מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 7

הפרסום שלי יתרום לכך שייחשפו עוד עבירות, יש חשיבות לפרסום. בכל מקרה אני מפעיל שיקול דעת לפני שאני מפרסם את הטקסט שלי ברשת". "טלוויזיה שמדווח בטלוויזיה, אומר: מניב, היא אמצעי תקשורת מאוד חושפני. קשה להעביר סיפור בצורה אמינה בלי להקליט ולצלם. הכוח של החשיפה הוא עצום - כולם רואים אותך, כולם מכירים אותך. . רק לאחרונה זה גם יתרון וגם חיסרון הכנתי כתבה על ילדה נכה שיושבת בכיסא גלגלים ולא מסכימים להנגיש לה את בית הספר. ההורים שלה הסכימו שאצלם את פניה, ואפשרו לה לדבר באופן גלוי. הייתה לכך עוצמה ציבורית יוצאת דופן". , שסיקר בעבר נושאים הקשורים ריבלין לאיכות הסביבה, מדגיש גם הוא את החלק הוויזואלי של המדיום שבו הוא משדר, ויודע לשרטט את ההבדל בין סיקור של ענייני רווחה לבין סיקור של ענייני איכות הסביבה: "טלוויזיה היא מדיום ויזואלי. כאשר סיקרתי את התחום של איכות הסביבה, לתמונות ששידרתי היה המון כוח. כשעברתי לסקר את תחום הרווחה, הבנתי שגם כאן יש לתמונות המון כוח, אבל בתחום הזה אני פועל תחת מגבלות". ריבלין מבחין, בהקשר זה, בין סיקור קונפליקט משפחתי לפני אסון לבין סיקור קונפליקט משפחתי לאחר אסון. "לפני שקורה אסון, כל הפרטים הנוגעים לקונפליקט בין הורים, או לחשד כי אחד ההורים פוגע בילדים, נמצאים תחת חיסיון. ברגע שאני בוחר שלא לחשוף את הדובר, באמצעות עיוות קול או פיקסלים, אני מוותר על העוצמה של הכלי שבו אני עובד, במקרים האלה לעיתון יש הרבה יותר כוח לספר את הסיפור. לעומת זאת, לאחר שקורה אסון אין הבדל בין אמצעי התקשורת השונים. התמונה של שליפת המזוודה עם הגופה של רוז פיזם ממימי הירקון הייתה מזעזעת גם בטלוויזיה הצורך לשמור על וגם בעיתונים. כלומר, החיסיון הופך - במדיום שעיקר העוצמה שלו במה שרואים - לחיסרון בקשר לסיקור השוטף של פרשיות". עובד בו לוין ש news 1 באתר החדשות פורסמה באפריל השנה הכותרת הזאת: למשרד הרווחה אין כסף לרעבים, יש

האם יש גם חסרונות בחשיפה של פרשיות הקשורות בפגיעה בקטינים בתקשורת?

האם היתרונות או החסרונות קשורים למדיום שבו העיתונאים מדווחים? , המדווח באמצעות האינטרנט, אומר: לוין "בתחום של האינטרנט צריך להבחין בין אתרי חדשות מקצועיים לבין בלוגים. רוב העורכים והעיתונאים בארץ עובדים על-פי החוק ונמנעים מדיווח לא אחראי. הבעיה היא עם אנשים שמפיצים דעות באינטרנט, בייחוד כאשר מתרחש אירוע,

אחד החסרונות קשור לעובדה " : מניב שמתוך רצון לתת תמונה מלאה בתקשורת הן של הקורבן והן של התוקף, אנחנו מאלצים לעתים את הקורבנות לדבר, וזה לא פשוט עבורם. עם זאת, ככתבים, אנחנו נתונים לא פעם ללחצים של משפחות הילדים הפוגעים, שמנסות להכתיב את השיח התקשורתי. למשל, במקרים של אונס קבוצתי, מצד אחד יש חיסיון על פרטי הנערה ומצד שני התקשורת מוזנת במסרים מההורים של הילדים הפוגעים שאומרים שהנערה מופקרת והילדים שלהם בסדר". כתב הרווחה של חדשות , חיים ריבלין , מתבונן על היתרונות ועל 2 ערוץ החסרונות דרך העדשה של סדר היום הציבורי בתקשורת. אנחנו מדברים יום לאחר פרסום דו"ח הוועדה למלחמה בעוני (דו"ח אלאלוף), הכותרות בתקשורת עוסקות בפרשת הנערים החטופים ומייחדות לדו"ח מקום מצומצם. בעיניו של ריבלין, המקום שקיבל הדו"ח דומה למקום שמקבלים בדרך כלל נושאים הקשורים לרווחה כאשר מדובר במקרים של בתקשורת: " פגיעה בילדים ובנוער, או בחשד לפגיעה, הדברים מגיעים לכותרות בדרך כלל רק בעקבות טרגדיה. לתקשורת יש כוח עצום בחשיפה של מקרים כאלה וזה יתרונה. היה אפשר לנצל את הכוח הזה רגע לפני, למשל - כאשר יש קונפליקט בין הורים, אבל אז אני כעיתונאי מאוד תלוי ברצון פעמים של אנשי המקצוע לשתף פעולה. רבות מגיעות אלי פניות של הורים שטוענים שאגף הרווחה, כביכול, מתעלם מפניותיהם בקשר למצבי סיכון שבהם נמצאים הילדים, אני רוצה להציג תמונה מלאה ופונה לאגף הרווחה הרלוונטי - והתשובה שאני מקבל היא שהדברים תחת חיסיון ומבקשים שאשיג כתב ויתור על סודיות. התוצאה בדרך כלל היא שאני לא מפרסם - או שאני מציג תמונה המבוססת על התרשמות סובייקטיבית".

הצורך לשמור על חיים ריבלין: חיסיון הופך לחיסרון.

כאילו היו עובדות, ואינם יודעים לשמור כאשר אין שמירה על רגשות זולתם. על תרבות הדיון והכתיבה, היתרון של . אך אם אדם האינטרנט הופך לחיסרון אחד רוצח בסכין, זה לא אומר שצריך להוציא את כל הסכינים מהמטבח. רוב אמצעי תקשורת עובדים על-פי אמות המידה של החוק והמוסר ועושים עבודתם נאמנה לטובת הציבור". שעיקר הכתיבה שלו מתמקדת לוין, בהיבטים המשפטיים, מוסיף ומסביר את מורכבות העבודה העיתונאית: "אחת הבעיות הגדולות שלי כעיתונאי, בסיקור של עבירות מין למשל, היא כיצד להעביר לקורא תיאורים פלסטיים שנכתבים בפסקי דין או בהכרעות דין של בתי המשפט - בלי שיישמעו כמו ספרות פורנוגרפית. אני משתדל לשמור גם כאן על איזון ולכתוב כך שגם ילדים יוכלו לקרוא. לעתים, כאשר התיאור של עבירות המין הוא ליבת הפסיקה, אני מביא את הדברים כלשונם ואומר כי אם

11