליכולתו התחבירית.

טיפול שפה ותקשורת מסייע בשיפור של מיומנויות שפתיות תקשורתיות החשובות ונדרשות לצורך תהליכים חינוכיים וטיפוליים בדרך לריפוי ושיקום מטראומה, וכן לתהליכי חקירה והעדה. יש חשיבות רבה לכך שאנשי המקצוע השונים העובדים עם ילדים נפגעי טראומה, התעללות והזנחה יכירו את תרומתה של קלינאית התקשורת כחלק מצוות רב־מקצועי, וידעו להפנות אליה לצורך הערכה וטיפול וכן להתייעץ עימה לגבי התאמות שפתיות תקשורתיות בתהליכים טיפוליים וחינוכיים. כמו כן יש חשיבות רבה להכשרה של קלינאיות תקשורת בתחום של טראומה, התעללות והזנחה, ושל טיפול מודע טראומה – כדי שידעו לבנות, באופן היעיל והמותאם ביותר, תהליכי הערכה וטיפול לילדים שנפגעו.

מקורות

קווים מנחים לעבודת .)2025( אגודת קלינאי התקשורת בישראל (נייר עמדה). קלינאי תקשורת במצבי טראומה, דחק ומצוקה Aviad, M., Barnea, O., Dekel Amir, S., Charka, T., & Katz, C. (2025). Trauma-informed care in speech and language pathology sessions for children who experienced maltreat ment. International Journal on Child Maltreatment: Research, Policy and Practice, 1-27. ‏ Ciolino, C., Hyter, Y. D., Suarez, M., & Bedrosian, J. (2021). Narrative and other pragmatic language abilities of children with a history of maltreatment. Perspectives of the ASHA Special Interest Groups, 6 (2), 230-241. ‏ Lum, J. A., Powell, M., Timms, L., & Snow, P. (2015). A meta analysis of cross sectional studies investigating language in maltreated children. Journal of Speech, Language, and Hearing Research, 58 (3), 961-976. ‏ Yehuda, N. A. (2015). Communicating trauma: Clinical presentations and interventions with traumatized children. Routledge. ‏

סיכום

טראומה, התעללות והזנחה פוגעות בהתפתחות השפה והתקשורת של ילדים. השפה היא כלי מרכזי בחשיבה, בהבנה ובהבעה, והיא מאפשרת עיבוד של חוויות טראומטיות ואינטגרציה שלהן. בנייר עמדה שפרסמה אגודת קלינאי התקשורת בישראל, האגודה מדגישה את חשיבות תפקידה של קלינאית התקשורת כחלק מצוות רב־מקצועי בעבודה עם ילדים שחוו טראומה. לפיכך כל צוות המטפל בילדים שחוו טראומה ומצוקה צריך לכלול קלינאית תקשורת. שילוב זה מבטיח טיפול הוליסטי, כזה שמתייחס למכלול צורכי הילד ומאפשר

I נקודת מפגש 19

הקשר הבין־מקצועי כאבן יסוד באיחוי שברים בטיפול בילדים באומנה

iStock

שמרית פרינס־אנגלסמן היא עובדת סוציאלית, ד"ר שמרית פרינס־אנגלסמן פסיכותרפיסטית ומדריכה עובדות סוציאליות מנחות אומנה, מטפלת במרכז הטיפולי של שירות האומנה מכון סאמיט ומרצה במכללה האקדמית אשקלון ובמכללה האקדמית ספיר.

, שנהרגו מאמר זה מוקדש לזכרם של מיכל זקס, בנה ובת זוגו במתקפת הטילים האיראנית במהלך מבצע "עם כלביא".

מיכל שימשה רכזת אדמיניסטרטיבית בסניף באר שבע של שירות האומנה במכון סאמיט, והייתה דמות אהודה, מסורה, לבבית ומאירת פנים.

מבוא

ילדים המושמים במסגרות אומנה חווים לעיתים קרובות שורת פרידות, מעברים וניתוקים מהוריהם, מביתם ומסביבתם המוכרת. טראומות אלה פוגעות בתחושת הביטחון והיציבות שלהם. אחד האתגרים העיקריים בעבודת הטיפול הרגשי בילדים באומנה הוא יצירת רצף טיפולי, הן מבחינת הקשר עם הילד והן מבחינת שיתופי הפעולה בין אנשי המקצוע המלווים אותו. המאמר הזה מבקש להאיר את חשיבותה של השותפות המקצועית בין הגורמים המטפלים, ובעיקר את השותפות בין מנחת האומנה ובין המטפלת הרגשית – ליצירת מרחב בטוח ומכיל שמאפשר תיקון חוויות התקשרות פגועות וארגון מחדש של עולמו הפנימי של הילד. שילוב של גישה מערכתית עם פרספקטיבה דינמית מאפשר להחזיק בעת

