מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 9

עם ההורים והילדים הנפגעים, ופגישת הדרכה הורית. הפגישות התקיימו כסדרן, בהתמדה מלאה של המשפחה. עם זאת, חרדות ההורים לא נעלמו אלא פשטו ולבשו צורות שונות. נושאים רגישים תרבותית שעלו במפגשים המשפחתיים, או שתוכננו לעלות בהם, נידונו מראש בפגישות עם ההורים - כדי לשמור על קו משותף, להתייחס באופן המותאם לאורח חייהם ובכך להפחית את החרדה ולחזק את הברית הטיפולית עם ההורים. להתערבות המשפחתית היה הרציונל הצורך ליצור שיח משותף להורים ולילדים על הפגיעה, השלכותיה והרגשות שהיא מעוררת. ניתנה פה הזדמנות לנוכחות של ההורים מול מצוקת ילדיהם, נוכחות שלא הייתה בזמן הפגיעה. ההורים כוונו לשמוע, להתייחס, לקבל אחריות, להגן על הילדים, ובאופן כללי - להיות נוכחים. עוד רכיב ברציונל היה הצורך לעבד את הפגיעה במסגרת משפחתית, שכן זה המרחב שבו התרחשה הפגיעה. ההתערבות המשותפת סיפקה פלטפורמה של הידברות הן למשפחה והן לפרטים בתוכה, מתוך התחשבות במתח שיש בין צורכי המשפחה לצורכי הפרטים בתוכה. מאחר שהסיבה לטיפול הייתה קשורה לצניעות, שכאמור היא ערך בסיסי בחברה החרדית, היה צורך לתת את הדעת גם על הימצאותם של שני אחים ואחות בחדר - ילדים משני המינים יחד, בחדר אחד. למרות הפגיעה שחוו שלושת הילדים ואף ידעו על הפגיעה באחרים, ולמרות החשיבות הרבה של נוכחות שני ההורים בחדר, ההורים חששו מפגיעה בצניעות שעלולה להתרחש במפגש המשותף. המפגשים המשפחתיים התקיימו בדרך כלל סביב פעילות שהבאנו, שכללה שימוש בחומרי יצירה אשר אפשרו ביטוי להיבטים השונים של הטראומה. ההורים השתתפו אף הם בפעילות, ובד בבד היו צריכים להיות קשובים לילדיהם. חלון משפחתי ודברים נסתרים החברה החרדית שמה דגש חזק על חינוך הילדים ומצפה מהם להתנהגות נאותה ומכבדת כלפי מבוגרים בכלל וכלפי הורים

בניית 'בית' למחשבות ולרגשות

בפרט. העיסוק בתכנים טראומטיים מעורר פעמים רבות התנהגות סוערת בתוך החדר, התנהגות אשר לא רק שאינה הולכת יד ביד עם ציפיות אלו, אלא אף עלולה להתפרש כלא חינוכית וכמעודדת קלקול. לפיכך ניצב לפנינו ולפני ההורים אתגר גדול - לתת מקום לערכי החינוך של המשפחה, המושתתים על ערכי הקהילה, בלי לוותר על ערכי הטיפול. עבודה רבה הושקעה בחזית ההורית כדי לא לערער את הברית הטיפולית שהחלה להירקם עִמם, כך שיוכלו להפריד בין הציפייה החינוכית שלהם כהורים ובין הצרכים הרגשיים של ילדיהם שעלו ההדרכה המשותפת במפגשי הטיפול. עסקה רבות באופנים שבהם ההורים יוכלו לאפשר לילדיהם את המרחב הרגשי הדרוש לעיבוד הטראומה, בלי להרגיש שהם מאבדים שליטה על חינוכם. דגש הושם גם על יחסם של ההורים לסערה של הילדים בתוך הבית בד בבד עם התקדמות הטיפול. עבודה פנימית נדרשה מהם כדי להבין כי הילדים מביעים מצוקה ומספרים את סיפור הפגיעה דרך התנהגותם, כגון עמידה על רצונותיהם לנוכח רצון האחר, שמירה עיקשת על מקומם או אוננות יתר. הם נזקקו לכוחות נפש עצומים כדי להגיב על התנהגויות אלו בהקשר של הפגיעה שהילדים חוו

ושל התהליך שהם עוברים. נוסף על כך, ההורים נדרשו לשנות אמונות חינוכיות מסוימות כדוגמת מתן סמכות לאח גדול על אחיו הצעירים ממנו. חשוב לציין כי לכל אורך הדרך היה הטיפול מורכב וכרוך בדילמות שנבעו מעצם העבודה עם משפחה המשתייכת למגזר החרדי. מפאת קוצר היריעה לא נוכל לפרט כאן את כולן, ולכן בחרנו להביא רק כמה מהן. עוד צד במורכבות של המקרה הזה היה הקשר עם גורמים נוספים: בשלב מסוים עלה צורך חיוני בהתערבות באחת המסגרות החינוכיות של הילדים. מתוך שמירה על פרטיות המשפחה, אחת המטפלות בלבד יצרה קשר עם המסגרת והציגה עצמה כמטפלת של אחד הילדים, ללא קשר למרכז שאנו עובדות בו. הפגישות המשפחתיות החלו בהכנת 'חלון משפחתי' - מעין אשנב הצצה למשפחה על התדמית החיצונית שלה, בהתחשב בדברים הנסתרים כדוגמת הפגיעה. ניכר כי לילדים ולהורים חשוב לשמור על תדמית של בית ערכי המושתת על התורה והמצוות. הסממנים החיצוניים בלטו כאן מאוד, תופעה שמאפיינת רבים, ובמגזר החרדי הרבה יותר. למשל, הילדים ציירו את אחיהם הפוגע לבוש כובע וחליפה

37