מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 9

קשורים זה בזה ומשפיעים זה על זה. אולם הסבר זה אינו מספק בנוגע לנישואי בוסר המתרחשים במשפחה ממעמד הביניים. נוסף על כך, ההנחה שמשפחה המגדלת שישה ילדים דוחפת את הנערה לנישואין בגלל נטל כלכלי בלבד אינה מספקת, מכיוון שלפי המודל הזה תרומתה של הנערה והסיוע שלה לאחזקת הבית ולגידול אחיה הקטנים מוערכות בהרבה יותר מההוצאות על מחייתה. לדעתי, לתופעה של נישואי בוסר יש הסבר שהוא הרבה מעבר להסבר הכלכלי. בספרות המחקר ובספרות המקצועית מובא הסבר נוסף לתופעה: חברות מסורתיות רואות בצעירה סכנה קיומית ל"כבוד המשפחה". נערה בגיל ההתבגרות עלולה לסכן את המשפחה ואת כבודה אם תהיה מעורבת בקשר רומנטי עם גבר ללא נישואין, ולכן ממהרים להשיאה - כדי שתהיה "שייכת" לגבר אחר. כלומר, הנערה עוברת מחסות האב לחסות הבעל ובכך מנוטרל החשש מפגיעה של אותה צעירה ב"כבוד המשפחה". לכאורה, זו תאוריה שמסבירה את ההתנהלות בחברה פטריארכלית המדכאת נשים בשם "הכבוד" ואת גורלן של נשים צעירות בחברה מסורתית זו. אולם אני תוהה אם די בניתוח הסוציולוגי הזה, של יחסים בין שני המינים בחברה גברית–אבהית, להסביר את התופעה. האם משפחה שמכירה בזכות בנותיה ללמוד ולהתפתח ואף מאפשרת להן ומעודדת אותן ללמוד ולהשכיל יכולה להתנהל בצורה אנטי מודרנית ופרימיטיבית כל כך כאשר הילדה מגיעה לגיל הבגרות? ייתכן ששני ההסברים שציינתי לעיל היו נכונים לתקופתם, לפני עשרים

2013 המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת תינוקות לאימהות 2,037 נולדו בישראל מאחר שעל– 7 .19 מוסלמיות מתחת לגיל פי הקודים החברתיים בחברה הערבית הסבירות גבוהה שרוב האימהות האלו נשואות ולא רווקות, המסקנה היא שיותר מאלפיים נערות נישאו שנה או שנתיים לפני הלידה, וזאת אף שהנתון הרשמי קטינות 877 נישאו 2013 מציין שבשנת 8 .15–19 מוסלמיות בנות עם השנים הפכו נישואי הבוסר לתופעה פסולה בחברה הערבית, בעיקר באזורים שבהם רמת ההשכלה ושיעור התעסוקה בעלייה, ועם העלייה ברמת ההשכלה ובהשתלבות בעבודה היקף התופעה קטֵן. הנתונים מצביעים על קשר מסוים בין רמת 9 החיים ועוני לגיל הנישואין של קטינות. למשל, נתוני בית הדין השרעי לפי אזור היו בחיפה 2014 מגורים מראים כי בשנת שני מקרים בלבד שבהם אושרו נישואי מקרים בבאר שבע 58 קטינות - לעומת 10 מקרים במזרח ירושלים. 200– ו פעמים רבות מסבירים את התופעה בנימוק כלכלי. על–פי המודל הכלכלי הנערה גדלה במשפחה ברוכת ילדים שכל נפש חיה בה נחשבת לנטל כלכלי על מפרנס המשפחה, ועם נישואי הנערה "נחסכת" מקופת המשפחה הוצאה על נפש אחת לפחות. כדי להיפטר מההוצאות הכרוכות בגידולה, ממהרים להשיאה. טיעון זה מקובל עליי בחלקו בלבד, בהסבירו נישואי בוסר בקרב משפחות עניות וקשות יום. לאורך ההיסטוריה היו מעמד חברתי, מגדר ומעמד כלכלי מודלים המסבירים את התופעה

שנה בארץ, שאז גם השיח הממסדי הפוליטי והחברתי על החברה הערבית כלל את ההגדרות "חברה מסורתית" ו"פטריארכלית" או "שבטית–חמולתית". ואולם הם אינם מתיישבים עם הנתונים שהצבעתי עליהם קודם - הגידול בשיעור הנשים האקדמאיות בחברה הערבית, ממוצע ההשכלה הגבוהה ושיעור הנשים שממשיכות את לימודיהן אחרי בית הספר התיכון וכדומה. הדברים נכונים גם בחברה הבדווית בדרום הארץ. אין ויכוח שזו חברה מסורתית, סגורה, בעלת מבנה פטריארכלי וענייה, שסובלת אף היא מהזנחה רבת שנים של תשתיות חינוך, דיור ותחבורה ציבורית, (ריבוי נשים) ואלימות 11 ויש בה פוליגמיה חברתית, ברחוב ובתוך המשפחה. למרות כל אלה, הנשים הבדוויות "כבשו" את כיתות הלימוד במכללת ספיר, במכללת היקף 12 אחווה ובאוניברסיטת בן–גוריון. התופעה של נישואי הקטינות רחב יחסית בחברה הבדווית, אבל הוא נתון בירידה עקבית ומהירה בזכות העלייה במודעות, בהשכלה ובתעסוקה של הנשים. גם צעירות ואימהות חוזרות ללמוד לאחר שעשו מעין "סולחה" עם המסורת וקיבלו מעמד של "אישה נשואה", מעמד שמעניק לאישה חסינות מסוימת מפגיעה חברתית ופעמים רבות נותן לה גם מרחב פעולה להתפתחות וצמיחה. שבירת הקודים התרבותיים המסורתיים - זרז לנישואי בוסר לצערי, צעירות ערביות רחוקות מרחק עשרות שנים לפחות משיח פמיניסטי רדיקלי שעוסק בחירות ובחופש מוחלט ובזכותן המלאה על גופן ועל חייהן. הן

http://www.cbs.gov.il/shnaton65/st03_15.pdf 7 . יש לציין שניכרת 94 ' , עורכת: ציפי ברמן, עמ 2014 עיבוד נתונים מיוחד עבור הלמ"ס עבור המועצה לשלום הילד, שנתון סטטיסטי ילדים בישראל 8 מגמת ירידה בהיקף התופעה. לפי דיווח משרד המשפטים למרכז המידע של הכנסת. 2014 הנתונים נכונים לשנת 9 .5 ראו הערה 10 http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m01600.pdf עוד מידע על תופעת הפוליגמיה וסיבותיה, ראו בקישור: 11 ראו כתבה בקישור: 12 http://www.ilimudim.co.il/a/725

14