מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 5

פוסקות, ועל התמודדותם של השורדים לאחר הירי. בסופו של דבר קשה להכריע אם פיטר הוא פושע, קורבן או חבר נאמן. בניגוד לקווין מ"חייבים לדבר על קווין", פיטר מסוגל לאהוב ואינו סוציופת קלאסי. הוא פשוט היה זקוק לעזרה.

מורכבת יותר. העלילה נעה אחורה וקדימה בזמן ומתארת את הימים והשנים שקדמו לירי, לצד המשפט בהווה. הסיפור מסופר מנקודות המבט של פיטר, גוז'י ואימותיהם. במהלך הסיפור אנו למדים על אוזלת היד של המבוגרים מול הקשיים של פיטר להשתלב וההצקות הבלתי

לעיכול, אך הוא נקרא בנשימה עצורה ומעורר הרבה מאוד מחשבה.

תשע עשרה דקות 2005 , ג'ודי פיקו, הוצאת כנרת

בתשע עשרה דקות אפשר לכסח מדשאה קטנה, לצבוע שיער, לצפות בשליש משחק הוקי. בתשע עשרה דקות אפשר לעצור את העולם, או לקפוץ מקצהו. בתשע עשרה דקות אפשר לנקום. סטרלינג היא עיירה קטנה בניו המפשייר שדבר לא קורה בה, עד היום שבו מתנפצת שלוותה השאננה באלימות מזעזעת של נער בתיכון. כדי להחלים, לא די לתושבי העיירה בעשיית צדק; עליהם להכיר גם בתפקיד שהיה להם בטרגדיה. ג'וזי קורמייה, בתה המתבגרת של השופטת היושבת בדין, הייתה יכולה להיות העדה הטובה ביותר של התביעה, אך היא אינה זוכרת את מה שאירע מול עיניה. ועם התקדמות המשפט, קווי התפר שבין תלמידי התיכון ובין קהילת המבוגרים מתחילים לבצבץ ולערער חברויות ויחסי משפחה, גם הקרובים שבהם. בתשע עשרה דקות שואלת הסופרת שאלות פשוטות שאין עליהן תשובות פשוטות: האם ילדך שלך עשוי להפוך לתעלומה עבורך? מה המשמעות של היותך שונה בחברה שלנו? האם מותר לקורבן להשיב מלחמה? ולמי - אם בכלל - יש זכות לשפוט אדם אחר? "הם התחילו", כך אמר פיטר לחוקר המשטרה. חשוף לבריונות, להצקות, להתעללות נפשית ופיזית של ילדים בגן ובבית הספר, פיטר רוצח עשרה בני אדם ופוצע עשרות. מלכתחילה זה נראה כמו מסע נקמה, אבל עם התפתחות העלילה מתגלה תמונה

נקודת מפגש 54