מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 9

להם שאצלי הכבוד שלהם במקום הגבוה ביותר. אני עובדת אתם על סוגיית בית המשפט; אני מסבירה להם שבתי המשפט לא הענישו אותם אלא להפך - בכך שהחוק מחייב אותם לבוא לטיפול הוא שומר על נפשם וכן על חסיון הטיפול. אני מציעה להם ללמוד לסמוך עליי, אפילו לשבת ולא לדבר אתי או לשחק, למשל, ולאט לאט הם לומדים מה טיב השירות הטיפולי שאנחנו נותנים. משפחות שהופנו לטיפול בצו בית משפט חוות בחריפות את היעדר השליטה. לכן אני מקפידה להחזיר להם תחושה של שליטה ומסוגלות. למשל, אני מדגישה שהחוק מחייב אותי ושאם אני עושה משהו "לא בסדר" הם יכולים להתלונן עליי. הכוח נתון בידיהם. בכך אני מחזקת אותם ונותנת להם תחושה שהם שולטים במצב. אני גם מדגישה שכולנו חלק מאותה קהילה ולכן הלב שלי פתוח אליהם. אני מסבירה להם שאם יפגשו אותי אחר כך יוכלו להתעלם ממני ולא להראות שהם מכירים אותי, וחובתי לא לספר שאני מכירה אותם. גם אם יאמרו לי שלום - לא אספר מאין אני מכירה אותם. האמון נבנה בהדרגה, אך משהוא מתבסס - ההורים נותנים את ברכת הדרך לטיפול בילדה, ולא אחת ממשיכים להשתתף בטיפול ולהביא את עצמם באופן מלא כפי שמעולם לא הרשו לעצמם - מתוך חוויה של נוכחות שרגישה למורכבות חייהם ומבקשת להיות שותפה במסע להחזרת הכבוד והתקווה. איך אפשר לגרום לכך שנפגעים רבים יותר יפנו לטיפול, וכיצד אפשר להגביר את המודעות ולגרום לאנשים מתוך הקהילה לבוא ולהתלונן? בענב"ל אנו סבורים כי חשוב לשלב בין מענה פרטני לילדים ולמשפחות ובין התערבות קהילתית המיועדת להעלות את המודעות לנושא בקרב אנשי המקצוע. הדרך יכולה להיות ימי עיון והשתלמויות לאנשי מקצוע בקהילה - דרך הקהילה, דרך המתנ"סים או דרך עמותות. לדעתי, צריך גם לפרסם סיפורי מקרה. הצוות

יש אמונה שאני מעצימה מאוד - האמונה שהעלאת קורבן מבריאה את הנפש. כזה הוא הקורבן שמעלים בחג הקורבן וכזה הוא הקורבן שהעלה אברהם כשעקד את ישמעאל, על פי האמונה המוסלמית. באמצעות הקורבן ניצלה נפש ישמעאל, ובמקרה שלנו - נפש המטופל. בכל יום חמישי נוהגים הבדווים לעשות משהו למען המתים, כפרה, ואני משתמשת במנהג ומעצימה אותו. ביקשתי מהורי הנפגעת להזמין את כל הנשים במשפחה. היות שמה שקשה להם מאוד הוא ה"פדיחה", אני מאפשרת להם ליזום ולארגן "פדיחה" טובה. אנחנו מקריבים ונותנים משהו ובתמורה מקבלים את הכבוד ועוזרים לילדה להבריא. הכוונה ב"פדיחה" היא לפרסום של הבושה הגדולה. בעבודה עם המטופל המטרה שלי לפרק את הנרטיב שלו הנוגע לבושה, לבדוק מה עומד מאחוריה. אני מציגה פרדוקס ובוחנת מהי "פדיחה" טובה לעומת רעה - למשל, חתונה או חזרה ממכה זו "פדיחה" טובה - ובונה עם המטופל את הנרטיב מחדש. כך בעצם אני מסייעת להחזיר לידיו את השליטה מידי אותם אנשים שאצלם התפרסמה הבושה ובידיהם כביכול היא נמצאת כרגע. זאת אומרת שאנחנו בונים את הנרטיב מחדש בדרך החברתית תרבותית שלהם ומפרסמים אותו. בני משפחתה של הנערה שנפגעה מידי אחיה וסבלה מדיסוציאציה עשו כפרה שלוש פעמים והזמינו את כל הדודות ואת הנשים האחרות. ביקשתי מהם להזמין בפעם אחרת גם את פקידות הסעד ולספר להן איזה תהליך הם עברו בתוך הבית. כל זה - כדי לחזק אותם ולהראות להם שהם מתמודדים עם המצב ומצליחים לשנותו. היה מקרה של הורים שסיפרו שהילדה שלהם השתגעה והם רצו לקחת אותה למכה. עודדתי אותם לעשות זאת. עבדתי אתם על האמונה המקובלת שאדם שחוזר משם הוא אדם נקי (חוץ ממקרה של רצח, שעליו אין סליחה). בני המשפחה - האב, הבן שלא פגע, האם והנפגעת עלו לרגל למכה, וכשחזרו יעצתי להם לשחוט כבש כדי לפרסם את זה בקרב המשפחה. זו דרך להחזיר לעצמם את הכבוד וכך להתמודד

עם החברה ולהחזיר את הנפש למרכז. אני משתמשת בעולם התרבותי והאמוני של המשפחה כדי להתמודד עם הפגיעה באופן שיתאים לרוח המסורת והאמונה של הפרט, ובדרך יצירתית מסייעת למשפחה לבנות נרטיב אחר המסביר לקהילה את המשבר או את הקשיים שפקדו אותם. הנרטיב החדש מחזיר להם חוויה של כבוד ואיזון שהכרחיים כל כך לתפקודה התקין של המשפחה. אילו קשיים יש בממשק בין החברה הבדווית לממסד ואילו שירותים צריך לשפר - לנוכח הימנעותם של רבים מפנייה ומדיווח? רבים בחברה הבדווית אינם מכירים את החברה המערבית, והם מעדיפים לפתור את העניינים בתוך הקהילה. הם חוששים מפגיעה בכבודם ומאובדן שליטה. הם יהיו מוכנים לערב מישהו מבחוץ ברגע שיראו שאנחנו מכבדים אותם. לכן אחד הדברים שאני מקפידה עליהם עם המטופלים שלי הוא מתן כבוד. אני אומרת להם שסודיות ושמירה על פרטיותם הם יסודות האתיקה והחובה המקצועית שלי. אני מספרת להם מתי חלה עליי חובת הדיווח, ואני מבטיחה שלא אדווח ולא אעשה שום צעד בלי ידיעתם, ושנתקדם יחד צעד צעד מתוך שמירה על סודיותם וכבודם. אני מסבירה להם מהם עובדים סוציאליים לחוק הנוער, מהי חובתם החוקית וכיצד פועלים ברגישות תרבותית בדאגה לשלומם של הקטינים. איך נפגעים מגיעים אליך? מעטים מאוד האנשים המגיעים לטיפול בעקבות יוזמה פרטית. רוב המטופלים מגיעים משום שבתי המשפט הפנו אותם וחייבו את הנפגעים ואת משפחתם לקבל טיפול. לכן כאשר הם מגיעים אליי לטיפול, אני קודם כול מזמינה אותם לבדוק אותי, לברר על אודותיי. שלא כטיפול שאני מציעה לחברה המערבית, שבה המטפל שומר על אנונימיות, כאן אני חושפת את עצמי. אני קהילתית. אני מזדהה ומספרת מאיזה שבט אני, למי אני נשואה ועוד, ומבקשת שיבררו פרטים עליי. אני אומרת

21