מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 5

ילדים פוגעים מינית: תיאור מקרה ד”ר טליה אתגר

רקע כללי מיכל (שם בדוי) הוצאה מביתה בהיותה והועברה לפנימייה בצו בית משפט, 13 בת על רקע פגיעה פיזית של האם והזנחה. פגע בה אביה פגיעה מינית 5 כשהייתה בת במשך תקופה ארוכה, ובעקבות מעשיו אלה ישב בכלא. כשהאב השתחרר מהכלא הוא חזר למשפחה. אחר כך נפטרה האם לאחר מחלה ממושכת. מיכל הייתה ילדה מפותחת מאוד מבחינה פיזית יחסית לגילה - גדולה, שמנה, פנים נאים, לבושה ברישול ובחוסר התאמה לממדי גופה. ילדה מבודדת מבחינה חברתית. עם בני גילה הייתה לרוב נתונה במצבי ניצול על-ידם, מושא ללעג ולהשפלות. הטיפול במיכל נמשך כשנה וחצי, פעם בשבוע. צוות הפנימייה היה שותף לכל מהלך הטיפול. התקיפה המינית , בתה 3 ½ פגעה מינית בילדה בת מיכל של בעלת תפקיד בפנימייה. מיכל הבחינה שלילדה היו עקיצות יתושים. היא הציעה לה לשחק ברופא וחולה, ולעצמה בחרה את תפקיד הרופא. בתור 'רופא' מיכל 'בדקה' את העקיצות בגב, בבטן ואחר כך גם באיבר המין ובעכוז, נוגעת ודוחפת אצבעות. מהלך הטיפול אחד האפיונים של תוקפים מיניים הוא ההכחשה של מעשיהם. ואמנם בארבעת חודשי הטיפול הראשונים הכחישה מיכל את התקיפה בכל תוקף וטענה שהיא 'לא יכולה לעשות כזה דבר לאף אחד'. היא טענה שמנהלת הפנימייה שונאת אותה ומעלילה עליה בלי שום סיבה. לאחר ארבעה חודשים, כשהמטפלת המשיכה

שחוותה בילדותה. השימוש שלה בגופה היה פיצוי מצד אחד (אכילת יתר) ודחייה עצמית וסביבתית מהצד השני (שמנה, מוזנחת, שנאה כלפי הגוף וכדומה). מיכל טענה שהיא לא חשה שום דבר, למשל - אף פעם לא ממש חם לה או קר לה. היא כמהה למגע חם ונעים, כי בעצם אף אחד לא ממש מחבק אותה ואוהב אותה. היא אמרה שלא אכפת לה שהיא שמנה ומוזנחת כי בכל מקרה אף אחד אחר לא מסתכל עליה ולא רוצה בקרבתה וכולם רק צוחקים עליה שהיא שמנה ומכוערת. בשלב זה נבנתה תכנית טיפול שהשתתפו בה המטפלת, אם הבית והמדריכות מהפנימייה. המטפלת עבדה עם מיכל בעיקר על החיבור לתחושות גופניות ראשוניות של חום וקור, מגע נעים ומגע לא נעים, ועל משמעות האוכל בעבורה ברמה הפסיכולוגית (פיצוי על דחייה חברתית ועוד). אם הבית סייעה לה לשמור על הרגלי אכילה מסודרים יותר: הגבלה לאכילת ממתק אחד ביום, אכילת פירות בלבד בין הארוחות וכדומה. המדריכות קיבלו הסבר על מצבה מהמטפלת ומהעובדת הסוציאלית והקפידו לתת לה חיזוקים חיוביים על התקדמותה בדיאטה ובשמירה על המראה החיצוני ולהעניק לה מגע נעים והולם. מיכל עצמה קיבלה אחריות על טיפוח עצמי מינימלי (להסתרק, להתקלח, ללבוש בגדים במידה שלה ולא במידה קטנה מדי). נוסף על העבודה היום-יומית עם מיכל על דימוי הגוף שלה, התמקדה המטפלת בנושא של מיניות בריאה מתוך שימת דגש על גירויים מיניים, נושא שהטריד מאוד את מיכל. מיכל שאלה שאלות רבות הקשורות

להעלות את העניין, היא הודתה ותיארה את התקיפה בצורה לקונית ויבשה: "היינו במועדון ביום שישי אחר הצהריים. שיחקנו במחשב, ראינו טלוויזיה ואז ציפורה [הקורבן (שם בדוי)] ואני ישבנו אחת מול השנייה בישיבה מזרחית, שיחקנו במשחק זיכרון. ואז ראיתי שלציפורה יש פצעונים ברגל ושאלתי אותה 'מה יש לך כאן?' והצעתי לה לשחק ברופא וחולה והרמתי לה את החצאית, אמרתי לה שתעמוד עם הגב אליי ואז דחפתי לה אצבעות לכוס ולתחת. אני חושבת שהיא בכלל לא הבינה מה עשיתי לה". מרגע שמיכל הודתה בתקיפה, החלה המטפלת לעבוד על "מעגל התקיפה" מעגל .)2 ; ראו נספח 1996 , שלה (אתגר התקיפה הוא כלי עבודה המאפשר למטופל להבין את המצבים המסוכנים שלו, רגשות מסוכנים, טעויות חשיבה וכיוצא באלה, ומאפשר לעבוד על התנהגויות כיוון שהיא שהתה בפנימייה, אלטרנטיביות. היה אפשר להיעזר במהלך הטיפול בצוות ) - הפסיכולוגית, אם הבית 2008 , (אתגר והמדריכות אשר שיתפו פעולה בתכנית הטיפול שנבנתה עבורה. נושאים שעלו בטיפול הנושא הראשון שהעסיק את מיכל היה גירויים מיניים והשאלה אם היא לסבית. "גוף של בנות מעניין אותי, אני מסתכלת הרבה על השותפות לחדר כשהן מתלבשות או מתקלחות". כדי לדבר על גירויים מיניים, היה צורך לדבר על הגוף, על תחושות גוף ועל דימוי גוף. דיבור על הגוף היה בעבור מיכל משימה קשה מאוד: היא בעצמה הייתה מנותקת מהחוויות הגופניות שלה, קרוב לוודאי בגלל הפגיעות המיניות

נקודת מפגש 39