מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 5

הראויה וממעטים לגזור עונש - ואפילו מינימלי או סמלי, בניגוד לענישה החמורה כלפי בנים תוקפים. התוצאה היא שבנות נושרות מטיפול פעמים רבות יותר, שכן לנשירה אין השלכות משפטיות שעליהן להתמודד אִתן וההורים אינם מחויבים לשלוח אותן לטיפול. מצב זה מגביר את הסיכון להישנות מקרי הפגיעה בעתיד. סיכום והמלצות חשוב לזכור כי אף שהתופעה של ילדות פוגעות מינית אינה רחבה, היא קיימת ויש לתת עליה את הדעת בכובד ראש. התאמת הטיפול בתופעה וההתייחסות אליה חייבת להיעשות בד בבד עם שינוי בתפיסה ובהכרה – ביטול המוסר הכפול הנוגע למיניות האישה וביטול ההפרדה בין ההגדרה של בנים פוגעים להגדרה של בנות פוגעות כשמדובר בפגיעה מינית. שינוי תפיסה זה יביא לידי הכרה בצורך במחקר נוסף של התופעה, וכן בעיצוב ובבנייה של כלי טיפול המותאמים לבנות פוגעות מינית. על המטפלים להיות ערים לתופעה, הקיימת בכל חלקי האוכלוסייה, למרות שכיחותה הנמוכה. בנוגע לגורמי הסיכון לפיתוח התנהגויות תוקפניות, יש להתייחס אל הבנות ואל הבנים באותו אופן, וראוי לבצע הערכה ותהליך של אינטייק שיתמקדו בפגיעה או בהיסטוריה של התעללות קודמת. על מסגרות ההשמה החוץ-ביתית מוטלת החובה לחנך בהתמדה למיניות תקינה ולשמירת גבולות. המטפלים במוסדות צריכים לפעול למנוע פגיעה מינית על-ידי בנות ולטפל במקרים שהיא מתרחשת. לפי תגובת המטפלים במחקר, נראה שהטיפול ההולם ביותר במקרים אלו הוא טיפול ארוך טווח. בטיפול כזה הבנות יוכלו להתמקד בעבר הטראומטי, בשיפור הדימוי העצמי, בהתמודדות עם רגשות אשמה ובמניעת הישנות הפגיעה באחרים.

פסולים, אך הן בכל זאת גילו רגישות נמוכה לנזק שנגרם לקורבן ונטו להמעיט בחומרת מעשי הפגיעה ואף להכחישם. למרות המאפיינים המייחדים בנות התוקפות מינית, רוב שיטות הטיפול בהן שאולות מטיפול בעברייני מין גברים. נראה כי שיטות טיפול אלה אינן מותאמות לילדים בכלל ולבנות בפרט, והשימוש בהן קשור לכך שהמחקר העוסק בילדות פוגעות מינית קטן ואינו מייצג את התופעה בכללותה. ממצאים מתוך המחקר: ראיונות ושאלונים למטפלים העוסקים בפגיעות מיניות של ילדות אנשי טיפול תיארו במסגרת ראיונות איכותניים בנות פוגעות מינית כילדות מניפולטיביות, מסוכנות, המעמידות פנים תמימות, שסביבתן המשפחתית היא סביבה לא תומכת. הם מתארים את התקיפות כמתוחכמות יותר משל הבנים, ולרוב הן משחזרות התעללות שהתוקפות עצמן חוו בעבר. ממצאי המחקר מצביעים על כך שבנות פוגעות בקורבנות הקרובים להם יותר מבנים, וגם הישנות הפגיעות שכיחה מבקרב בנים. המטפלים ציינו שיש הבדל בין בנים לבין בנות בצורך לפגוע: אצל הבנים מתואר רצון לשלוט, רצון להפגין כוח ותוקפנות, ואילו אצל הבנות מתואר צורך בקשר, בקבלה חברתית או בשחזור הפגיעה שפגעו בהן. בשל השיעור הגבוה של בנות פוגעות שחוו התעללות לעומת בנים פוגעים, יש מטפלים המסבירים כי בנות אלה סובלות לעִתים מהפרעה דיסוציאטיבית ולכן הן “מתנתקות” במהלך התקיפה כפי ש”התנתקו” במהלך ההתעללות בהן. הם מציינים עוד כי בקרב בנות שחוו התעללות אך סביבתן המשפחתית תומכת, הסבירות שיפגעו לאחר מכן באחרים נמוכה יותר. כמעט כל המטפלים ציינו שבתי המשפט אינם מתייחסים למקרים אלו בחומרה

בממוצע, ואילו בנות 8.7 לתקוף בגיל 6.7 , מתחילות לתקוף בגיל צעיר יותר בממוצע. הבדל אחר הוא טווח הגילים של התקיפה: בקרב בנות הטווח הממוצע הוא שנים, ואילו בקרב הבנים הטווח 47-6.7 שנים. 75-8.7 הוא הספרות חלוקה בנוגע למין הקורבנות. ישנם מחקרים שמראים כי בנות פוגעות יותר בבנים ויש מחקרים שמראים את ההפך. עם זאת, נראה כי ככל שגיל התוקפת נמוך יותר, הסיכוי שתתעלל בבנות מינה גבוה יותר. נראה כי בנות, שלא כבנים, מתעללות יותר בקורבנות שהן מכירות ולא בקורבנות אקראיים או לא מוכרים. גם הפגיעה מתאפיינת בקשר קרוב יותר אל הקורבן וההתעללות נמשכת זמן רב יותר. לעִתים קרובות הקורבן הוא אדם קרוב, כגון אח צעיר של הפוגעת. שלא כפוגעות מבוגרות או בנים פוגעים, בנות פוגעות לרוב אינן משתמשות בכוח פיזי או בכפייה. לרוב הן מוצאות קורבנות צעירים מהם בכמה שנים ומשכנעות אותם לבצע את המעשים הפוגעים מתוך שימוש בקשר הקרוב ביניהם. צורת הפגיעה הזאת ) Relational attack - פגיעה דרך קשר ( - אופיינית יותר לבנות פוגעות. נראה כי המוטיבציה של הבנות לפגוע נובעת פעמים רבות מטראומה ממושכת שנגרמה לתוקפת או ממחסור חריף בסביבה חברתית תומכת. נראה כי הרצון לפגוע אינו קשור לצורך בסיפוק מיני, והוא קשור יותר לצורך להפחית רגשות מציפים, כגון כעס, חרדה, בושה, בלבול ובדידות, או לרצון להתבלט ולזכות בתשומת לב. מחקרים אחדים בדקו ומצאו כי פעמים רבות התוקפת ממלאת תפקיד משפחתי של “שעיר לעזאזל”; היא בעלת כישורים חברתיים ואקדמיים נמוכים הגורמים לה לתקוף את האח או האחות האהובים יותר ומקובלים במשפחה. ברוב המקרים נראה כי התוקפות ידעו שהמעשים שביצעו

נקודת מפגש 49