I נקודת מפגש 21

ןמסלגנא־סנירפ תירמש

ומעוררת חרדה. הסתגלותם להוצאה מהבית תלויה, במידה רבה, בחוויות העבר, במעברים שחוו ובהיסטוריית ההתקשרות שלהם .)Sankaran & Church, 2016( לעיתים קרובות, עוד בטרם הגיעו למשפחת האומנה, ילדים אלה חווים מעברים נוספים, כגון שהייה אצל קרובי משפחה או הוצאה למרכזי חירום. מעברים אלו משפיעים על היעדר היציבות ועל חוסר הביטחון שהם חשים, שכן הדמויות המטפלות מתחלפות וגם הכללים משתנים. התוצאה היא שילדים צעירים נאלצים לפתח הגנות שיסייעו .)2016 ,' להם להתמודד עם השינויים התכופים (ביבי ואח תיאוריית ההתקשרות של בולבי גורסת שהביטחון, או היעדרו, בקשר המוקדם בין הילד ובין ההורה ישתקף במערכות היחסים של הילד ), ועל כן הקשר בין הילד ובין משפחתו Bowlby, 1969( במשך חייו הביולוגית משפיע על התקשרותו למשפחה האומנת. ככל שהילד צבר חוויות מוקדמות שליליות רבות יותר, ופיתח מודל פנימי של דמות התקשרות מזניחה או מתעללת, כך הוא עלול לראות בעצמו בלתי ראוי להגנה, ויתקשה לפתח התקשרות בטוחה עם ההורים האומ ְְנים. ילדים רבים חוו מעברים רבים בין דמויות נוטשות ופוגעות, והם חוששים .)2016 ,' מיצירת קשר ומכישלון נוסף בהתקשרות (ביבי ואח דמות הורית חלופית שיוצרת קשר עקבי ורציף עשויה לשקם נזק שנגרם מהתקשרות לא בטוחה בילדות. תהליך השינוי של מודל ההתקשרות הוא תהליך איטי, ועל ההורים האומ ְְנים לנהוג כלפי הילד בסבלנות, בהבנה ובקבלה. על פי הכמיהה לשיקום ההתקשרות הפגועה של הילד באומנה, העובדת הסוציאלית מנחת האומנה מעניקה הכוונה להורים – כדי לסייע להם ליצור קשר בטוח עם הילד. פגיעה בהתקשרות העובדת הסוציאלית מנחת האומנה מקיימת ביקורים בבית האומ ְְנים אחת לחודש או אחת לשבועיים. תדירות הביקורים נקבעת בהתאם לפרופיל ההשמה – אומנה רגילה או אומנה טיפולית. במהלך הביקורים היא נפגשת ביחידות עם האומ ְְנים ועם הילדים באומנה, והיא קשובה לצרכים הקונקרטיים והרגשיים העולים במפגשים. העו"ס מבצעת התערבויות טיפוליות במסגרת הנחיית האומנה, מסייעת בתיווך אתגריו הרגשיים והתקשורתיים של הילד לדמויות השונות המעורבות בטיפולו ומקדמת, עם הילד ועם הורי האומנה, תוכנית טיפולית מותאמת – בד בבד עם מעקב אחר מצבו תפקיד העובדת הסוציאלית מנחת האומנה

ובעונה אחת את המציאות החיצונית של הילד (בית הספר, קשר עם ההורים הביולוגיים) ואת עולמו הפנימי (רגשות חרדה, אשמה, בושה). החזקת המתח הזה היא תנאי לאיחוי השברים ולבניית אמון מתמשך.

רקע תיאורטי: אומנה, רצף והתקשרות הטיפול בילד באומנה

האומנה מספקת לילד שהוריו אינם מסוגלים לטפל בו חוויה משפחתית וקשר רגשי עם דמויות התקשרות מיטיבות. ילדים מגיעים למשפחות אומנה לאחר שחוו תפקוד הורי לקוי, התעללות והזנחה, או מוות של הדמויות המטפלות. האומנה נועדה לספק לילד הגנה, בית חם ותנאים .)2019 ,' מיטיבים להתפתחות פיזית ורגשית (פרינס־אנגלסמן ואח עובדת סוציאלית – מנחת האומנה – מנחה את הורי האומנה (להלן האוֹמ ְְנים). בתפקידיה יש רבדים שונים: הדרכה, פיקוח על הטיפול בילד באומנה, תמיכה באוֹמ ְְנים; ליווי אינטנסיבי בתחילת הקליטה של הילד ובעת משבר או פרידה; בניית תוכנית טיפול לילד הכוללת מענים כגון שיעורי עזר, חונכות וטיפול פסיכולוגי. נוסף על כך, מנחת האומנה מקיימת קשר ישיר עם הילד באומנה, והיא מעורה בקשר שלו עם הוריו הביולוגיים. המנחה אחראית לקיים קשר רציף עם מעגלי החיים שלו, כגון גורמים חינוכיים ועו"ס המשפחה האחראית על שיקום הוריו. התפיסה הרווחת באומנה מעודדת קשר ופגישות עם ההורים הביולוגיים, כדי לשמר ולחזק את יחסי הילד עם הוריו .)2016 , ועם משפחתו (חוק אומנה לילדים כאמור, ילד באומנה מאופיין בסימפטומים של טראומה התפתחותית, שכן הקשר עם הוריו שובש, והילד חווה אי־ודאות ואימה שהופיעה במפתיע וללא שליטה. בעקבות הפגיעה או הנטישה הילד חווה אשמה, זעם, בושה, חוסר אונים ובלבול. פגיעה עמוקה מאלצת אותו להפעיל מנגנוני הגנה רבי עוצמה שמקשים עליו לגבש הרגשה בסיסית ויציבה של ביטחון באחרים וליצור קשרים רגשיים וחברתיים. ילד באומנה אף נתון בסיכון לפתח הפרעה פוסט־טראומטית בעקבות הפגיעה הראשונית שחווה מדמויות ההתקשרות. עם המעבר למשפחה אומנת הוא חווה פר ֵֵדה טראומטית נוספת, מאחר שהוא מורחק מהוריו, מאחיו, ממשפחתו המורחבת וממעגל חבריו. הוא נאלץ לעזוב את ביתו ואת סביבתו המוכרת. הילד מרגיש אובדן, א ֵֵבל ואי־ודאות בנוגע לעתידו. ילדים רבים רואים במעבר למשפחת אומנה חוויה מטלטלת טראומה וקטיעת רצף

נקודת מפגש I 22