מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 8

היו משאילים אלמנטים מן המלחמה, סביב ההפצצות ובתים שנהרסו. לדוגמה, לילד, שביתו נמצא בעוטף עזה והוא חווה מלחמות קודמות, היו יותר טקסים אובססיביים. הילדים גם דאגו למשפחות: אולי קרה להם משהו? האם הם הספיקו להגיע למקלט בזמן אזעקה? ונוסף על הכול, הילדים ראו שהצוות מפחד והגיבו אליו. המצב הפעיל אצלם חרדות בסיסיות וראשוניות, כמו החשש להיפגע, החשש למשפחותיהם, והחשש לצוות הפנימייה, שהרי היו גם אנשי צוות שהתגייסו למילואים, והילדים חששו שלא יחזרו אליהם. הילדים הפעילו דפוסי התנהגות שהם מכירים, רק בעצמה גבוהה יותר, כלומר חרדת נטישה, הרטבות בלילה, או קושי להירדם. ורק אחר כך לאט-לאט אפשר לשמוע בתוך כל זה אצל כמה מהילדים תכנים הקשורים למלחמה עצמה. כיצד הגיב הצוות למצב? : המדריכים קיבלו על ורדה קלינגהופר עצמם תפקיד הורי. הם התגייסו להגנה על הילדים, ובתחילה אפילו לא רצו להתרחק מהפנימייה על מנת שיוכלו להיות קרובים לילדים ולגשת אליהם במקרה הצורך. חלקם חבר'ה צעירים שאחראים לקבוצה של ילדים, והיו צריכים לרוץ אתם למקלט. זוהי אחריות עצומה. עם זאת הם עצמם התמודדו עם חוסר ודאות: האם יוצאים הביתה או לא? האם מי שיצא למילואים יחזור? הם היו צריכים להתמודד עם חרדותיהם נוסף על האחריות הרבה שהייתה להם כלפי הילדים. : הצוות היה מבוהל מאוד. כרמל אלעד היו אנשי צוות שראו את היירוטים של הרקטות, וגם זה העלה אצלם את רמת הפחד. : המדריכים גרים במקום, והם אורי דוד היו במתח רב, כל אזעקה הייתה מקפיצה אותם. אצל המדריכים הנשואים שיש להם ילדים עלתה השאלה למי לדאוג קודם לילדיהם או לילדי הפנימייה.

אותות המלחמה טרם נעלמו האם המלחמה הותירה את רשמיה על הצוות גם היום? : מעצם היותו של הצוות ורדה קלינגהופר צוות המגונן על הילדים, הוא ספג יותר בעצמו. : בזמן שִׁגרה יש לצוות מערך כרמל אלעד הדרכות מובנה, ובדרך כלל יש זמן רב יותר לעיבוד המידע. בגלל המלחמה לא היה לזה זמן. פתאום התחילה השנה החדשה ואנשים הגיעו אליה מותשים כי בעצם לא היה להם חופש. וזה באמת לא היה קל. : בתחילת השנה פגשתי צוות אורי דוד עייף, מתוסכל, עצבני ונטול כוחות מחודשים לפתוח את השנה. מה היה מצב הילדים שחזרו לפנימייה בתחילת השנה? : בתחילת שנת הלימודים החדשה ורדה הילדים העלו תכנים הקשורים למלחמה, לאזעקות ולהרס בתים. היו ילדים שציירו ציורים של הלחימה ושל הירידה למקלטים. המצב הרגשי של הילדים היה קשור מאוד לאופן שבו המשפחה תפקדה. ילדים שהוריהם היו בחרדה גבוהה הושפעו יותר. ניכר היה שילדים שחזרו מבתים שבהם היה פחות סינון של המידע, נחשפו יותר לתכני המלחמה ולחרדות, והושפעו מהם. : כולם עברו טראומה, ולא כרמל אלעד היה זמן לעבד אותה כי החלה שנה חדשה וצריך היה להמשיך הלאה. קראנו לשכבת הגיל החדשה שנכנסה לפנימייה "איתן", וזה לא סתם, זה משמעותי. מצב של חירום וסכנה מציב את כולנו ב"סימן שאלה", במקום לא יציב ומעורער, במקום שבו הנפש מחפשת ביטחון ומרגוע. לפעמים אנחנו מוצאים אותם כשהסערה שככה. לפעמים אנחנו זקוקים לזמן נוסף. לפעמים תמשיך אתנו הסערה עוד כברת דרך ארוכה. אצל ילדים נפגעי התעללות והזנחה, הצורך בביטחון ובמרגוע לנפש עז יותר, והקושי לספק

shutterstock צילום אילוסטרציה:

אותו גדול יותר. נראה שצוות הפנימייה התגייס באופן טוטאלי למען הילדים, לשמירה על גופם ונפשם. הדבר הצריך מהם מסירות נפש ומשאבים רבים, וגבה מהם מחיר לא קטן. אבל בזכותם יכולה להפציע התקווה שאפשר לצאת מהתקופה הקשה הזאת עם כוחות נפש . מחוזקים יותר ואיתנים יותר

21

Made with FlippingBook flipbook maker