חרוב מהשטח - גיליון מספר 2 - יולי 2023

ש: מהם האתגרים בתפקיד הזה והאם יש מחשבות פיתוח נוספות? לא הגיעו חרדים. המענה 2002־ כשפתחנו את המרכז ב שלנו הוא מבקעת הירדן ועד לדרום הר חברון כולל הערים החרדיות. כדי להביא את האוכלוסייה הזו למרכז שלנו, עבדנו על רכישת האמון, התאמנו את עצמנו. למשל אין לנו טלוויזיה במקום וכל הכיבוד שמוגש כאן הוא בהכשר בד"ץ. כיום אחוז לא מבוטל מהילדים הם דתיים וחרדים. בכל יום כמנהלת אני משווקת את המקום הזה בפני מגוון אוכלוסיות: לרבנים, ליועצים חינוכיים ולסטודנטים של המגזר הזה ואחרים.

ש: שנים של עבודה עם ילדים שנפגעו מינית, מה זה עושה ל-לי? אני כנראה אימא חרדה, אך מודעת ומנסה שזה לא ישפיע על הילדים שלי. אני מאפשרת לבת הגדולה שלי לצאת למסיבות ולחזור לפנות בוקר, ואני גם הולכת לישון. אני מודעת לסכנות הרבות וגם שאיני יכולה לשמור עליהם . אני לא רוצה לגרום לילדים שלי לפחד מכל 100%־ ב אדם שהם פוגשים. הם יודעים כללי מוגנות בסיסיים. מקווה שהצלחתי עם השנים לייצר איתם שיח פתוח, כך שאם חס וחלילה משהו הכי קטן יקרה, אני אדע מייד ואוכל לעצור אותו בזמן.

אני כנראה אימא חרדה, אך מודעת ומנסה שזה לא ישפיע על הילדים שלי. אני מאפשרת לבת הגדולה שלי לצאת למסיבות ולחזור לפנות בוקר, ואני גם הולכת לישון

פתחנו לראשונה את שערינו בשפה הערבית. 2018־ ב לא היה מענה לאוכלוסיית מזרח 2018 עד 2002־ מ ירושלים. קלטנו עובדים דוברי השפה הערבית: עובדת סוציאלית לחוק הנוער, חוקרת משטרה וחוקרת ילדים. האתגר הגדול שלנו כיום הוא להביא יותר ילדים דוברי ערבית, ואנחנו עומדים לצאת בקמפיין ברשתות החברתיות בשפה הערבית. יש כאן גם דוברי יידיש, רוסית ועברית. אנחנו מלאים נכון להיום שבועיים קדימה. הייתי שמחה לתגבור בכוח אדם כדי שנוכל להגדיל את המענים שאנחנו יכולים לתת. לרוב אני זו שמקבלת את השיחות הראשונות ושומעת הורים, שמבחינתם נפלו השמים והם חייבים לקבל מענה מיידי, אבל אני יכולה לקבוע איתם רק בעוד שבוע וחצי. מובן שאם אנחנו מתרשמים שיש מקרה חירום אז הוא מתקבל כאן ועכשיו, אבל מבחינת הורה שמגלה שלפני שנתיים הילד שלו נפגע מדובר בחירום וההמתנה קשה.

ש: האם יש עייפות החומר?

אין! אני אוהבת את מה שאני עושה. בראיון הקבלה שלי שאלו אותי עד מתי אני רוצה להישאר בתחום 2000 בשנת והתשובה הייתה: עד רגע לפני שהדברים יפסיקו לגעת בי. למרות שהיו אז הרבה מקרים קשים מאוד ורציתי לעזוב, לא נעשיתי קהת חושים.

ש: מאיפה את שואבת את הכוחות?

הכוח של הצוות הוא שמאפשר את העמידות שלנו. מייד כשיוצאים משיחה עם נפגע/ת או מחקירה מתחיל שיח ואפשר לפרוק דברים ולדבר על הכול. כמובן יש את המשפחה שאני אוהבת כל כך ובן זוג שהוא ההיפך המוחלט שלי. אני לא מביאה את העבודה הביתה, לפעמים יש טלפונים במרפסת. המרכז נתפס בעולם כאחד הנחשבים בתחום. שופטים, שופטי בית המשפט העליון, פרקליטים ורופאים בכירים מגיעים אלינו מכל העולם לראות וללמוד – זה נותן כוח.

ש: לו היה לך מטה קסם, מה היית עושה בתחום?

מקימה עוד מרכזים, בעיקר באזורים מרוחקים יותר, אולי מרכזים ניידים באזורים נידחים. הרעיון הוא של הפרקליטה שלנו עו"ד אושרת שוהם. צריך לחשוב איך מנהלים דבר כזה. הייתי מגדילה את המודעות לנושא. ראינו שבמקומות שיש יותר פתיחות להבנה מהי מוגנות, יש פחות פגיעות.

14