מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 9
אליהם. למשל, באחד המקרים עיבדנו את הנושא באמצעות פסיכודרמה ומשחקי תפקידים שבהם אני שיחקתי תפקיד של אחת הילדות שנפגעו והם שיחקו את האנשים שעלולים לפגוע בהם או שעלולים להשמיצם ומתמודדים עם החרדה והבושה. עיבוד תחושות הכאב, הבושה והשאלות הנוקבות על עתידה של הנערה והמשפחה באמצעים שונים מפר את הבדידות והמתח שהמשפחות נתונות בהם ומביא לידי הקלה ומציאת דרכים יצירתיות להתמודדות. מצד אחד, את מכירה היטב את החברה הבדווית, ומצד שני את מייצגת את הממסד והחוק. איך את מתמודדת עם רצח על כבוד המשפחה? את התכנית הטיפולית אני בונה יחד עם מנהלת המרכז והמדריכה, ואחר כך - עם אנשי מקצוע נוספים. אנחנו בודקים את המקרה בעיניים מקצועיות ואז משלבים גם את הזווית הבדווית של הטיפול. כלומר, אנחנו בונים את התכנית הטיפולית על כל מורכבויותיה ומציגים את נקודות החוזק והחולשה שלי כמטפלת, את החששות ואת ההשלכות החברתיות של המקרה. בתחילת הדרך אני תמיד מתייעצת עם עוד מטפלת כדי לחשוב יחד איך להתמודד עם המקרה. אני קודם כול אשת חוק. אני מסבירה שהחוקים נועדו לשמור עלינו ממש כפי שחוקי החברה הבדווית אני שומרים עליה. הנושאים מדוברים. לא פוחדת לשים את הדברים על השולחן. ברגע שנושא הנקמה או רצח הבנות מדובר, אני מסבירה שרצח הבת עלול להפוך לסיפור נצחי, וכל חייהם יספרו בחברה איך הם רצחו את בִּתם. אך אם לא רוצחים ושורדים לאחר ה"פדיחה", בני אדם מוצאים את הדרך לחיות עם הכאב כך הם גם לומדים מה וממשיכים הלאה. הם עשויים להרוויח מהטיפול. למשל, במקרה של פגיעה בתוך המשפחה שהגיע לטיפולי, הטיפול עזר לאב לקבל יותר את בתו, ויחד הם מצאו דרך להתחבר שוב מבחינה חברתית. סיפור אחר הוא על אב שבִּתו, שהייתה קורבן לניצול מיני, הייתה נכנסת למצבים קשים של דיסוציאציה ועילפון. בשיחה
הגענו לשאלה מעשית: מה עושים הלאה? ההורים סיפרו שהלכו למטפל מסורתי אך הוא לא עזר, ואני הצעתי להם לבנות נרטיב חדש, ולפרסם בקרב האנשים החשובים להם שהם מביאים אותה לטיפול המסורתי של השיח'. ברגע שהיא מובאת לטיפול, החברה מכירה בכך שהיא פגועה, וכך היא יכולה לסלול את הדרך לסליחה. בדרך זו אנחנו מחזקים את החברה ומאפשרים לה לסלוח. חשוב להבין שדיסוציאציה ועילפון בחברה הבדווית פירושם שהיא "מג'נונה" (משוגעת) ולא שנפגעה מינית. הסברתי להורים שהנפש אינה מסוגלת לשאת את הפגיעה וזו דרכה להגיב, ושהם מתעלמים מכך שהילדה כאובה. וקודם כול צריך להגיד את זה. במקרה הזה עבדתי עם האב על ההסכמה כביכול של הילדה לקיים יחסים עם האח. ביררנו יחד את ההשלכות של חשיפת האירוע והבחירה הקשה של הנערה. שאלתי אותו: האם בתך דרשה לקיים יחסי מין עם האח או שהיא הסכימה כי לא ידעה מה לעשות, כי פחדה שאתה תהרוג את האח? הרי אילו היית תופס את האח והעניין לא היה "מתפוצץ" דרך החוק, היית הורג אותו, ואין ילדה שרוצה להרוג את אחיה. לכן היא הסכימה. ואילו היית הורג את האח, גם זה היה עלול לעשות לך "פדיחה" והיה מחליש אותך. אני מסבירה זאת לאב כדי שיראה את כל התמונה המשפחתית שלו ויבין שבעצם הילדה הקריבה את עצמה כדי להציל את המשפחה. כאשר עובדה הדילמה הקשה שקרעה את בתם, הם הבינו את חוויית ה"השתגעות" שלה. ואז הם "קולטים". בשלב הבא הסברתי להם איך מטפלים בבחורה "משוגעת". הצעתי להם לבוא למרכז ולפגוש פסיכיאטר. התברר שהם חשבו שיש בתוכה ג'ין (שד) והביאו אותה ל"טיפול" כדי להוציא את הג'ין הזה קודם שהגיעו אליי. ה"טיפול" ההוא לא עזר. מנקודת מבטי, גם בטיפול המסורתי יש טיפול בנפש, ולכן נתתי לגיטימציה לדרך הטיפול שלהם (בקוראן יש סיפורים על שדים, אבל לא כתוב שהם נכנסים לנפש שלנו) וחיפשתי משהו שיוכל לעזור להם דרך עולם האמונות שלהם.
אמצעים מסורתיים לטיפול נפשי ולריפוי
עם האב הוא אמר שהניצול היה בהסכמת הנערה, והבנתי שהגורם למצבה הנפשי הוא שאחיה ניצל אותה אך ההורים אינם מכירים בכאב שלה ובהקרבה שלה.
20
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker